ה |
הייטק הישראלי מסרב ללמוד לקח משנים וממקרים עברו. חברת "פלייטיקה" היא דוגמה מצוינת שעלתה השבוע לכותרות: מסיבות בתקציבי ענק, מתן חסות למכבי תל אביב בכדורסל וגם למרתון תל אביב, ובמקביל פיטורים של מאות אנשים שמוגדרים כ"צעד הכרחי". שלא יובן לא נכון, לכל חברה מותר לפטר, ותעשיית ההייטק המקומית סובלת ממשבר כלכלי שהולך ומתפתח ברחבי העולם. עם זאת, יש משהו מאוד צורם בכך שערב קודם עוד שרו עובדי החברה בקולי קולות "אני פנתרה", ולמחרת בבוקר התחלף הפזמון ל"אני חותמת אבטלה".
לא אוהבים לפרגן
ההייטק הישראלי הוא חוד החנית של הכלכלה הישראלית. הבוז והשנאה אליו נובעים רוב הזמן מהעובדה שהוא פשוט התחום המצליח ביותר בחברה שבה אנו חיים, ורובנו לא אוהבים את העובדה שבסוף החנון של הכיתה הפך להיות המיליונר הטרי בעוד הם שקועים בחיים אפורים למדי ועם משכנתא לוחצת. זו גם הסיבה שפיטורים בענף תופסים יותר כותרות מפיטורים בסודהסטרים לדוגמה. אנחנו הישראלים, בין שנודה בכך ובין שלא, לא אוהבים לפרגן.
עם זאת, למגלומניה האופיינית כל כך לראשי חברות ההייטק הישראלי יש חלק נכבד בתדמית הציבורית שנוצרה סביבם. אחריות תאגידית, צניעות ורווחת העובד חשובות אלפי מונים מעוד מסיבה או קייטרינג של שף סלב. בעוד במקומות רבים בעולם מנצלים יזמים ואנשי עסקים מתחום הטכנולוגיה את כוחם וממונם כדי לייצר שינוי בעולם שבו הם חיים ולהשפיע על השיח, אצלנו חברות הטק הישראליות בורחות מפוליטיקה ומאמירות חברתיות כמו מאש מתוך שיקולים כלכליים גרידא.
אנשי ההייטק מביטים על תוצאות הבחירות ולא מאמינים איך סביבם איש אינו מצביע בן גביר או ש"ס, ועדיין אלו המפלגות שהולכות להוביל את מדינת ישראל בשנים הקרובות. רמת הניתוק היא כמרחק מחלקה ראשונה מהמקומות שליד השירותים. כולם על אותו מטוס, אבל יש כאלו שיושבים צמוד לתא הקברניט, ויש כאלה שהכיסא שלהם לא זז מהמקום לשום מקום והם גם לא יכולים להתקדם.
פחות מסיבות
ההייטק הישראלי צריך לחזור ולהתחבר למציאות שבה הוא חי. ההישגים האדירים של השנים האחרונות ראויים לציון ולחגיגה, אבל נדמה שרוב עובדי החברות הללו היו מעדיפים לבלות יותר עם המשפחה ופחות בענייני עבודה, מאשר בעוד מסיבת ענק נוצצת שמאחוריה כבר מתרגשים גלי פיטורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו