מצטיינים במקרו ולא במיקרו: שנה של הביוקר - ומה צפוי לנו קדימה?

נתחיל בחדשות הטובות: השנה העברית מסתיימת בהישגים כלכליים יוצאים מהכלל בזירת המקרו. התמ"ג עלה ב־6.8% ברבעון השני של השנה - שיעור הצמיחה הגבוה ביותר במערב. שיעור האבטלה ירד לרמה של 4.1% - המשק שב לתעסוקה כמעט מלאה, וקרוב מאוד לנתונים בתקופת טרום משבר הקורונה בסוף 2019. וכמובן, הגירעון בתקציב הממשלה, שמאז חודש יוני הפך לעודף - דבר שלא נראה כמותו מאז 1987.

עד כאן נתוני המקרו, שבהם מתגאים הפוליטיקאים, בצדק רב. הנתונים מוכיחים כי הכלכלה הישראלית התאוששה מהקורונה בצורה מדהימה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.

אבל אם במבט המקרו הדברים נראים נפלא, ובכירי האוצר נשאלים על ידי הקולגות מחו"ל איך ישראל צלחה את משבר הקורונה בצורה כל כך טובה, הרי שבמבט המיקרו הדברים נראים אחרת. כלכלת ישראל מסיימת את השנה בסימן עלייה ביוקר המחיה, ורוב ההוצאות של משקי הבית גדלו.

זינוק בעליות

מחירי הדירות זינקו ב־18% - מה שהופך רכישת דירה עבור זוגות צעירים ללא תמיכת ההורים למשימה בלתי אפשרית. דמי השכירות עלו בכ־5.1% בממוצע הארצי (מדובר בשיעור עלייה ממוצע, כאשר רוב השוכרים נמצאים תחת חוזה קיים, והם עדיין לא חוו את העלייה). מחירי המזון עלו בכ־6% (כולל מוצרי המזון שנמצאים בפיקוח המדינה), מחיר החשמל זינק ב־12.3% בשנה האחרונה ורק באוגוסט האחרון ב־8.6%.

ההחזר החודשי ההתחלתי למי שלוקחים משכנתא חדשה זינק ב־20.4% (מ־4,314 שקלים ל־5,193 ש' - החישוב הוא של התאחדות יועצי המשכנתאות). נציין כי הודות לפעולות הממשלה והירידה במחיר הנפט, מחיר הדלק נותר ללא שינוי ניכר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

לעומת ההתייקרויות שצוינו, השכר הממוצע במשק עלה בכ־1.3% בלבד ל־11,970 ש' ברוטו בחודש. המשמעות היא שכוח הקנייה של הציבור נשחק בשנה האחרונה, משום שעליית המחירים במשק היתה גבוהה יותר מעליית השכר הממוצע במשק.

בהנחה שלא התחלנו לאכול פחות, נראה שהחובות של משקי הבית גדלו. למרבה הצער, גם בבנק ישראל וגם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא קיימים נתונים עדכניים בנוגע לגובה המינוס שלנו בבנק.

לפי בנק ישראל, ברבעון הראשון של 2022 יתרת החוב של משקי הבית המשיכה לגדול בכ־28 מיליארד שקלים (4%), הן בחוב לדיור והן בחוב לא לדיור, לרמה של כ־720 מיליארד שקלים. יתרת החוב לא לדיור (הלוואות + משיכת יתר) של משקי הבית המשיכה לגדול ברבעון הראשון של השנה בשיעור של כ־3.3% לרמה של כ־222 מיליארד שקלים, לאחר ירידה שלה ב־2020 על רקע משבר הקורונה.

ונתעכב עוד קצת על יוקר המחיה בהיבט של הרחבת הפערים החברתיים. למרות החששות מ"פיצוץ הבועה" של ההייטק, השכר הממוצע בענף זה קפץ בשנה האחרונה ביותר מ־8% לרמה של 27,000 שקלים. ההייטק, אגב, היה אחראי לחלק גדול מהכנסות המדינה ממסים, שסגרו כל כך יפה את המינוס בקופת המדינה שנפער בתקופת הקורונה והגיע בשיאו למספר אסטרונומי של 174 מיליארד שקלים בפברואר 2021.

עד כאן נשמע נפלא - שיעור עליית השכר בהייטק היה גבוה יותר מקצב עליית האינפלציה (4.6% בשנה), אלא שבהייטק מועסקים נכון להיום כ־383 אלף עובדים בלבד. לעומת זאת, כ־650 אלף עובדים משתכרים שכר מינימום העומד עדיין על 5,300 ש' בלבד. למרות עליית המחירים במשק, שכר המינימום בישראל לא התעדכן מאז דצמבר 2017.

הגיע הזמן לשכר מינימום משודרג

"שְׁלִישִׁיַּת שֻׁתָּפִים הֵם הָיוּ - הַבַּרְבּוּר, הַסַּרְטָן וּזְאֵב הַמַּיִם. יוֹם אֶחָד הֵם הַחוּצָה יָצְאוּ - לִגְרֹר עֲגָלָה אֶל הַבַּיִת. הֵם הוֹדְפִים וּמוֹשְׁכִים כָּל הַזְּמַן - הַבַּרְבּוּר, הַסַּרְטָן וּזְאֵב הַמַּיִם. אַךְ אֲבוֹי - עֶגְלַת הַמִּטְעָן טֶרֶם זָזָה, אַף לֹא פְּסִיעֹתַיִים". משל עתיק זה של המשורר הרוסי איוון קרילוב עשוי להזכיר את תפקוד ממשלת השינוי בכל הנוגע להעלאת שכר המינימום.

למעט אנשי הימין הכלכלי, כולם סברו שחייבים להעלות את שכר המינימום - האינפלציה גואה, חלפו שנים מאז העדכון האחרון, והגיע הזמן. פרטי עסקת החבילה הכוללת את סעיף השכר המינימלי סוכמו בין ההסתדרות, האוצר וארגוני המעסיקים; טקס ההכרזה החגיגי עבר בהצלחה, אבל מה? שום דבר לא קרה. כשבממשלה אחת יושבים נציגי הימין הכלכלי הליברלי, סוציאליסטים מהשמאל הכלכלי ואנשי המרכז, וכל אחד מושך לכיוונו - "העגלה" לא זזה. עסקת החבילה "ההיסטורית" לא אושרה.

אנשי מפלגת העבודה ומרצ נאבקו וטענו כי ההעלאה בעסקת החבילה מתונה ונמוכה מדי (לרמה של 6,000 שקלים בתוך שלוש שנים), ולכן אין להסכים למתווה הזה. ההתעקשות היתה כה עקרונית, כי הם הסכימו לקחת את הסיכון שעסקת החבילה לא תעבור כלל, כפי שאכן קרה. כעת מנסים חלק מהמתנגדים לעסקת החבילה בזמנו למזער את הנזק, ולטעון כי העלאת שכר המינימום לא היתה דחופה משום שאין היום הרבה אנשים שמקבלים שכר כזה.

האם ניתן לפתור את משבר הדיור?

לא מעט נכתב על משבר הדיור בישראל. 18% בשנה, כמעט הכפלת המחירים בעשור האחרון. זה הרבה, גם בהשוואה בינלאומית. לא בכדי מספר משקי הבית הגרים בשכירות בישראל גבוה באופן משמעותי מהממוצע ב־OECD. נדרשת תוכנית רצינית לטיפול במשבר הנדל"ן בישראל, תוכנית שעד כה לא הוצגה. הפתרונות שאותם הציעה הממשלה עד כה היו "קוסמטיים", כמו הגרלות שונות, אך מתברר שלא ניתן להוזיל את הדירות רק עבור אוכלוסייה אחת, כי זה רק מתגבר את הביקושים.

תוכנית הדיור הממשלתית צריכה להיות מושגת בשיתוף עם מי שהולכים לבנות את הבניינים - הקבלנים. "הממשלה היוצאת לא ישבה איתנו בצורה רצינית על תוכניותיה", הם אומרים. הקבלנים מציעים להגיע ל"הסכם חבילה" בין התאחדות הקבלנים בוני הארץ, המרכז לשלטון מקומי והממשלה. פרטי התוכנית לא נשמעים מופרכים, אך זה כבר עניין של גורמי המקצוע.

לסיכום נציין כי גם בתחום הורדת יוקר המחיה וגם בתחום הנדל"ן הממשלה עשתה צעדים חשובים שאת תוצאותיהם עדיין לא ראינו וחלקם לא הושלמו, כמו רפורמת הייבוא ורפורמת החקלאות. נציין גם כי מספר התחלות הבנייה החדשות הגיע בשנה האחרונה לשיא של כמה עשורים, אך הדרך עוד ארוכה, חלק מהפרויקטים תקועים ולוקח חודשים ארוכים להוציא היתר בנייה. הזמן יראה אם הצעדים שנעשו ישפיעו.