הגענו עד תאילנד בכדי לפגוש את איסוזו דימקס המחודש. הדור השלישי של הטנדר, שהוא רב מכר גם בישראל וגם בתאילנד, הגיע אלינו ב-2020 וכעת עובר עדכון משמעותי. מבחוץ זו מתיחת פנים, אבל השינוי החשוב נמצא מתחת למכסה המנוע ובין המנוע לגלגלים.
זוויות הגישה והנטישה, מרווח הגחון, כיול המתלים והנעילה המכנית מאחור לא השתנו. כלומר, הבסיס המוכר נשאר. אבל יחידת הכוח חדשה לחלוטין, וזה כבר עניין אחר. במקום מנוע ה-1.9 ליטר הקודם מגיע עכשיו מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.2 ליטר. במבט ראשון אפשר להרים גבה, כי ההספק נשאר זהה: 163 כ”ס. אבל בטנדר עבודה, בטח כזה שאמור לגרור, להעמיס ולהתקדם בשטח, זה לא המספר הכי מעניין.
המספר החשוב הוא המומנט, ושם יש שיפור ברור. במקום 36.7 קג”מ בדגם היוצא, המנוע החדש מספק 40.7 קג”מ. חשוב לא פחות: שיא המומנט מגיע מוקדם יותר, כבר מ-1,600 סל”ד, לעומת 2,000 סל”ד בעבר. זה אומר יותר כוח בסל”ד נמוך יותר, פחות מאמץ מהמנוע ותחושה רגועה יותר בעבודה. ואם להיות קטנוני, וזה לפעמים חשוב, כבר ב-1,000 סל”ד יש כאן 26 קג”מ. בדגם הקודם היו בערך 16 קג”מ בנקודה הזו. זה פער שמרגישים דווקא כשזוחלים, מטפסים או מתחילים תנועה תחת עומס.
גם תיבת ההילוכים חדשה. עדיין מדובר בתיבה אוטומטית פלנטרית, אבל עם שמונה יחסי העברה במקום שישה. חמשת ההילוכים הראשונים קצרים, השישי ישיר, והשביעי והשמיני מיועדים לשיוט. בתיבה הקודמת ההילוך הרביעי כבר היה ישיר. ההילוך הראשון בתיבה החדשה קצר משמעותית, וזה מאפשר זחילה איטית ומדויקת יותר בשטח. לטובת מי שבאמת עובד עם הכלי הזה, כושר ההעמסה עומד על יותר מטון וכושר הגרירה עם בלמים הוא 3.5 טון.
אחרי כשעה בפקקי בנגקוק הגענו למתחם ההדגמה של איסוזו. מין גן משחקים גדול לטנדרים, עם מתקנים שנראים כמו שילוב בין מסלול עבירות לבין פארק שעשועים למי שיש לו שלדת סולם. שיפועי צד, עליות חדות, מדרגות בטון, סלעים, מים, בזלת וכל מה שצריך כדי לגרום לנהג להבין שלא הגיעו לכאן רק בשביל תמונות.
חשוב לזכור: השקה עולמית היא לא מבחן דרכים מלא. זו התרשמות ראשונית, לעיתים מבוקרת מאוד ולעיתים גם מעט מוקצנת. המבחן האמיתי עוד יגיע בישראל, על כביש, בשטח ובשימוש יומיומי. אבל כמפגש ראשון עם היכולות של הדימקס המחודש, זה בהחלט היה מסלול שמספר משהו.
המתקן הראשון היה משטח בטון עם הפרשי גובה בין הצדדים. פעם ימין גבוה ושמאל נמוך, פעם להפך. המתלים נפתחים ונסגרים, פינה אחת באוויר, פינה אחרת נלחצת למטה, והטנדר מתקדם לאט ובשליטה. במצב 4X4 HIGH, עם התיבה במצב ידני ובהילוך ראשון, כמעט לא נדרש שימוש בדוושת התאוצה. המנוע פשוט מושך אותו קדימה. כאן בדיוק הנתון של 26 קג”מ ב-1,000 סל”ד מפסיק להיות מספר על נייר והופך למשהו מוחשי.
אחר כך הגיע מתקן דומה, אבל במקום בטון מסודר היו סלעים וזווית גישה תלולה יותר. כאן כבר אי אפשר היה להסתמך רק על המומנט בסרק. קצת גז, קצת סבלנות, והדימקס עבר גם את זה בצורה משכנעת. בקרות המשיכה האלקטרוניות נכנסו לפעולה ועזרו לגלגלים לבזבז פחות אנרגיה בחפירה מיותרת.
היה גם מעבר בתוך מנהרה מאולתרת עם אבני בזלת, כזה שיכול לדמות מסלול אחרי התפרצות געשית, נגיד אם אתם גרים בטנריף ומתעקשים לקחת טנדר לעבודה בבוקר. צליחת מים בגובה 60 ס”מ, לפי אנשי איסוזו, לא באמת ריגשה את הדימקס. גם מעבר צר נוסף הדגיש את מהלך המתלה ואת השקט היחסי שבו הכלי הזה עובר מכשולים. שומעים את המתלים עובדים. מרגישים את שלדת הסולם מתפתלת תחת עומס. אבל התחושה הכללית היא של כלי שיודע בדיוק מה מבקשים ממנו.
ופה יש נקודה חשובה לגבי שלדת סולם. מעבר ליתרונות הידועים בשטח ובעבודה, יש לה גם יכולת להתמודד עם עיוותים בצורה אחרת. כשהעומס מגיע, השלדה היא זו שסופגת את הפיתול, בזמן שהמרכב שמונח עליה נשאר יציב יותר. זה אומר, בין היתר, שאפשר לפתוח ולסגור דלת גם כשהרכב נמצא בהצלבה או תחת עומס צד. הדלת לא “נופלת” בגלל עיוות של המרכב. לאורך שנים של שימוש קשה, זה גם יכול לעזור בצמצום עייפות ועיוותים בגוף הרכב.
ואז הגיעו 40 המעלות. שני מתקנים של שיפוע צד חד מאוד, בזווית שמספיקה כדי להזכיר לך שאין מושב טנדר בעולם שבאמת בנוי לזה. הנוסע מנסה לא ליפול על הנהג, הנהג מנסה לא להימרח על דיפון הדלת, והכל תלוי באיזה צד של השיפוע אתם נמצאים. אנשי איסוזו טענו שהדימקס יציב עד 43 מעלות. ב-44, כנראה, כבר פחות כדאי לבדוק. יפה מצדם שלא התעקשו.
המתקן הדרמטי יותר היה טיפוס וירידה בזווית של 40 מעלות. זו בדיוק הנקודה שבה אנשי שטח אוהבים להגיד שהם “ראו שמיים”, רק שכאן זה מרגיש קצת יותר כמו נסיקה איטית מאוד של מטוס קרב, בלי המהירות ובלי הרומנטיקה. אתה דבוק למושב, קשה להתיישר, והתחושה לא בהכרח נעימה, אבל היא בהחלט גורמת להעריך את האחיזה, את יחסי ההעברה ואת השליטה.
לפני הירידה הופעלה בקרת המדרון. שחרור הבלם גרם לדימקס להוריד אף, וברגע הראשון הייתה צלילה מעט מהירה מהצפוי. מיד אחר כך המערכת אספה את עצמה והורידה את הטנדר בצורה רגועה, בלי דרמה ובלי קולות מיותרים. זה מסוג הדברים שפחות מרשימים על הנייר ויותר משכנעים כשאתה יושב ברכב ומסתכל למטה.
בסופו של דבר הדימקס המחודש הראה יכולת שטח מרשימה מאוד ביחס לטנדר עבודה. הוא לא רכב שטח טהור, וזוויות הגישה והנטישה שלו אינן של כלי שנבנה בראש ובראשונה לעבירות קיצונית. אבל במסגרת מה שהוא אמור להיות — טנדר קשוח, שימושי, עובד, כזה שצריך לסחוב, לגרור, לטפס ולהמשיך הלאה — העדכון הזה נראה נכון.
אני מודה שעם השנים אני אוהב יותר ויותר טנדרי עבודה. יש בהם משהו כן. הם לא מנסים למכור פנטזיה של פנאי כשהם בעצם מכונת ליסינג מוגבהת. הם באים לעבוד, ואם צריך גם להתלכלך. הדימקס החדש לא משנה את המתכון, אלא משפר אותו במקומות הנכונים: יותר מומנט, תיבה טובה יותר, זחילה מדויקת יותר ותחושה שהכל מתאמץ קצת פחות.
בהמשך תגיע גם התרשמות כביש, ככל הנראה קצרה לא פחות, ובהמשך מבחן מקומי מלא. בשלב זה עדיין מוקדם לדעת אילו רמות גימור יגיעו ומה יהיה המחיר המדויק, אבל לפי התמחור של הדגם הנוכחי אפשר להעריך שגרסת קבינה כפולה, אוטומטית, עם הנעה כפולה, תנוע סביב 300 אלף שקלים וצפונה. הכלים הראשונים אמורים להגיע לישראל ברבעון השלישי של השנה. נקווה שהמבחן המקומי יתקיים בתנאים רגועים יותר.
איסוזו דימקס 2.2
מנוע: טורבו-דיזל 2.2 ליטר (2,164 סמ”ק)
הספק: 163 כ”ס ב-3,600 סל”ד
מומנט: 40.7 קג”מ ב-1,600–2,400 סל”ד
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
הנעה: כפולה
בסיס גלגלים: 312.5 ס”מ
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 11.1 ק”מ לליטר
מחיר משוער: כ-300 אלף שקל
הכותב היה אורח חברת UMI בתאילנד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו