המירוץ למימן הירוק: מפת הכוח החדשה של כלכלת האנרגיה העולמית

העולם עובר שינוי עמוק בשוק האנרגיה, והשלכותיו חורגות הרבה מעבר לאקלים ולסביבה. המלחמה באוקראינה טלטלה את אירופה, המחישה את הסכנה שבתלות באנרגיה רוסית, והבהירה למדינות רבות שהן חייבות לדאוג לביטחון האנרגטי שלהן.

החורף האחרון חשף את שבריריות מערך האנרגיה היבשתי, כאשר המחסור בגז רוסי גרם לעלייה חדה במחירי החשמל, הקפיא תעשיות שלמות ויצר משברים כלכליים חריפים. זה היה הרגע שבו העולם הבין שאנרגיה אינה רק משאב – היא כלי גיאופוליטי המשמש כקלף מיקוח בין מעצמות.

במציאות שבה תלות בנפט ובגז הופכת לנטל אסטרטגי, המדינות המתקדמות מחפשות פתרונות חדשים שיבטיחו ייצור מקומי, עצמאי ונקי של אנרגיה. המימן הירוק מצטייר כחלופה האידיאלית: הוא ניתן לייצור כמעט בכל מקום, מפחית את פליטות הפחמן, ויכול לשמש תעשיות כבדות, תחבורה, חקלאות וייצור חשמל. עד כה, הדרך העיקרית להפיק מימן ירוק הייתה באמצעות אלקטרוליזה – תהליך עתיר אנרגיה ויקר, הצורך כמויות אדירות של חשמל. אך כאן נכנסת לתמונה טכנולוגיית הפוטוקטליזה – פריצת דרך מדעית המאפשרת ייצור מימן ישירות מאור השמש, ללא תלות בחשמל או בתשתיות מסובכות.

היכולת להפיק מימן בצורה עצמאית וללא תלות במדינות אחרות היא נכס אסטרטגי. בזמן משברים גיאופוליטיים, כל מדינה תוכל להבטיח לעצמה מקור אנרגיה יציב, במקום להישען על ספקים חיצוניים שעלולים לנתק את האספקה. דמיינו מצב שבו מדינות אירופה לא תצטרכנה לחשוש מאיומי אנרגיה מצד רוסיה, או שמדינות המפרץ יוכלו להפחית את תלותן בנפט לטובת אנרגיה בת-קיימא עם יציבות ארוכת טווח.

דווקא חזרתו האפשרית של דונלד טראמפ לבית הלבן עשויה להפוך את המימן הירוק להזדמנות כלכלית אדירה. רבים משוכנעים כי טראמפ לא יתמוך באנרגיה ירוקה, אך גישתו העסקית והדגש שלו על עצמאות כלכלית עשויים דווקא להוביל לאימוץ טכנולוגיית הפוטוקטליזה בארה"ב. המדבריות העצומות בדרום-מערב ארה"ב יכולות להפוך למוקדי ייצור מימן עצמאיים, שיספקו אנרגיה למפעלים ולתעשיות מבלי להסתמך על גז ונפט זרים. טראמפ, כאיש עסקים החותר לעצמאות תעשייתית, עשוי לראות בפוטוקטליזה דרך מושלמת לייצר "דלק אמריקאי" שאינו תלוי ברוסיה, סעודיה או מדינות נוספות.

ומה לגבי ישראל? המדינה נהנית מקרינת שמש חזקה, מיכולות טכנולוגיות מהטובות בעולם, ומעמדה האסטרטגי כגשר כלכלי בין אירופה למזרח התיכון. הנגב והערבה יכולים להפוך למרכזי ייצור מימן ירוק, ולספק לא רק חשמל נקי למדינה, אלא גם פתרונות יצוא לשווקים באירופה, שמנסים להיגמל מהגז הרוסי. נוסף על כך, הסכמי אברהם פותחים לישראל שיתופי פעולה עם מדינות עשירות באנרגיה כמו איחוד האמירויות, שיכולות להשקיע בהקמת תשתיות מימן מתקדמות באזור.

המעבר לאנרגיה עצמאית אינו עוד אידיאולוגיה סביבתית – זהו מהלך כלכלי קריטי. חברות ומדינות שישכילו לנצל ראשונות את היתרונות של המימן הירוק, יקבעו את עתיד הכלכלה והאנרגיה של המאה ה-21. ישראל נמצאת בעמדה מצוינת להוביל את המהפכה הזו, לשלב חדשנות טכנולוגית עם יוזמה עסקית, ולחזק את מעמדה כמרכז עולמי לפיתוח אנרגיה נקייה.

המירוץ למימן הירוק כבר החל. השאלה אינה האם הוא ינצח, אלא מי יוביל אותו. עם היכולות המדעיות, הכלכליות והגיאופוליטיות שלה – ישראל יכולה להיות בחזית מהפכת האנרגיה הנקייה, ולמנף את היתרונות שלה כדי להפוך למעצמה בתחום האנרגיה המתחדשת.

—

רו"ח סטלה ויינשטיין היא מנכ"לית קיודיסול