"הישראלים נוהרים לפורטוגל לא רק כדי להתגורר בה, אלא גם כדי לבנות אותה"

רק אל תקראו לזה "ירידה מהארץ": הרבה לפני שהמחאות סביב הרפורמה המשפטית פשטו על המדינה, ולפני שיוקר המחיה המקומי אילץ רבים מהישראלים להנדס מסלול כלכלי מחדש - הדרכון הפורטוגלי הצליח לשנות עבור רבים את היכולת למצוא הזדמנויות יוצאות דופן להשקעה בנדל"ן. אז פורטו - נעים להכיר.

כבר שנים ארוכות פורטוגל מושכת אליה ישראלים רבים, בזכות האקלים הנוח שמזכיר את ישראל, הנופים המרהיבים, ההיסטוריה, האטרקציות וכמובן - המחירים הנמוכים, שפחות מזכירים את המולדת. אז בעוד רבים בוחרים לגור ולטייל בליסבון, עיר הבירה, בתקופה האחרונה הלהיט החדש של הישראלים הוא דווקא פורטו, העיר השנייה בגודלה במדינה. ביקור בעיר יצליח לגרום לכל אחד להתאהב בקסם, ולהתחרט שלא מימש את הזכאות לדרכון לפני שנים ודילג באדישות מעל לכל אותן פרסומות ביוטיוב, שקראו לנו לרוץ להוציא דרכון לפני שיהיה מאוחר מדי.

פורטו היא פסיפס עוצר נשימה של ישן וחדש, חופים, נופים, מסעדות, הרבה יין טוב והכל - במחירים שמשאירים את חשבון הבנק שלכם מאוזן ולא שוחטים את הכיס.

מי רצה אזרחות ולא קיבל?

נהירת הישראלים לפורטוגל החלה לפני כמה שנים, עם חקיקת חוק האזרחות, שאִפשר לצאצאי היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל לקבל אזרחות. לפני כמה חודשים, השלטונות הפורטוגליים החליטו לעצור את החגיגה והחמירו את הקריטריונים לקבלת האזרחות בטענה לאי־סדרים, אך עשרות אלפים כבר ניצלו את המומנטום וקיבלו דרכון.

החמרת הדרישות אילצה ישראלים רבים לפנות לאפיק חדש להשגת אזרחות פורטוגלית - תוכנית "ויזת זהב". במסגרת זו, מי שבוחר להשקיע בפורטוגל מקבל מהמדינה הטבות שונות, כמו אזרחות לכל החיים למשקיע ולבני משפחתו הגרעינית. האזרחות כוללת גם דרכון קבע של המדינה, שנכללת באיחוד האירופי. המשמעות היא שהמשפחה יכולה לחיות, לגור, לעבוד וללמוד בפורטוגל, וגם בכל אחת ממדינות האיחוד האירופי האחרות - ללא הגבלה.

מי שמנצח על העניין הוא איתי מור, יזם ומלווה עסקאות נדל"ן בפורטו, שגילה את הפוטנציאל של העיר לפני כמה שנים, והיום כבר חולש על מיני־אימפריה שמעודדת עוד ועוד ישראלים לבוא להשקיע בעיר. "הישראלים לא רק נוהרים לפורטוגל כדי לגור בה, אלא גם כדי לבנות אותה", הוא מבהיר. "יש פה הזדמנויות להשקעה ופוטנציאל שאי אפשר לתאר. וכן, המחירים פה גם הרבה יותר נמוכים ביחס לארץ, זה נכון".

איך אתה התגלגלת לפה?

"מגיל צעיר הייתי פעיל בפרויקט 'תגלית'. נסעתי בעולם כדי למצוא צעירים יהודים ולחבר אותם לארץ. בהמשך הפכתי לעורך דין, וכשהבן הבכור שלי נולד רציתי לעשות משהו שיבטיח לו חיים מלאי אופציות. היה אז שיח לגבי דרכונים פורטוגליים שמאפשרים לקבל אזרחות של האיחוד האירופי. התחלתי תהליך עבור משפחתי, שבמסגרתו גם נסעתי לבקר בפורטוגל. מהרגע שהגעתי למדינה - התאהבתי. זו היתה תחושת שייכות שלא הרגשתי באף מקום.

"ברגע שהצלחתי לקבל דרכון פורטוגלי, ישראלים פנו אלי כדי לקבל ייעוץ בתהליך, ואף ייסדתי את עמותת 'מעבר לקשת פורטוגל', המקדמת שיתופי פעולה עסקיים בין המדינות. תוך כדי העשייה הזו הבנתי שיש בפורטוגל הזדמנויות נדל"ן אדירות. רכשתי בה דירה, וכמו עם הדרכונים - הגיעו אלי פניות מישראלים שהיו מעוניינים לרכוש ורצו עזרה של גורם מקצועי שילווה אותם בתהליך. בשל הביקוש זה הפך לעיסוק במשרה מלאה.

"כיום אני יזם נדל"ן ומומחה לוויזת זהב, שמאפשרת למשקיעים לקבל אזרחות ודרכון פורטוגליים תמורת השקעה במדינה. יסדתי את חברת הנדל"ן Terra Capital Partners עם שותף, ואנו בונים כעת במרכז פורטו שני בנייני מגורים מודרניים המיועדים ספציפית לישראלים".

אחד ממיזמי הנדל"ן הישראליים הבולטים בפורטוגל הוא פרויקט SOSA, הנבנה בימים אלו בפורטו. מדובר באחד מבנייני המגורים המודרניים ביותר בעיר, הכולל 45 דירות בנות 3-2 חדרים, מרפסת וחניה לכל דירה. 
מור, שבונה את הפרויקט מטעם חברת Terra Capital, מציין כי הדירות משווקות להשקעה דווקא לקונים ישראלים במחירי פריסייל, וההון העצמי ההתחלתי לרכישה עומד על 60 אלף יורו.

עולה הרבה פחות

מור הוא אמנם שגריר משוחד של העיר, אבל כציוני שגר בישראל הוא יכול להבין מדוע ממהרים להגיע לפורטו, גם אם מדובר בסוג של השקעת נדל"ן שלא תחזור על עצמה. יש כאן זרם שוטף של ישראלים שנוהרים לפורטו, והוא הולך וגדל. המחירים נמוכים לעומת ליסבון, והרבה פחות סואן וצפוף.

"פורטו מציעה את כל הנוחות של עיר מודרנית, עם תשתיות, מסעדות, חופים יפים ואפילו חיי לילה - בסגנון הפורטוגלי, כמובן. יש אוניברסיטה, בתי ספר בינלאומיים שבהם לומדים ילדים מישראל, ובאופן כללי - יש בעיר אווירה הרבה יותר רגועה והרבה פחות לחוצה ממה שיש בארץ".

עד כמה באמת המחירים כאן נמוכים?

"במרכז פורטו דירת 53 מ"ר חדשה בבניין מודרני נמכרת ב־220 אלף יורו; דירת 4 חדרים חדשה ומודרנית, כ־120 מ"ר, נמכרת ב־560 אלף יורו; ודירת 3 חדרים עם מרפסת, חניה ומעלית נמכרת ב־324 אלף יורו. ניתן לקבל מימון של 70% מערך הדירה, מה שאומר שעם הון עצמי התחלתי של קצת יותר מ־200 אלף שקלים אפשר לרכוש דירה. אלו מחירים שמי שרוצה לקנות דירה בארץ לא מכיר.

"מספיק להיכנס לבית קפה או לסופר כדי להבין: קפה ומאפה במקום נחשב יעלו לך 10 שקלים, ובמקומות יותר עממיים אפילו פחות. כיכר לחם עולה 3 שקלים, וחלב אפילו פחות מזה. מים, חשמל, ארנונה - הכל יותר זול, בטווח של עשרות אחוזים.

"כל הגורמים הללו יצרו בפורטו קהילה של ישראלים, ואנשים מגיעים לכאן כל הזמן. אגב, לא כולם מגיעים לרילוקיישן. יש גם כאלו שרוצים לקנות פה דירה להשקעה, ביניהם כאלה שאין להם דירה בארץ. בפורטו הם יכולים להרשות לעצמם לקנות, להשכיר בעזרת חברת ניהול ולהרוויח מדמי השכירות".

"בדיוק מה שחיפשנו"

מי שעשו את הצעד לעבר החלום הם רעות אלימלך־סלבינסקי וסרגיי סלבינסקי, זוג נשוי ללא ילדים, שהחליט לעבור לפורטו למרות הגעגועים. "הדרכון זה אכן מה שנתן את הבוסט למעבר", משתפת רעות. "אבא שלי הוא ממגורשי ספרד, אז אני זכאית לאזרחות. באתי לפורטו לפני שנתיים לסיים את התהליך, והעיר פשוט קסמה לי. בהתחלה טיילנו פה קצת, ואחרי החתונה חשבנו מה השלב הבא. מאוד רציתי לעשות את השינוי ולגור במקום אחר".

בעוד רעות ממשיכה לעבוד באותו הג'וב שהיה לה בארץ, סרגיי מחכה לאישורים המתאימים על מנת לעבוד - מה שלא מונע מהזוג לחיות בנחת, גם עם משכורת אחת. "מצאנו פה אחלה פתרון. וגם אפשר לראות כמה הזדמנויות להשקעה יש פה", הוא אומר. "לפני שעברנו לכאן התייעצנו עם ישראלים שעשו את הצעד, אבל ללא ספק הבעד כאן גובר על הנגד. יש כאן רוגע ושלווה שקשה להסביר. ברגע שאתה יורד מהמטוס, החרדה שלך נעלמת לחלוטין".

כמה באמת יותר זול כאן מאשר בישראל?

"זול פה ביחס לארץ, אבל לא בטוח שזה משמעותי כמו שעושים מזה. זה לא חצי מהמחיר בארץ, כמו שאומרים, אלא קצת יותר, תלוי איפה אתה גר. לדוגמה, תעריפי החשמל, הטלפון והאינטרנט יותר גבוהים מאשר בארץ, אבל בשקלול של הכל ביחד - המחיה כאן זולה יותר בכ־%40, תלוי איפה אתה מבלה וכמה אתה מבזבז.

"יש לישראלים גם אפשרויות לעבוד כאן. יש חברה שמשווקת משרות לדוברי עברית בתחומי שירות הלקוחות והמכירות, והמשכורות יחסית גבוהות בהשוואה לשכר הפורטוגלי, באזור ה־1,500 יורו. שכר מנימום כאן זה 740 יורו. הממוצע זה 1,000 - לא משהו שאפשר לבנות עליו. הביורוקרטיה פה לוקחת זמן, וזו אחת הבעיות במדינה.

"יש לנו לפעמים געגועים לארץ, ויש פה קושי של שפה, כי לא כולם כאן מדברים אנגלית, אבל אין ספק שאנחנו רואים את עצמנו נשארים בפורטוגל. רגוע פה, זול יותר וקל יותר לחיות. אנחנו מרגישים שישראל אכזבה אותנו בכל מה שקשור ליוקר המחיה. מזל שהיתה לנו היכולת למצוא אלטרנטיבה".

אתם לא חוששים שזה יכול להוביל לתופעה של ירידה מהארץ?

"ממש לא. אנחנו גם לא קוראים לזה 'ירידה', המונח הזה כבר לא רלוונטי. המדינה צריכה לעשות חשבון נפש, ולהבין מדוע אנשים רוצים לעזוב ומחפשים מקומות אחרים. יש לנו הרבה חברים שמקנאים בנו והיו רוצים לעשות את הצעד הזה. הם מחפשים דרכים להשיג דרכון או להגיע לכאן - בטח עכשיו, עם כל מה שקורה במדינה. פורטו מתאימה לכולם".

אין באמת סיבה לדאגה

אז האם לשלטונות בישראל יש סיבות ללחוץ על כפתור הפאניקה, או שמדובר בתופעה שנמשכת כבר שנים? עבור קארין אמית, חוקרת במכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, המונח "ירידה" הוא כבר מזמן מושג אנכרוניסטי שצריך להיכחד.

"ברמה הכללית, כשמדברים על ישראלים שעוזבים את הארץ, זו תופעה שקיימת כבר שנים. באופן יחסי היא יציבה", היא מסבירה. "כשמסתכלים על המאזן של יוצאים מול עוזבים בכל שנה, המספר די יציב. יש בעיה להעריך את המספר הזה, בטח בהקשר של פורטוגל, כי אין עדיין די נתונים. עם זאת, האזרחות הכפולה מאפשרת את העזיבה בצורה הרבה יותר נוחה, גם אם מדובר ברילוקיישן. מן הסתם, אם יש לך אזרחות נוספת זה קל יותר.

"הקורונה חידדה את זה שאפשר לעבוד מרחוק ומכל מקום בעולם. זה לא יעד רחוק כמו ארה"ב, והוא מאפשר גיחות של יציאה וכניסה. האזרחות הכפולה היא לאו דווקא לצורכי הגירה - זה סוג של תעודת ביטוח לילדים, או לדברים אחרים.

"עוד תופעה שרואים בשנים האחרונות זה הטראנס־אטלנטיות. פעם מהגר היה עוזב ומשתלב במדינה שבה הוא גר, והיום יש סוג של פזורה ישראלית - והם לא מפסיקים להיות ישראלים, לא משנה היכן הם גרים. גם זה שעזבת לתקופה מסוימת לא אומר שלא תחזור לארץ. אפשר לראות זאת בהמון מחקרים, ובמיוחד אצל ישראלים שעברו לארה"ב".

אז אפשר להיות רגועים?

"לדעתי כן. בשנות ה־80 הביטוי 'ירידה מהארץ' היה בעל קונוטציה שלילית - והתייחסו לכך בהתאם. היום כבר לא שומעים את זה, ויש הבנה שמדובר בתנודתיות, אנשים נוסעים וחוזרים והקשרים עם ישראל ממשיכים לפעמים גם בדור השני.

"אין באמת סיבה לדאגה. העזיבות המשמעותיות והכניסות לישראל הן סביב אירועים גדולים. הקורונה, לדוגמה, החזירה הרבה אנשים לגור בארץ, או אירוע מאקרו כמו המלחמה באירופה, שגורם להגירה משמעותית. בפועל - העולם קטן, והרבה עוזבים ממקום למקום וחוזרים. צריך לדעת לתחזק את היחסים האלו ולהפיק מהם תועלת.

"זה לא באמת כזה מאיים. בסוף השיקולים לעזיבה הם כלכליים, גם אם אנשים מספרים סיפורים אחרים. אנשים עושים את השיקולים שלהם, ומכל מיני סיבות יכול להיות שעכשיו נוח להם לעזוב, אבל כשהילדים גדלים הם חוזרים. התופעה לא מדאיגה במיוחד"