הסרת חסמי היבוא תשרת בראש ובראשונה את ישראל ואזרחיה

בביקורו בארה"ב הודיע ראש הממשלה כי הוסרו המכסים על מוצרים המיובאים משם. האמירה נועדה להעיד כביכול שהיבוא מארה"ב אינו מופלה לרעה, אך המציאות היא אחרת משום שהאפליה נגזרת לא ממכסים אלא מחסמים אחרים.

מבחינה כלכלית, הסרתם של כלל החסמים אינה בבחינת "ויתור" לארה"ב המעוניינת בכך שכן הם פוגעים בראש ובראשונה בציבור בארץ ולכן יש לפועל בהסרתם.

בשובו לארץ הורה ראש הממשלה על בדיקת אפשרות הסרתם של חלק מהחסמים אך למצער לא במהותיים ובמאתגרים שביניהם, לפי הפרסומים.

זאת רשימת חסמי הייבוא בארץ שנוצרה הזדמנות להסרתם והם קיימים בארבעה תחומים עיקריים.         

• הטבות לתעשייה וליצואנים שפוגעות בייבוא

ההטבות ניתנות בעיקר באמצעות שני מנגנונים. ראשית, דרך החוק לעידוד השקעות הון שנועד להפלות לטובה מפעלים העוסקים ביצוא או מיצרים תחליפי ייבוא. מי שפועל בתחומים אלו נהנה משיעור מס חברות מופחת בין 5-7% וממס דיבידנד מופחת בשיעור של  4%. זאת בהשוואה לשיעור מס חברות רגיל  של 23% ומס דיבידנד של  25-30%. החוק הוא ייחודי בנוף הבינלאומי ואף שהוא לא מופנה דווקא נגד ארה"ב הוא מפלה נגד מוצרי יבוא בכלל, כולל אלו שמיוצרים בארה"ב. המחקר מלמד כי החוק מעוות את הקצאת המקורות ואינו תורם  לצמיחה.

באופן דומה גם התקנות בקשר ל"פחת מואץ" אשר מאפשר לעסקים להפחית את הוצאות רכישת הציוד על פני תקופה הקצרה מאורך חייו של הציוד ובכך להפחית את חשבון המס, מעוות את הקצאת המקורות. במדינות רבות, קיימים הסדרי פחת מואץ,  אולם רק בישראל ניתנת ההטבה למפעלי תעשייה, תיירות וחקלאות בלבד. התוצאה היא הפליה לטובה של ענפי משק שמייצאים או שמספקים תחליפי ייבוא ובכך פוגעות בייבוא החופשי של הסחורות. זאת ועוד, פריון הענפים שאינם זוכים בהטבות, מסחר  ושירותים, נפגעים, שכן התמריץ להשקיע בהם הוא נמוך. על פי הפרסומים, ראש הממשלה לא ביקש לבחון שינויים בנושאים אלו.  

• אפליה נגד הייבוא ברכש ממשלתי

תקנות חובת המכרזים מטילות על המדינה לפעול להעדפת תוצרת הארץ, ולהפלות לרעה את הייבוא. כמו כן, חובת רכש גומלין אשר חלה במקום בו יצרן של טובין מיובאים נבחר כזוכה בחוזה ממשלתי מחייבת את היצרן  לבצע רכש גומלין בארץ בהיקפים משמעותיים גם אם אין הדבר כלכלי מבחינתו והדבר מפלה לרעה את היצרן מחו"ל. 

גם התקנות להעדפת תוצרת הארץ וגם החובה לביצוע רכש גומלין פועלות להעלות את המחיר שמשלמים משרדי הממשלה  ובכך פוגעים במשלם המיסים בארץ.    

• חסימת הייבוא בהוראה ובמכסות כמותיות

בישראל אסור לייבא שורה ארוכה של תוצרת חקלאית ובתוצרת אחרת היקף הייבוא מוגבל כמותית, במכסות. התוצאה היא שלעתים משלמים פי 5 מהמחיר המקביל בחו"ל.  

כמו כן, מערכת התקינה בישראל מונעת מיצרנים מחו"ל למכור את תוצרתם בארץ. לאחרונה,  נכנסה לתוקף רפורמת "מה שטוב לאירופה – טוב לישראל. ברם, הרפורמה מוחלת בהדרגה, היא אינה מוחלת על רבים מהמוצרים ובכל מקרה היא לא חלה על תוצרת מארה"ב. יתירה מזו, ככל שהתקינה ענפית, כגון בענף הבנייה, לא תשונה, לא ניתן  להשתמש במוצרים גם אם יותר ייבואם.

• משטר מסי הקנייה בארץ פועל לצמצום הייבוא

מס קנייה מוחל גם על הייבוא וגם על תוצרת הארץ.  אלא שבפועל מסי הקנייה בארץ מוטלים לרוב בתחומים בהם כלל לא קיים ייצור מקומי כך שהטלתו של מס קנייה מביאה בדיוק לאותה תוצאה שמושגת בהטלתו של מכס.  כך למשל מס קנייה מוטל רק על מקררים גדולים מאד ש"במקרה" מיוצרים בארה"ב ולא בארץ. דווקא במקרה שבו הוטל מס קנייה על מוצרים שמיוצרים בעיקר בארץ – המשקאות הממותקים והכלים החד-פעמיים, פעל הלחץ הפוליטי לביטולו של המס.    

אולי הדוגמא הבולטת ביותר היא של מכוניות (ומשאיות, טרקטורים וחלקי חילוף) עליהן מוטל מס עד 83 אחוזים כשידוע, מכוניות אינן מיוצרות בארץ. נטען כי המס מהווה מקור תקציבי משמעותי שלא ניתן לוותר עליו וכי הוא פועל לצמצם את הצפיפות בדרכים. ברם, הדרך הנכונה להשיג יעדים אלו היא באמצעות גבייתם של דמי רישוי שנתיים גבוהים ובמיסי גודש ולא באמצעות מס קנייה שמייקר את עלות החידוש של הרכב ומסיט משאבים רבים לתיקונים, לאחזקה ולביטוח. שינוי השיטה יביא לייבוא גדול יותר של מכוניות יקרות ובטיחותיות  (כולל, אולי גם מארה"ב).  

על פי הפרסומים הורה ראש הממשלה גם על בדיקת צעדים ממשלתיים מנהליים  להגברת הייבוא מארצות הברית. למשל, רכישת פחם יקר ומזהם  או רכישת מכוניות מארה"ב לצי הממשלתי. מבחינה כלכלית, יש להימנע מנקיטת צעדים אלו שיפגעו בצרכן ובמשלם המיסים בארץ.