הסכם שכר המורים הוכיח: ניתן לדאוג למורים וגם לייעל את המערכת

הסכם השכר שאליו הצליחו להגיע בדקה ה-90 צוותי המו"מ לא יביא למהפכה במערכת החינוך בזמן הקרוב, אך צריך לומר – זוהי התחלה חשובה מאוד. אם עד היום הסכמי השכר עם המורים כללו בעיקר שיחות על השכר, הרי שהפעם האוצר הצליח להכניס לשם סוגיות נוספות שיגרמו למערכת החינוך המיושנת של ישראל להתאים את עצמה לשוק התעסוקה הדינאמי והתחרותי.

צוותי המו"מ של משרד האוצר קיבלו גיבוי מלא משר האוצר ליברמן, שהוכיח יכולת חשובה של עמידה בלחצים פוליטיים, ועוד בשיאה של מערכת הבחירות, ובזכות זה הצליחו לפרוץ מחסומים רבים. ההסכם כולל שורה של צעדים חשובים אותם ניתן להגדירם כמעין "רגל בדלת" – תגמולי מצוינות, חוזים אישיים, התאמה של חמישה ימי חופשה בין מערכת החינוך לחופשים במשק.

רק בשבוע שעבר אמרה יפה בן דוד בראיון ל"ישראל היום" שהיא לא תסכים לשינוי ימי החופש של המורים ועל העסקת מורים בחוזים אישיים היא אמרה: "כוכבים יש רק בשמיים". והנה הפלא ופלא – יש העסקה בחוזים אישיים, וגם הוזזו ימי החופש של המורים, ויש יותר גמישות ניהולית למנהלים, וזה מראה שאפשר. אפשר לתת תגמול למורה חרוץ ואפשר גם לייעל את מהלך הפיטורין.

האוצר אומנם לא קיבל את כל מה שדרש, למשל בוצעה התאמה חלקית ביותר ימי החופש ורק 6% מכלל המורים יועסקו תחת חוזים אישיים ולא 10%, אך זהו טבעו של כל מו"מ. עלות ההסכם היא 4.5 מיליארד שקל – מדובר אומנם בחריגה בחצי מיליארד שקל מהתקציב המקורי, אך בהתחשב בנסיבות שנוצרו – יממה בלבד מפתיחת שנת הלימודים, האוצר הצליח לצאת "בזול".

האם נראה בקרוב איומי שביתה גם מצד ההסתדרות הכללית? הרי ליברמן עצמו אמר לא פעם שיש תביעות שכר במשק בהיקף כולל של 40 מיליארד שקל. למרבה המזל, עסקת החבילה אומנם לא אושרה בכנסת, אך היא נחתמה וההסכמים שהושגו במסגרתה מול ההסתדרות תקפים – כולל "שקט תעשייתי" עד סוף השנה.

נוסף על כך, גיבוש ההסכם עם המורים התחיל עוד לפני היציאה לבחירות, ומהרגע שהוכרזו הבחירות באוצר מוגבלים מבחינת יכולת הנדיבות, והצד השני מבין את זה. עם זאת, מוקדם מדי לנוח על זרי דפנה – ארגון המורים מבין את הכוח של המומנטום והבמה שקיבלה יפה בן דוד קורצת כנראה גם להם. השלטון המקומי שהוא המעסיק של המורים בתיכונים, יצטרך למצוא פתרון לסוגיה חשובה זו בשיתוף עם משרד האוצר.

עד לפני כמה ימים, המו"מ כבר נראה היה אבוד וכותרות העיתונים ניבאו שביתה ב-1 בספטמבר. למרבה המזל, התאחדות התעשיינים הגישה בקשה לצווי מניעה לבית הדין לעבודה, דבר שהכריח את הממשלה לרדת מהגדר בנושא. ייתכן מאוד והדד-ליין שנתן בית הדין לעתירת התעשיינים גרמה לצוותי המו"מ להזדרז ולהגיע לסיכומים.

לסיכום, נציין כי עלות השביתה נאמדה על ידי התאחדות התעשיינים בכ-1.8 מיליארד שקל. מעבר לעלות אסטרונומית זו, עסקים רבים עובדים כיום כשיש מחסור חמור בכח אדם, והיעדרות נוספת ממקום עבודה של מאות אלפי הורים הייתה יכולה להיות הקש ששבר את גב הגמל. נוסף על כך, אחת הסיבות לפריון הנמוך של מערכת החינוך היא חוסר הסנכרון בין ימי חופשה של ההורים לאלו של הילדים במערכת החינוך. ואולי ההסכם עם המורים הוא תחילת הדרך להעברת החופש הגדול לאוגוסט וחגי תשרי, במקום יולי ואוגוסט היום.