בזמן שהציבור עסוק בהישרדות - הפוליטיקאים בבחירות

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2019 משק בית ממוצע הוציא על לחמים ומוצרי בצק קרוב ל־350 שקלים בחודש. מתוך סכום זה רק 4 שקלים על לחם אחיד שחור/לבן, כ־6.6 שקלים על לחם פרוס, ועוד כ־12 שקלים על חלה.

המשמעות היא שרק 23 שקלים מוציא משק בית ממוצע על הלחם שנמצא בפיקוח. היתר הולך לדברי אפייה אחרים - פיתות, לחמניות, לחמים עם דגנים ועם כל התוספות שנכנסו בשנים האחרונות לאופנה. צריכת הלחם שבפיקוח מהווה חלק קטן מאוד בהוצאת משק בית ממוצע, וההתייקרות של 20% במחירו מהווה פחות מ־5 שקלים בחודש. גם בהנחה שהנתונים לא עדכניים וחלה עלייה בצריכת לחמים בפיקוח, עדיין מדובר בסכומים זעומים. לפי הפרסום של העיתונאי שאול אמסטרדמסקי מכאן 11, בין השנים 2012 ל־2018 חלה ירידה דרמטית של כ־33% בצריכת לחמים מפוקחים, זאת לעומת העלייה של יותר מ־26% בצריכת לחמים מיוחדים, לחמניות וכעכים.

המסקנה ברורה - ההשפעה של עליית מחיר הלחם על יוקר המחיה הגבוה בישראל זניחה ביותר, והקרבות המתוקשרים המתנהלים בימים אלה על מחיר הלחם הם פופוליזם וניסיון לברוח מהסוגיות המורכבות יותר שעל הפרק, המשפיעות באמת על יוקר המחיה. הדרמה סביב התייקרות הלחם התעצמה כמובן בשל תקופת הבחירות, שכן לחם הוא מצרך מזון בסיסי.

למה דווקא לחם?

אף שהנתונים מראים שצריכת הלחם המפוקח הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות, בין היתר בשל היותו לא בריא (הלחם המלא אינו בפיקוח), הפוליטיקאים עדיין תופסים את הלחם כסמל שמאפשר קיום שבו לא ניתן לפגוע. הביטוי "להביא לחם הביתה", להתפרנס בכבוד, מתמצת את העניין. אלא שכאמור, התייקרות הלחם המפוקח במשק בית ממוצע תהיה בסכום של פחות מ־5 שקלים בחודש. זאת בעוד ההחזר החודשי של המשכנתא הממוצעת גדל ברבעון האחרון בכ־245 שקלים בחודש, מה שיסתכם בסכום בלתי נתפס של יותר מ־72 אלף שקלים לאורך כל חיי המשכנתא. הנתון כמובן אינו סופי, והוא ימשיך לעלות בהתאם לקצב עליית הריבית של בנק ישראל, עד לכ־400 שקלים עלות עודפת פר משכנתא ממוצעת.

גם עליית מחיר הדלק בכ־27% בשנה האחרונה מזניקה את הוצאות משקי הבית במאות שקלים בחודש. ואילו מחיר החשמל, שצפוי לזנק מ־1 באוגוסט בכ־10%, ייקר לנו את המחיה בעוד כ־400 שקלים בשנה עבור משפחה ממוצעת, או בכ־33 שקלים בחודש. גם השכירות עלתה או עוד תעלה עבור כשליש ממשקי הבית שלא הצליחו לרכוש דירה, במאות שקלים בחודש. אז דווקא על הלחם כונס אתמול דיון דחוף בנוכחות בכירי הממשלה?

הפתרון לבעיית יוקר המחיה צריך כמובן להגיע משינויים מבניים, מקידום הרפורמות במשק, אך אלה כידוע לוקחים זמן. לא רק הזמן הריאלי שנדרש ליישום שינוי מבני, אלא גם הזמן של הקרב על הקרדיטים של הפוליטיקאים.

לא מקודם

היות שישראל נמצאת כבר יותר משלוש שנים במערכות בחירות, נוצר מצב שרפורמות רבות אינן מקודמות והממשלות השונות עסוקות בעיקר בכיבוי שריפות, כשכבר אין ברירה ויש צורך חיוני. הדבר כמובן לא בריא לכלכלה, אך נדמה כי הכרחי במצב שנוצר - האינפלציה דוהרת, ואין צפי כי תיעצר כאן. השכר של העובדים החלשים ביותר במשק לא עלה, ולכן ייתכן שנדרשים פתרונות ביניים, אם כי משמעותיים יותר ממחיר הלחם בפיקוח.

האינפלציה בישראל הופכת לבעיה אקוטית עבור הפוליטיקאים. מדובר באינפלציה שהיא יותר "רוחבית". הבעיה היא שהאינפלציה במשק לא תיעצר כאן והשיא עדיין לפנינו, והממשלה תצטרך לחשוב איך להתמודד עם יוקר המחיה בתקופת הבחירות הנוכחית. האפשרויות להשפיע עליו הן מוגבלות ביותר, כי כל הטבה עלולה להתפרש בציבור כ"שוחד בחירות".