במערכת הביטחון מבינים שגם הפעם, כמו לאורך השנים, הגיע הזמן להפוך את פרקטיקת הענישה בגבול הדרום: אי־כניסת הפועלים החל מהיום (ראשון), יחד עם תגובות ממוקדות נגד המטרות ברצועת עזה, אמורות להביא את מה שמייחלים לו תושבי הדרום - שקט.
כל תהליך כזה מול חמאס הוא בגדר ניסוי וטעייה, וגם הפעם זה לא שונה. מניעת כניסה של פועלים לצורך עבודה בישראל אמורה להביא ללחץ על ארגון הטרור, שהוא הריבון בעזה. כל פועל שנכנס לישראל מפרנס 15-10 אנשים, ולכן הפתרון היעיל ביותר הוא שילוב של לחץ אזרחי עם תגובות ממוקדות ומדודות יותר. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מצה"ל להגיב בעוצמה על הירי הבא לעבר יישובי הדרום.
אלא שבתווך נמצאים תושבי העוטף ואלה שמייצגים יותר מכל את סיבת ההתיישבות במקום - החקלאים. "זו מדיניות אווילית. המדינה פשוט מטומטמת ואתה רואה במי היא פוגעת", אומר עופר ליברמן, מנהל תחום החקלאות בקיבוץ ניר עם שבשטח המועצה האזורית שער הנגב.
בשיחה עם "ישראל היום" מסביר החקלאי הוותיק איך מניעת הכניסה מהרצועה לישראל מענישה לא רק את הפועל הפלשתיני הפשוט שרוצה להתפרנס, אלא גם את חקלאי העוטף שסופגים מכה כפולה. "אני נדפק פעמיים, ועוד פעם אחת אני גם לוקח בונוס", אומר ליברמן, "אני ספציפית נפגע חלקית כי רוב הפלשתינים שעובדים אצלי לא חזרו לעזה. הם יודעים שיש בלאגן, ונשארו. מדובר באישור בהעלמת עין. מה, לא יודעים שהם פה?! הם לא מכניסים, אבל מי שפה - פה, ועדיין חסרים לי פועלים ואין לי מאיפה להביא כי לא נכנסו יותר".
מבחינת הפלשתינים עצמם, מציין ליברמן ש"הם בכלל לא עוסקים במה שקורה, רק תן להם להתפרנס בכבוד, לעבוד בשקט. אחד מהם אמר לי שעל כל אחד שעובד, יש עוד עשרה שדואגים לשקט. תנו ל־100 אלף לעבוד - ומיליון יהיו בשקט. המעגל הקרוב והמשפחה לא עושים בעיות, כי הוא עובד". מנגד, לדבריו, "כשאתה לא מכניס פועלים לעבוד, אתה מכניס עוד אנשים לתחושת עצבים כלפי ישראל - וגם פוגע בחקלאים. אנחנו תמיד הראשונים שנפגעים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו