משרדי הביטחון והאוצר הגיעו לפשרה בסוגיית הפנסיות - קצינים רבים מרגישים מרומים

בשבוע שעבר הושגה הסכמה בדבר תוכנית רב־שנתית למערכת הביטחון ולצה"ל במסגרת תקציב המדינה. על פניו, היתה זו בשורה משמעותית לצה"ל, שבשנים האחרונות התנהל ללא תקציב רב־שנתי ותוכנית עבודה מאושרת. תקציב הביטחון נקבע על ממוצע של כ־68 מיליארד שקלים לשנה למשך חמש שנים.

אלא שמערכת הביטחון נאלצה להתפשר. התחום הראשון הוא סמכויות היתר שיוענקו לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' במינהל האזרחי ובהתיישבות ביהודה ושומרון. התחום השני הוא סוגיית הפנסיות של אנשי הקבע, שלא יקבלו עוד פנסיית גישור מהמדינה לאחר גיל 60, ובין גיל 60 לגיל 67 יקבלו קצבה מקרן הפנסיה שלהם.

מדובר בפשרה מבורכת בין משרד הביטחון למשרד האוצר לאחר שנים של חילופי דברים קשים בין הצדדים בסוגיה. אך מי שנפגע ממנה הם משרתי קבע בשכבת גיל מצומצמת יחסית, שמצד אחד כבר עברו את ה"שער הארגוני" השני בצה"ל, כלומר, חצו את גיל 35, וקשרו את גורלם עם הצבא, ומצד שני, התגייסו לצבא בסוף 2003, ולכן הם במסלול הפנסיה הצוברת, ולא במסלול הפנסיה התקציבית "השמנה".

רובם הם קצינים בדרגת סא"ל בגילים 35 עד 38, שככל הנראה כבר לא יעזבו את צה"ל לפני גיל 42. מדובר בעיקר במג"דים או במג"דים לשעבר, מפקדי טייסות, ומפקדי ספינות טילים וצוללות. הקצינים שבזמן מלחמה מדינת ישראל מחבקת ונושאת על כפיים. 

אבל כעת, הם מרגישים מרומים ונבגדים. "מכרו אותנו", אמרו רבים מהם בסוף השבוע האחרון. "צמרת צה"ל יושבת במגדל השן שלה עם הפנסיות התקציביות השמנות, ולא מושפעת מהמהלך הזה.

"אז הם 'דפקו אותנו', מכרו אותנו בנזיד עדשים והפרו את מה שהבטיחו לנו לאורך שנים. זה היה יכול להיות מהלך לגיטימי לחלוטין, אם היו אומרים לנו את זה מראש, כשהתגייסנו לקבע או כשהגענו לשער הארגוני השני (בגיל 35). אבל ברגע שהפגיעה היא בדיעבד, בניגוד לכל הבטחה שניתנה לנו לאורך שירותנו, זה לא לגיטימי".

השורות חסרות

קצינים אלה מדווחים על קושי להשאיר את פקודיהם בשירות. בתחילת החודש פרסמנו ב"ישראל היום" כי בשנת 2022 עזבו את צה"ל מרצונם 613 קצינים בדרגת רס"ן ומספר גדול יותר של קצינים בדרגת סרן. בגזרת הנגדים המצב חמור לא פחות.

מי שמכיר את ההתנהלות בצה״ל יודע שהרס"נים מובילים את ביצוע המשימות הטקטיות וכותבים את תוכניות העבודה, אך כיום השורות שלהם חסרות. מכאן שבחלק מהיחידות והמערכים, קצינים בדרגת סגן, בני 23-22, מקודמים לדרגת סרן, ומאוישים בתפקידי רס"ן, עם תנאים של רס"ן. 

כדי להתמודד עם המחסור בכוח אדם, במסגרת ההסכם עם האוצר, בצה"ל התעקשו כי יגובש מתווה להעלאת שכר הקצינים הצעירים, כדי לשכנע אותם להישאר בשירות. ברור שבשנת 2023, קצין שעובד מסביב לשעון ובקושי רואה את משפחתו, לא יכול להתקיים ממשכורת של 6,000 או 7,000 שקלים בחודש.

אך גם לאחר ההעלאה, המשכורות לא יהיו גבוהות ביחס לשכר במשק, וברור שמי שנשאר בצבא לא עושה זאת בגלל הכסף, אלא בעיקר בזכות המשמעות ותחושת השליחות.

מי שעומד בפרץ, ומשכנע חלק מהקצינים להישאר בצה"ל, הם מפקדי יחידות, הסא"לים שייפגעו מהפשרה בתקציב.

מסוף 2003, נאמר לאותם קצינים במפורש כי זכויותיהם הכלכליות לא תיפגענה, וכי הם יקבלו פנסיית גישור כמו המשרתים שקדמו להם, ורק משכורתם תהיה מעט נמוכה יותר, כי את הפנסיה מגיל 67 הם יקבלו לא מקופת המדינה, אלא מקרן הפנסיה האישית שלהם, כמו כל אזרח.

הבטחה בעל־פה

אף אחד לא יודע בגיל 22 שהוא יישאר בצה"ל עד גיל הפנסיה, ולכן היתרון למשרתים היה שבניגוד לקודמיהם, הם יכלו לעזוב את הצבא בכל שלב בשירותם הצבאי, כשברשותם קרן פנסיה כמו בכל מקום עבודה רגיל.

רבים מהם התלבטו אם להישאר בצבא או לפרוש, וחלקם אכן פרשו (זו אחת מהסיבות לבעיית כוח האדם), אך מפקדי העבר של אלה שכן נשארו, הצליחו לשכנע אותם להישאר בזכות תחושת משמעות, תרומה למדינה ופיתוח אישי.

לא ברור על סמך מה התחייבה צמרת צה"ל בפני כל המשרתים שהתגייסו מסוף 2003 כי הם יקבלו פנסיית גישור מהמדינה עד גיל 67, כשהדבר לא הוסדר בחוק או בתקנות באופן רשמי. אך העובדה היא שההבטחה הזו ניתנה, גם אם בעל־פה. וכעת, אותם משרתים מסבירים שהכיס הפרטי שלהם ייפגע בכמיליון שקלים לאדם, כתוצאה מהפשרה.

במשרד האוצר הציעו להגדיל את שכר הצעירים באופן משמעותי עכשיו, על חשבון הפנסיה. צה"ל, מצידו, הסכים להתחיל בפיילוט בנושא בשני מערכים, אך בצמרת הצבא חוששים שכך לקצינים יהיה קל יותר לעזוב את הצבא בשלבים מוקדמים יותר.

ייתכן שזהו הפתרון לעתיד, אבל המפקדים במסלול הפנסיה הצוברת טוענים שלא ניתן להחיל את הגזירה הזו רטרואקטיבית, ולהפר את ההבטחה שניתנה לפרט על ידי צה"ל כמעסיק. בהקשר זה, הם מציינים כי הם משרתים, לא עובדים רגילים, ולפיכך יכולת המחאה שלהם מוגבלת.

הביקורת הגיעה בימים האחרונים גם לצמרת צה"ל שמתכוונת לצאת ב"מסע הסברה", שאליו מתייחסים אותם קצינים בביטול. בצה"ל טוענים גם שהאלטרנטיבה היתה פגיעה ב"הגדלות הרמטכ"ל", שהפגיעה בהן היתה דומה לסכום הכסף שאותו יפסידו המשרתים החל מגיל 60. בצה״ל גם מציינים כי המשרתים יקבלו הבטחה שאם בחישובי הפנסיה שלהם בגיל 60 יווצר מצב, שבו הקצבה החודשית שלהם תהיה נמוכה יותר מהקצבה שקיבלו מהמדינה עד גיל 60, המדינה תשלים להם את הפער.

כך או אחרת, נדרש פתרון אחר לסוגיית הפנסיות של אנשי הקבע, שלא יערער עוד יותר את אמונם של משרתי הקבע במערכת. על רקע זה, ייתכן שפתרון אפשרי צריך להיות הגדרת "דור ביניים" של משרתים בגילי 35 ומעלה, שיקבל את מה שהובטח לו מיום הצטרפותו לקבע.