לאורך ההיסטוריה המזרח התיכון היה צומת גיאו־אסטרטגי של תחרות בין מעצמות. טורקיה שואפת לחדש את תהילת האימפריה העות'מאנית, רוסיה את תהילת בריה"מ, איראן פרשה שלוחות בחלקים גדולים מהאזור. סעודיה, קטאר והאמירויות ניסו להשפיע בדרך כלכלית ותרבותית. גם המעצמות הגדולות, ארה"ב וסין, ניסו להכתיב את סדר היום באזור.

לעומת כל המדינות הללו, ישראל אף פעם לא ניסתה להשפיע או לשלוט. השאיפה העיקרית שלה היתה בעיקר לשרוד, שבכלל יכירו בה, שלא יעיפו אותה מהאירוויזיון. אבל אז נפל דבר. דווקא כשאויביה ניסו להשמיד אותה, היא התחילה לשלוח את זרועותיה אל אויבותיה בזו אחר זו - עזה, לבנון, סוריה, איראן - עד שפקחה עיניים וראתה שהמזרח התיכון פרוש לשליטת מטוסיה.

בלי להתכוון, כעת היא המעצמה הדומיננטית באזור. בעלת כלכלה חדשנית מבוססת טכנולוגיה, שהצליחה לבנות יחסים דיפלומטיים עם מדינות ערביות שהתרחבו עם הסכמי אברהם, ובד בבד מקיימת כאלה עם כל המעצמות הגדולות (סין, אירופה, ארה"ב והודו). קשריה עם ארה"ב חריגים מאוד ועלו לשלב גבוה יותר, לאחר שהצליחה לגרור, נגד כל הסיכויים, את האימפריה הגדולה בעולם למלחמה שהיא עצמה יזמה מול איראן.

התנהגות המדינות תעיד

מעניין לא פחות מה שקרה עם הודו. מדינה זו, שבעבר שמרה על ניטרליות בסכסוך המזרח־תיכוני, בחרה להסיט את מדיניות החוץ שלה לטובת ישראל, ובגדול. אך הדומיננטיות הגדולה ביותר של ישראל היא עליונותה הצבאית. אחרי מפגן הראווה במזרח התיכון, ישראל נתפסת היום ככוח הביטחוני החזק והמרתיע ביותר באזור.

עדות למורא שמטילה ישראל היא תגובות של מדינות רבות. פקיסטן הבהירה שאינה עוזרת לאיראן ואף סגרה את הגבול איתה. רוסיה, שחתמה עם איראן על "הסכם שותפות אסטרטגית", עמדה מהצד. כשפוטין נשאל על האפשרות שיסייע לאיראן, הוא לא דיבר על מחויבות לאיראן אלא התחנף לישראל: "היא מדינה כמעט דוברת רוסית". טורקיה גם היא נבהלה ורג'פ טאיפ ארדואן הכריז על תוכנית להגדלת ייצור הטילים.

גם האירופאים הפתיעו בשינוי הגישה: גרמניה אמרה שישראל "עשתה עבור העולם את העבודה המלוכלכת", ופוליטיקאי אחר הכריז "אנו מוכנים להגן על ביטחון ישראל בחיינו". אפילו צרפת של מקרון, שלא החמיץ הזדמנויות להתנכל לישראל, השתתפה בהצהרה כי היא "תומכת בזכות של ישראל להגן על עצמה". כל אלה מעידים על שינוי המעמד של ישראל בעולם ולהפיכתה למעצמה אזורית שיש להתחשב בה ואף לחשוש ממנה.

שוק ההון אמר את דברו

בניגוד לאמרה ש"במלחמה אין מנצחים", שוקי ההון חושבים אחרת. ניתוח מקרים היסטוריים של מנצחים ברורים במלחמות מראה שהם כמעט תמיד הצליחו לקטוף פירות רבים ממעמדם העולמי החדש. בשנה האחרונה מדד ת"א־125 זינק ביותר מ־50%, ובלט מדד ת"א־פיננסים עם זינוק של 112%. העלייה הזו גבוהה דרמטית ממדדים גלובליים - S&P500 עלה רק ב־10.3%, ובמקביל השקל התחזק מול הדולר ביותר מ־10%.

חברות שכן רשומות למסחר בבורסה הן דווקא אלה שצפויות להיות המרוויחות הגדולות - קמעונאי המזון, חברות ההייטק והבנייה, הבנקים וחברות הביטוח, חברות התעופה הישראליות וכמובן הביטחוניות. ירידת התחרות לחברות התעופה וההוצאות הממשלתיות הגדולות יחלחלו אל המשק הפרטי.

גם סוכנויות הדירוג הוכו על ידי ישראל. מודי'ס מדרגת את ישראל בדירוג שמאפיין פרמיית סיכון של 150 נ"ב לחמש שנים, בעוד ישראל נסחרת רק ב־109 נ"ב. עם פרוץ המערכה מול איראן, אפשר היה לצפות להפחתת דירוג נוספת, אך שלושתן החליטו שלא - בעקיפין מודות בטעות ובהערכת החסר שלהן.

נכון לכתיבת שורות אלה, הנשיא טראמפ הכריז על הפסקת אש, אך אנו מדברים על הסכם עם משטר ג'יהאדיסטי רצחני, שעשוי לחפש הפסקת אש לא כדי להשכין שלום אלא כדי להיבנות מחדש. זהו תרחיש שמצדיק המשך פיזור השקעות גיאוגרפי.

הכותב הוא כלכלן ראשי ומשנה למנכ"ל בקבוצת הפיננסים פרופיט