הנזקים הכלכלים של המלחמה: מניתוח אגף הכלכלה של התאחדות התעשיינים, עולה כי המשק הישראלי כבר החל לשלם מחיר כבד על המלחמה שהחלה לפני כשמונה ימים.
4.6 מיליארד שקלים הוא המחיר שהמשק משלם כתוצאה מאי הגעת עובדים לעבודה ומירידה בתפוקה כתוצאה מהמלחמה, בשל השבתת מערכת החינוך, סגירת צירי תנועה וגיוס מילואים נרחב בכלל הארץ.
בסך הכל, ההערכה היא שכ־1.3 מיליון מועסקים לא יצאו השבוע לעבודה. עם זאת, נציין כי המחסור שנרשם בחלק ממוצרי המזון הבסיסיים (בעיקר בשל המלצת פיקוד העורף לאגור מזון) הולך ופוחת, והמשמעות היא שלפחות תעשיית ייצור המזון מצליחה לתפקד גם בתנאי המחסור בידיים עובדות. האומדן של התעשיינים מבוסס על עלות של חמישה ימי עבודה למשק, בהנחה כי כ־85% מהמועסקים במרחב דרום נעדרו מעבודתם, לצד כ־20% נוספים בשאר רחבי הארץ, וכי כ־25% מההורים שנאלצו להיעדר ממקום העבודה כדי לשמור על הילדים, יכולים לעבוד מהבית.
מכה כלכלית קשה
נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד"ר רון תומר, מסר בעקבות ההערכות כי "אין ספק שהמלחמה מהווה מכה כלכלית קשה למשק, ונצטרך להיות חזקים ומאוחדים על מנת לעבור את המשבר. התעשייה הישראלית בפרט סובלת בימים אלו ממחסור בעובדים כתוצאה מהיציאה למלחמה, אולם אנו עושים כל מאמץ כדי להמשיך לעבוד באופן סדיר, ובטוחים שנוכל לספק את המוצרים הישראליים האהובים לכל בית ובית בישראל.
"עיקר הבעיה הוא בלוגיסטיקה, אולם גם לכך אנו מוצאים פתרונות, ולמרות הקשיים, לא צפוי מחסור משמעותי על המדפים".
יצוין כי אומדן זה אינו מביא בחשבון נזקים כספיים נוספים ומשמעותיים מאוד, שההערכה הכלכלית שלהם תהיה רק בתום הלחימה, כגון פגיעות ישירות במפעלים, פגיעה ברווחיות ונזקים עקיפים כגון פגיעה במוניטין מול לקוחות בחו"ל, ביטול עסקאות, אי עמידה בלוחות זמנים, פיחות השקל ועוד. כמו כן, האומדן אינו מביא בחשבון את הנזק כתוצאה מירידה בתפוקה.
"50% עובדים פחות"
ניר לוינגר, מנכ"ל החברה המרכזית למשקאות המשווקת בין היתר את קוקה קולה, נביעות ופריגת, אמר ל"ישראל היום": "אני מעריך שאנחנו עובדים כעת עם 50% עובדים פחות. מדובר במאות מגויסים של עובדי החברה ועשרות בני משפחה. אנחנו לא הגשנו בקשה לביטול צווי 8. קוטג' וקולה לא חשובים יותר מטנק.
"לצערנו יש עובד של טרה שהיה במסיבה ועדיין נעדר, עובדת אחת שבעלה כנראה חטוף, עוד עובדות שהבנות שלהן נעדרות. זו התמודדות מורכבת. "נוסף על כך, הנושא של נהגים הוא בעייתי מאוד, יש לנו מחסור גדול בנהגים. המפעלים שלנו ממוקמים מצפון ועד דרום. המפעל של טרה נמצא בנתיבות ליד אופקים ושדרות וזה ללא ספק אירוע מהותי.
"ישנם רפתנים שנרצחו ויש לנו הרבה עובדים שגרים בעוטף. בקו הדרום יש יותר מ־1,000 עובדי החברה שגרים שם. חלק גדול מהחלב מגיע מהעוטף וזה משמעותי".
בחברה המרכזית מייצרים את המים המינרליים של נביעות. יש לציין כי בימים אלה לא ניתן למצוא מים מינרליים של כל החברות בגלל ביקוש גדול ובגלל המחסור בעובדים.
לדברי לוינגר, "אנחנו מייצרים מים מינרליים 24/7 וגם ייצרנו למשרד הביטחון, בגלל הנחיות פיקוד העורף כולם הלכו לאגור מים מינרליים ויש לכאורה חוסר, אבל אנחנו מייצרים כל הזמן.
"אנחנו מספקים כמעט כל יום לכל הסופרים. מדובר במספרים אדירים. אנחנו מספקים 150,000 שישיות מדי יום, פי 3-2 לעומת יום רגיל. "השבוע נהיה כולנו, כל עובדי החברה בפרדסים כי אין פועלים, חלק מהעובדים מגויסים. נשתלט על זה ונעזור לפרדסנים לקטוף את הפרי מהעצים. אם יש דבר שאני גאה בו זה בעובדים ובעובדות שלנו. נוסף על כך, תעשייה מקומית היא חשובה תמיד ובמיוחד בעת מלחמה".
פיני גורביץ', מנכ"ל זנלכל, המשווקת את מוצרי יכין ואת מחלבות רמת הגולן, מספר כי "במפעל יכין באלון תבור אנחנו מייצרים שימורי ירקות ורטבים, ובמחלבות רמת הגולן בקצרין חלב וגבינות. בשני המפעלים אנחנו עובדים תוך כדי מחסור רב בעובדים, בעקבות גיוס עובדים בצו 8. במחלבות רמת הגולן בקצרין, למשל, מתוך כ־80 עובדים, 30 נמצאים כעת בצו 8.
פעילות תחום החלב ירדה
"תודות לזה ששני המפעלים שלנו נמצאים בצפון והיות ואנחנו נמצאים אחרי העונה החקלאית של הירקות, אנחנו עוברים את הדברים בצורה סבירה.
"בתחום החלב, אנחנו לא מצליחים להכניס כוח עבודה כי צריך אנשים מקצועיים, ולכן את מה שאנחנו לא חשים בירקות, אנחנו חשים בחלב. בחלב הרגיל אנחנו לא מייצרים פחות כי זה אוטומטי ולכן יש צורך בפחות כוח אדם. הפעילות של הגבינות ומוצרי החלב ירדה ב־40%-30% בגלל המחסור בכוח אדם. אנחנו מקצים את הכוח אדם שלנו לערוצי הפצה, שזה הכי חשוב".
גורביץ' מציין כי החברה מספקת מלאי חירום שמתוכנן ומוגדר מראש. "אנחנו שולחים לצבא את כל מה שהוא מסוגל לקלוט וקודם כל שולחים לצבא. כך גם במוצרי החלב, אנחנו מספקים לצה"ל, ליחידות קצה ואפילו מספקים שוקו לחיילים".
"עובדים בהיקף של כ־20%"
ואם במפעלים המייצרים מזון ממשיכים לתפקד תוך מאמץ רב, הרי שבתחומים אחרים, הלא נחשבים חיוניים, הפעילות כמעט מושבתת. אמנון שוורץ, בעלי מפעל עמינח, מספר בשיחה עם "ישראל היום" כי "עובדי המטה עובדים מהבית כי הם פוחדים להגיע.
"יש לנו לא מעט אנשים שגויסו למילואים, יש גם עובדי ייצור שלא מגיעים מכל מיני סיבות, ויש גם עובדים פלשתינים שלא מגיעים בכלל. גם החנויות לא עובדות כי אין הזמנות. אנחנו מייצרים לפי הזמנות. אני מעריך שאנחנו עובדים בהיקף של כ־30%-20% מהפעילות השוטפת, לא יותר מזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו