השילוב הנפיץ של משבר הקורונה יחד עם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, הצית גל התייקרויות, שלא פסח על מדינות רבות ברחבי העולם וגם על ישראל. בניסיונות להרגיע את הסערה הציבורית סביב הנושא, הפוליטיקאים נוהגים להזכיר כי רמת האינפלציה בישראל נמוכה פי שניים מאשר באירופה ובארה"ב. אולם רמת המחירים ההתחלתית בישראל כל כך גבוהה, שגם אחרי גל ההתייקרויות ששטף את אירופה, מחיריהם של מוצרי בסיס שם עדיין נמוכים בעשרות אחוזים מאשר בישראל. אז למה, למשל, אותה משחת שיניים קולגייט זולה ב־40% בברצלונה ובלונדון מאשר בארץ?
אחת הסיבות המרכזיות ליוקר המחיה הגבוה בישראל הוא היעדר תחרות מספיקה, או במילים אחרות - ריכוזיות גבוהה. כאשר קטגוריית מוצרים מסוימת נשלטת על ידי 3-2 שחקנים גדולים, המחירים הופכים להיות די דומים, כך שלמעשה אין תחרות אמיתית.
הבעיה בישראל היא שהריכוזיות הגבוהה מאפיינת קטגוריות רבות מדי של מוצרים. לפי רשות התחרות, נכון לשנת 2020 יותר מ־90% ממכירות של מוצרי צריכה כמו גבינה צהובה, מעדנים, מים, ותחליפי חלב אם, התחלק בין שלושה שחקנים גדולים בלבד. הריכוזיות גבוהה גם בקטגוריית החטיפים - פלח שוק של כ־85% לשלושת השחקנים הגדולים, גבינות מלוחות (82%), ירקות קפואים (70%), שמנים (70%) וכך הלאה.
לפי רשות התחרות, בתחום הטואלטיקה קיימת ריכוזיות גבוהה במיוחד של המוצרים הבאים: חיתולים - פלח שוק של 95% לשלושת השחקנים הגדולים; מוצרי אקונומיקה - 91%; נייר טואלט, משחות שיניים ומוצרי היגיינה נשית - קרוב ל־90%. הריכוזיות הגבוהה בישראל היא כאמור אחת הסיבות למחירים הגבוהים בכל, ובתחום המוצרים המיובאים בפרט, והדבר משפיע על רמת הרווחיות הגבוהה שלהם.
דו"ח הכלכלנית הראשית, שפורסם בפברואר השנה, הראה כי "שיעורי הרווחיות של יבואני המזון והטואלטיקה הפרטיים הגדולים, גבוהים משמעותית משל יתר היבואנים בענף. בשנת 2019 היה שיעור הרווחיות של החברות הגדולות גבוה פי 2.3 מזה של יתר היבואנים בענף. עשרת היבואנים הגדולים בענפי המזון והטואלטיקה ריכזו בשנת 2019 כחמישית מסך המחזור של יבואני המזון והטואלטיקה", נכתב בדו"ח.
אחת החברות שנכללו בין עשרת היבואנים הפרטיים הגדולים באותה סקירה היא חברת דיפלומט, שעומדת באחרונה במוקד הסערה הציבורית. החברה הפכה להיות חברה ציבורית בחודש מארס האחרון, ומאז נתוני רווחיותה גלויים לעיני הציבור. לפני כשבוע העיתונאי גיא לרר קרא לחרם צרכנים על החברה, ואתמול הצטרף אליו יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. הנאום של בר־דוד היה חריג ותקיף במיוחד, ובו הוא קרא לחרם צרכנים על היבואניות דיפלומט, שסטוביץ וקימברלי קלארק, שהודיעו לאחרונה על העלאת מחירים בשיעור ממוצע של כ־10%.
הסיבה לזעם הציבורי דווקא על דיפלומט, נעוצה בדו"ח הכספי שהגישה החברה לבורסה לרבעון השלישי של 2021, ובו מוצגים בין היתר התפלגות מקורות הרווח והמכירות של החברה לפי אזורי פעילות. כך, החברה שפועלת בארבעה אזורים גיאוגרפיים נוספים מלבד ישראל - דרום אפריקה, גאורגיה, ניו זילנד וקפריסין - מציינת כי התרומה של ישראל לסך רווחי הקבוצה גבוהה ממשקל המכירות בישראל בסך מכירות הקבוצה, ורק בקפריסין התרומה היחסית לרווחים גבוהה יותר.
לפי אותו דו"ח, שיעור רווח תפעולי בישראל עמד בתשעת החודשים הראשונים של 2021 על 5.1%, לעומת שיעור רווחיות של 2.4% בניו זילנד, 3% בדרא"פ, 3.8% בגאורגיה ושיעור רווחיות של 10.9% בקפריסין.
שוחחנו על ממצאי הבדיקה עם לובי 99, מיזם חברתי־כלכלי ללא מטרות רווח, שעוסק רבות גם בנושא יוקר המחיה בישראל. לדברי אנשי לובי 99, "פערי המחירים במזון בין ישראל לאירופה ממשיכים להיות גבוהים, אך הם לא תופעת טבע שאין לנו שליטה עליה אלא מעשי ידי הממשלות והרגולטורים לדורותיהם. הגיע הזמן לפרק סוף־סוף את הריכוזיות שאין כדוגמתה של חברות המזון הגדולות, ולהילחם במונופולים ששולטים ללא מצרים במכירות של כלל מוצרי הצריכה הבסיסיים למיניהם - באמצעות פתיחת היבוא והגברת השקיפות על רווחי המונופולים. כמו כן, יש להפחית את ריכוזיות רשתות השיווק".
