למען דרעי, נתניהו מתרחק מתפיסת הימין הכלכלי

המדיניות הכלכלית שאותה צפוי להוביל יו"ר ש"ס אריה דרעי, אם יקבל את תיק האוצר, רחוקה מאוד מגישת הימין הכלכלי. מצביעי הימין, שתומכים בכלכלה חופשית ליברלית, ככל הנראה לא דמיינו שאת תיק האוצר תקבל מפלגת ש"ס הדוגלת במדיניות השמאל הכלכלי.

לפני 19 שנים, כשכיהן כשר אוצר, קיצץ ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו את קצבאות הילדים כדי לעודד את החרדים לצאת לשוק התעסוקה. באותה תקופה הוא נהג להשתמש בדימוי "השמן והרזה", כדי לתאר את הסקטור הפרטי המייצר, הסוחב על גבו את הסקטור הציבורי המתרחב - תפיסת הימין הכלכלי.

הדרישות הקואליציוניות של החרדים בהיקף של כמה מיליארדי שקלים בשנה, הכוללות הכפלת קצבאות האברכים, חלוקת כרטיסי המזון והגדלת המימון של המוסדות החרדיים ללא התניה בלימודי ליבה - עומדות בניגוד מוחלט למשנה הכלכלית של נתניהו, לפחות זו שהיתה לו אז כשהיה שר האוצר. הדימוי של נתניהו בנוגע לאדם השמן והרזה רלוונטי גם היום, שכן מימון החרדים ייעשה דרך הגדלת התקציב הממשלתי.

לפיכך המצב הפוליטי של נתניהו והעובדה כי הוא זקוק לחרדים כדי לחזור לשלטון, גרמו לו לנטוש לפחות חלק מהתפיסות הכלכליות שלו לטובת קידום האינטרסים הפוליטיים שלו.

ויש שיגידו שעוד 3-2 מיליארד שקלים בשנה הם לא סכום אסטרונומי ולא משהו שהמדינה, עם עודף תקציבי של 30 מיליארד שקלים מתחילת השנה, לא תוכל לעמוד בו. אולם העלות הכלכלית האמיתית של הגדלת קצבאות האברכים נמדדת על ידי ההשפעות הכלכליות העקיפות - עידוד של אי־יציאה לעבודה במגזר החרדי.

כך שמנקודת מבט כלכלית, הבעיה היא לא בהיקף התקציב שיקבלו החרדים תחת הממשלה שתוקם - אכן לא מדובר בסכומים שימוטטו את הכלכלה - אלא בכך שיש בכספים הללו יותר נזק מתועלת. הכפלת קיצוץ האברכים וחלוקת כרטיסי המזון מייצרות תמריץ שלילי ביציאה של המגזר החרדי לשוק העבודה, מנציחות את העוני בו ותומכות בבידול המגזר. אם אותו סכום היה מוקדש לשיפור התשתיות בבני ברק או ליצירת תוכניות הכשרה למגזר החרדי, מדובר היה בהשקעה כלכלית לגיטימית שתתרום למשק.

המשמעות של אי־שילובו של המגזר החרדי בשוק התעסוקה היא פצצת זמן מתקתקת. ככל שהמגזר גדל, ולפי התחזיות הוא יגיע לכשליש מהאוכלוסייה בעוד כ־40 שנה, יהיה צורך בהטלת מסים בשיעור גבוה יותר על המגזר היצרני כדי להמשיך לממן את האוכלוסייה הלא עובדת. המשמעות לטווח הארוך היא זליגת העוני לאוכלוסייה הכללית וירידה ברמת החיים.

כמו כן, הדרישות התקציביות של המפלגות החרדיות הן חסרות תקדים, אף שגם בעבר הגיעו להישגים פוליטיים דומים (11 מנדטים של ש"ס) והיו בקואליציות של נתניהו. התזמון הנוכחי פועל לטובתן - זה המאני טיים שלהן להציג דרישות גבוהות ובסבירות גבוהה לקבל אותן. הבעיה היא שאם שילוב האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה ימשיך להיות נמוך ואולי אפילו יידרדר (כ־50% בלבד מהגברים החרדים עובדים), בעוד כמה שנים כולנו נשלם את המחיר.