בתוך כל מרכיבי המידע הכלכלי, ההחלטה על הורדת הריבית במשק ברבע אחוז ל־4.5% היא המשמעותית ביותר. המכלול במדינה מושפע מגורמים חזקים יותר מאשר הנתונים הכלכליים נטו. נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון - שהוא נכס לכלכלת ישראל - גילה אחריות והבנה למצב החברתי־כלכלי כתוצאה ממלחמת עזה והצפון.
לעומתו, שופטי בג"ץ הוכיחו שהם ממשיכים לחיות בבועה מנותקת. הם רואים בממשלה איזו אבן נגף, והם החליטו לתת תנופה מחודשת לאינתיפאדת השמאל והאליטות. פסיקת בג"ץ, שאינה קשורה כלל לכלכלה, עלולה להשפיע בדרכים עקיפות משום שהיא יכולה לסמן חוסר יציבות פנימי בנוסף למצב המלחמה.
הורדת הריבית אמורה לעודד את הפעילות במשק ולהגדיל את הצמיחה. אבל כדי שזה יקרה, רוב כוחות המילואים צריכים להשתחרר ולשוב לעבודתם במשק. הפרשנים גירדו בימים האחרונים כל נתון כדי לנסות להצדיק את השארת גובה הריבית כפי שהיה. הנה, אפילו החות'ים התגלו כבעלי ברית לרואי השחורות, שהרי שיפור במצב הכלכלה לא עולה בקנה אחד עם תוספות סטרוק, שר האוצר סמוטריץ', ובכלל כל מה שקשור לממשלת נתניהו. החות'ים, והאינפלציה שעוד לא הספיקה לרדת מתחת ל־3%, עוררו תקווה אצל רואי השחורות שעליית המחירים תהיה לכל רוחב החזית.
מגמה חיובית
הנה, חברת יבוא אחת ייקרה בכ־10% מוצרי צריכה שונים שכוללים משחת שיניים, מוצרי ניקוי ורטבים שונים. מחיר הדלק עלה. הורדת הריבית מראה שיש העדפה לרוכשי הדירות, למשל, על פני המשך מאבק החורמה בעליית המחירים. יתר על כן, ריבית גבוהה כמו שהיתה תרמה במידה רבה לאינפלציה. ריבית גבוהה מדי מאיטה את הפעילות במשק, במחשבה שתיבלמנה עליות מחירים - אך היזמים משקללים אותה בהשקעות ובהוצאות שלהם, והתוצאה - דחיפה לאינפלציה.
4.5% זה עדיין גבוה מדי, אבל זה מסמן מגמה. אסור להקריב את הכלכלה על מזבח גיוס מלחמתי טוטאלי. במבט ארוך-טווח, ניצחון ישראל על אויביה מותנה במידה רבה בכלכלה חזקה, מתקדמת וצומחת. שתי נקודות חשובות ביותר במדיניות הכלכלית הן הגירעון שהממשלה תהיה מוכנה לספוג בתקציב, וכן בעיית כניסת פועלים פלשתינים מיו"ש לעבודה בתוך הקו הירוק. בעקבות מלחמה כמו זו שישראל נתונה בה, מוטב לקבל הגדלה משמעותית של הגירעון כדי לתמוך בכל קבוצות האוכלוסייה שנפגעו מהמלחמה.
ומנגד, לא להיכנע לפיתוי הקל של העלאת מסים (כדי לצמצם את הגירעון). כלומר, למרות המגמה של כלכלה חופשית, שמרנית ומהודקת מבחינה תקציבית, ממשלת הימין תפנה יותר ויותר לעבר כלכלת רווחה סוציאל־דמוקרטית.
להחזיר את הפועלים
ומבחינת העובדים הפלשתינים - יש היגיון בהחזרתם ההדרגתית לשגרה של עבודה במקומות שבהם התפרנסו. מהגרי עבודה מסרי-לנקה הם לא חלום הדורות, ואילו הערבים צריכים לקבל מסר מהחברה הישראלית: אנחנו עדיין בדו־קיום, הדיאלוג בין החברות קיים בעל־כורחו, והעונש הנורא לעזה אינו נוגע לכלל יחסיה של ישראל עם המגזרים השונים של החברה הערבית, כולל תושבי השטחים.
000
חלק מכוחות המילואים צריכים לשוב לעבודתם
צילום: אי.פי.אי