במשך עשרות שנים נחשב שוק הרכב בישראל לשמרן בצורה קיצונית. נאמן לנוסחה המוכחת שהתפתחה במשך השנים של “אלף שש מאות אוטומט סדאן מיפן”. מאז התקבעה הנוסחה המנצחת הזו, שבשנים הטובות היקפה כמעט מחצית מסך המכירות בארץ, מעטות היו מכוניות אמצע הדרך שזכו להצלחה תוך שהן חורגות מהכללים המנחים הקשוחים שזכו לחיזוק גם מציי הרכב ככל שהלכה והשתרשה כאן אלטרנטיבת הליסינג.
במקביל, תעשיית הרכב בעולם לא שקטה על השמרים כשיצרניות הרכב תרות אחרי נישות חדשות, אופנות מתחדשות וטכנולוגיות מתקדמות. דווקא שהיה נדמה שמה שהיה הוא שיהיה, הגיע עשור שבו שוק הרכב הישראלי השתנה מן הקצה אל הקצה. ההעדפות הבסיסיות בהן סלידה מתצורות מרכב מסוימות, תיבת הילוכים ידנית ודעות קדומות על מותגים שונים לטוב ולרע נותרו בשלהן. אך הלקוח הישראלי הפך להיות פתוח יותר לחידושים וחדשנות במקביל להתפתחויות והאופנות העולמיות.
בסיכום שנת 2025 כמעט מחצית מהמכוניות שנמכרו בישראל היו מחושמלות בדרך זו או אחרת, כשכמעט עשרים אחוז מהמכוניות שנמכרו בישראל היו חשמליות במלואן. ההערכה למותגים היפנים עדיין חזקה, אבל כמעט שליש מהמכוניות בארץ הגיעו מסין, כשיפן נדחקה למקום השלישי ברשימת מדינות המקור. מה שלא פחות היסטורי הוא שתצורת הסדאן ירדה מגדולתה בהתאם לתכתיבי הטעם העולמי ואנשי השיווק כך שגם אצלנו כמעט כולם רוצים רכבי קרוסאובר כדי לשבת גבוה ולהאמין שיש להם חיי פנאי מפותחים מחוץ לפקקים האינסופיים.
גם תעשיית הרכב התקדמה לא מעט בעשור החולף, ואת התמורות של השוק והתעשייה באנו לבחון במפגש קצוות בין שתי מכוניות שהן יותר מלהיטים מקומיים. מצד אחד יונדאי טוסון משנת 2016 ומצד שני ג’אקו 7 PHEV משנת 2026. הטוסון הוא אחד מהדגמים שהובילו את הצמיחה של יונדאי בדרכה לצמרת היצרניות בעולם. כשהטוסון שלפניכם הוצג, תעשיית הרכב הסינית עוד הייתה בפיגור עצום אחרי זו המערבית והמותג ג’אקו אפילו לא נולד בראשם של אנשי השיווק בסין.
אבל מעבר לכך הטוסון מייצג גם סיפור הצלחה מקומי יוצא דופן. בשנת 2016 לבדה נמסרו בישראל 11,866 יחידות של יונדאי טוסון והוא הפך לאחד מרכבי הפנאי הנמכרים ביותר בארץ באותה שנה. באותה תקופה יונדאי הייתה גם מותג הרכב הנמכר בישראל עם כ- 39 אלף מסירות בשנה, נתון שממחיש עד כמה הטוסון היה אחד מעמודי התווך של הצלחת המותג בשוק המקומי. לאורך השנים הפך הטוסון לאחד מרכבי הפנאי הנפוצים בישראל עם עשרות אלפי יחידות שעלו לכביש והוא נתפס בעיני רבים כנקודת ציון במעבר של השוק המקומי ממשפחתיות קלאסיות לקרוסאוברים.
על הנייר ולמראית עין מדובר בשתי מכוניות דומות. שתיהן משתייכות לקטגוריית הקרוסאוברים המשפחתיים בגודל קומפקטי ושתיהן מציעות מידות די דומות. לטוסון אורך של 447 ס”מ ורוחב של 185 ס”מ. הג’אקו ארוך בשלושה ס”מ ורחב בס”מ וחצי ולשתיהן בסיס גלגלים זהה של 267 ס”מ. הטוסון עוצב באופן תכליתי למדי כשהוא מתאפיין בקווים מעוגלים ומפוסלים שהיו אופייניים ליונדאי באותה תקופה. הוא היה נאה לתקופתו אבל לא מסובב מבטים. מצד שני גם אחרי עשור הוא עדיין מודרני למדי. בג’אקו כבר מדובר בגישה עיצובית אחרת עם ניסיון לשוות מראה יוקרתי כשהמעצבים לא היססו להשאיל גם אלמנטים מריינג’ רובר כפי שחושף החלק האחורי של הרכב. תוסיפו לכך שבכה גדולה ונוצצת ופירוטכניקה טכנולוגית הכוללת יחידות תאורת לד עם חתימת אור מושקעת מלפנים ומאחור וידיות דלתות נשלפות ותקבלו תוצאה שממש לא מנסה להצטנע.
תא הנוסעים של שתי המכוניות ממשיך באותה גישה. זה של היונדאי תכליתי עם הנדסת אנוש ברורה ללא ניסיונות להתחכם. הצבע השולט הוא אפור בהמון פלסטיקה המרגישה מוצקה אך לא נעימה במיוחד למגע. בג’אקו ממשיך הניסיון לשוות אווירה יוקרתית עם שילוב של ריפודים ודיפונים דמוי עור, פלסטיקה רכה וגימורים מתכתיים יחד עם תאורת אווירה עשירה. הנדסת האנוש מתבססת על התפיסה של מינימום מתגים ומקסימום מסכים כשהשליטה כמעט בכל מערכות הרכב מתבצעת ממסך המגע הענק במרכז. לא בהכרח יעיל ובטוח יותר אבל קולע לטעם של דור המסכים שנולד עם סמארטפון ביד.
המולטימדיה היא עניין מרכזי במכונית המודרנית והפער בין הדורות מורגש היטב. אם הטוסון שהגיעה אלינו צוידה במערכת מולטימדיה עם מסך מגע בהתקנת אפטרמרקט, במקור הוא הגיע עם יחידת רדיו דיסק עם מתגים ומסך חד גווני ברזולוציה של שעון יד משנות השמונים. אפילו דיבורית בלוטות’ מובנית לא הייתה קיימת כציוד סטנדרטי אי שם ב 2016, מה שמוביל אותנו לרשימת האבזור.
כשהטוסון יצא לדרך הוא הציע את חבילת החשמול ההכרחית בשוק המקומי מאז ימי “מיצובישי ויש בה הכל” שכללה נעילה מרכזית, ארבעה חלונות חשמליים וכיוון מראות חשמלי. הטוסון הגדיל והציע כבר בגרסת הכניסה שלו בקרת שיוט, חיישני תאורה ומחשב דרך. הסטנדרט השתדרג מאז והסינים דחפו אותו כלפי מעלה עוד יותר בשנים האחרונות עם פריטים כמו מפתח חכם, הנעה מרחוק ובלם יד חשמלי וברמות הגימור הגבוהות גם מושבים מחוממים מתכווננים חשמלית ומצלמות היקפיות שנחשבו עד לא מכבר נדירות גם במכוניות יקרות.
אם האריזה נותרה דומה והפנים קפץ לעידן הסמארטפון, ההבדלים בין יחידות ההנעה מייצגים את המהפכה הטכנולוגית האמיתית. הטוסון כמו אחיו הספורטאז’ הפכו לנגישים יותר לקהל הרכב בזכות שילוב של מנוע 1.6 ליטר אטמוספרי בשילוב תיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית בעלת שישה יחסי העברה. שילוב המקובל במכונית משפחתית מן השורה.
אלא שעם מרכב גדול וכבד יחסית שילוב זה הניב פשרה בכל הקשור לביצועים ולצריכת הדלק. תאוצה למאה קמ”ש ב 12.1 שניות לא הייתה מרשימה במיוחד גם לפני עשור ועם צריכת דלק של עשרה ק”מ לליטר בחיים האמיתיים הטוסון לא נחשב לחסכוני במיוחד גם בז’אנר שלו.
לפני עשור היו מכוניות פלאג אין היברידיות. אז היכן המהפכה. קודם כל בהנגשת הטכנולוגיה. רכבי פלאג אין לפני עשור היו נפוצים בעיקר בסגמנט היוקרה ועלו בהתאם כשהם מציעים טווח נסיעה חשמלי צנוע יחסית של עשרות ק”מ בודדים.
ג’אקו 7 מצויד בדור מתקדם בהרבה של מערכות הנעה היברידיות נטענות. זה לא בא לידי ביטוי רק בטווח נסיעה כפול לעומת רכבי פלאג אין מדור קודם אלא גם באופי פעולה של מערכת היברידית קלאסית כך שעדיין מתקבלת צריכת דלק של כ 14 ק”מ לליטר בממוצע גם אם לא טענתם את הסוללה. נתון טוב משמעותית מזה של הטוסון. זאת לפני שהזכרנו את היתרון בביצועים עם זינוק למאה קמ”ש ב 8.5 שניות.
פער הדורות ניכר במיוחד גם בתחום הבטיחות ושתי המכוניות הללו ממחישות היטב את גודל המהפכה. שתיהן מתהדרות בציון של חמישה כוכבי בטיחות במבחני הריסוק של EuroNCAP. אלא שמאז שנבחן הדור השלישי של הטוסון בשנת 2016 התקן השתנה והפך מחמיר בהרבה.
בתקופה בה הטוסון נמכר באולמות התצוגה מערכות בלימת חירום אוטונומיות היו נדירות למדי והוא כלל לא היה מצויד במערכת כזו. גם מערכות התראה על קרבה לרכב מלפנים וסטיה מנתיב היו מקובלות בעיקר במכוניות גדולות ויקרות יותר.
לעומת זאת ג’אקו 7 משתייך כבר לעידן הסמי אוטונומי עם רשימה ארוכה של מערכות עזר לנהג. יש מערכת בלימת חירום אוטונומית גם בנסיעה לאחור, מערכת אקטיבית לשמירה על נתיב ובקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת זחילה בפקקים. בנוסף קיימות מערכות לזיהוי שטחים מתים, זיהוי תמרורים, התרעת ערנות לנהג וגם מערכת להתרעה על שכיחת ילדים ברכב. רשימת מערכות שלפני עשור לא הייתם מוצאים גם במכוניות פאר.
מכוניות הן מוצר שעובר אבולוציה עקבית דור אחרי דור ועשור אחרי עשור. אבל כפי שמדגימות שתי המכוניות כאן נדמה שקפיצת הדרך בעשור האחרון הייתה משמעותית במיוחד. הפער בין דגמי 2016 לדגמי 2026 גדול בהרבה מזה שבין דגמי 2016 לאלו שקדמו להם.
זה גורם לתהות איך תיראה המכונית המשפחתית בעוד עשור בעולם שמנסה לעבור להנעה חשמלית מלאה ולנהיגה אוטונומית. אם לשפוט לפי קצב השינויים בעשור האחרון סביר להניח שכאשר נערוך השוואה דומה בעוד עשר שנים המכונית המשפחתית הממוצעת כבר תהיה שונה מאוד מזו שאנו מכירים היום.
יונדאי טוסון 1.6 2026 – תעודת זהות
מנוע: 1,591 סמ”ק, בנזין
הספק: 132 כ”ס ב-6,000 סל”ד
מומנט: 16.4 קג”מ ב-4,850 סל”ד
תמסורת: אוטומטית, 6 הילוכים. הנעה קדמית
בסיס גלגלים: 267 ס”מ
משקל: 1,450 ק”ג
מ-0 ל-100 קמ”ש: 12.1 שניות
מהירות מרבית: 170 קמ”ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 13.5 ק”מ לליטר
מחיר ב-2016: 143,000 שקלים
ג’אקו 7 PHEV 2026 – תעודת זהות
מנוע: 1,499 סמ”ק טורבו-בנזין, היברידי-נטען
הספק משולב 342: כ”ס
מומנט משולב: 53.5 קג”מ
תמסורת: אוטומטית ישירה, הנעה קדמית
בסיס גלגלים: 267 ס”מ
משקל: 1,870 ק”ג
מ-0 ל-100 קמ”ש 8.5 :שניות
מהירות מרבית180 :קמ”ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן) 16.6 :ק”מ לליטר
מחיר: 180,000 שקלים
.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו