"ישראל הפכה להיות מעצמת אנרגיה אזורית"

בחודש שעבר צוין עשור למתווה הגז שהיה ונשאר אחד הנושאים הסוערים ביותר בציבוריות הישראלית.

מתווה הגז היה יוזמה ממשלתית לקבוע מדיניות אחידה, או כפי שנהוג לכנות זאת - "ודאות רגולטורית" - לאחר איתור והתחלת הפקת הגז הטבעי ממאגר תמר. הסערה הציבורית נגעה לכמה עקרונות כמו אם צריך בכלל לייצא גז טבעי, אם כן אז כמה, אם וכיצד לעודד חיפושי גז נוספים, כמה מס ישלמו שותפויות הגז, ואיך יוצרים תחרות בין המאגרים השונים.

בין כל אלו יש גם את עולמות איכות הסביבה, כשהפעילים חששו מפני הקמת אסדות גז קרוב מדי לחופי ישראל, וכן הלאה.

בסופו של דבר, ולאחר מאבק ציבורי מהגדולים שחוותה ישראל עד למלחמה ב־7 באוקטובר, נקבעה שורה של עקרונות שעדיין נמצאים בסוג של מחאה ציבורית. עשר שנים לאחר מתווה הגז כבר ניתן לייצר סוג של מסקנות על המתווה והתרומה שלו לכלכלה הישראלית.

נכון להיום יש כמה מאגרים פעילים בישראל שמתחרים זה בזה: מאגר תמר ומאגר לווייתן הגדולים, ומאגרי כריש ותנין הקטנים יותר. ישראל הפכה למעצמת גז וככה הצליחה לשמור על מחירים נמוכים למרות שבעולם כולו מחירי החשמל עלו ועולים. ישראל מייצאת גז שמהווה סוג של גורם מצנן במערכות היחסים הגיאו־פוליטיות.

הכנסות המדינה ממיסוי הגז כבר מתייצבות ברמה של 500 מיליון שקל מדי חודש במזומן, סכום לא מבוטל שיגיע בעוד שנים לא רבות ובתרחישים שונים גם ל־2 מיליארד שקל מדי חודש.

מנתוני משרד האנרגיה ואיגוד הגז הטבעי, ומעבודת מחקר של חברת הייעוץ BDO, עולה כי כל משק בית בישראל חסך בעשור האחרון 1,000 שקל מדי חודש בחשבון החשמל שלו. המשמעות היא שאלמלא השימוש בגז טבעי ובמחירים שנקבעו אז (שהם נמוכים יחסית לעולם) הרי שהיה צריך לעשות שימוש באמצעי ייצור אחרים שמחירם עלה, עד כדי כך שכיום מחיר החשמל בישראל נמוך בממוצע ב־50% ממחיר החשמל באירופה. החיסכון הכולל לכלכלה הישראלית מאז מתווה הגז מגיע לסדר גודל דרמטי של 425 מיליארד שקל.

אחד הנושאים השנויים במחלוקת היה יצוא הגז. בגלל שיש ויכוחים על איך מודדים את יתרות הגז הטבעי, הרי שישראל שומרת לעצמה גז טבעי (באופן רשמי) ל־20 שנים, אולם באופן לא רשמי, ועם התייחסות לידע שנצבר בשותפויות הגז בעשור האחרון ומבלי שלוקחים בחשבון גילוי של מאגרי גז נוספים, הרי שיש די גז טבעי בישראל אפילו ליותר מ־30 שנה. אך הנתון הזה שנוי במחלוקת והוא פחות שמרני מהנתון שמדבר על יתרות גז ל־20 שנים.

יש להדגיש שהחישוב של יתרות הגז הטבעי מגלם בסיס שלפיו חברות דירוג האשראי מדרגות את הכלכלה הישראלית והן עורכות חישוב של עצמן שמאמת את הנתונים האלו. גם השותפויות עצמן מגייסות כסף בשווקים הפיננסיים, והחישובים הללו נבדקים כל הזמן באמצעות הבנקים והמשקיעים המוסדיים שמעמידים לשותפויות כסף.

באשר להכנסות של המדינה ממתווה הגז - יש תמלוגים, היטל (שישינסקי) ומס חברות, המניבים למדינה הכנסות של 500 מיליון שקל בחודש. ההערכות מדברות על כך שבעוד שב־2027 אלה יגיעו למיליארד שקל ואף יותר.

בתחילת העשור הבא הצפי הוא להגעה לסכום של 1.5 מיליארד שקל בחודש, וזאת מבלי לקחת בחשבון את ההסכם החדש של לווייתן עם ממשלת מצרים שיכול להגדיל את הסכום החודשי שיוזרם לקופת המדינה לעד 2.5 מיליארד שקל.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: "הגז הטבעי הוא נכס אסטרטגי שמחזק את מעמדנו הכלכלי והמדיני בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. מאז שמתווה הגז יצא לדרך לפני כעשור ישראל הפכה למעצמת אנרגיה אזורית ששכנותיה תלויות בה, והיא נהנית מירידת מחירי אנרגיה ומהכנסות של עשרות מיליארדי שקלים".

יוסי אבו, מנכ"ל NewMed Energy: "מתווה הגז סלל את הדרך לפיתוח לווייתן וכריש. אלמלא המתווה הם לא היו מפותחים ובישראל היה היום מחסור בגז טבעי שהיה הופך את חשבונות החשמל שלנו ליקרים בהרבה. את תרומתו של הגז הטבעי לכלכלה הישראלית ולמעמדה הגיאו־פוליטי קשה לתמצת במספרים בלבד. מאז תחילת ההפקה נהנים אזרחי ישראל ממחירי אנרגיה יציבים ותחרותיים ובעיקר מביטחון אנרגטי".