יונדאי 3 היא רמז לאיוניק 3 שתגיע בשנה הבאה

במתחם סגור באחד מאיזורי התעשיה של מינכן, התקבצו מספר עיתונאים מכל העולם. החלל מפנים לבן בוהק, וכולל מספר תצוגות קטנות וגם וילון המסתיר חלל לבן ענק. התצוגות הקטנות מרתקות, מספרת על הגישה העדכנית של יונדאי לגבי תאי נוסעים ורסטיליים לדוגמה. האחרת נוגעת באפשרויות עיצוב פנים עתידיות. אחרת מראה את פילוסופית העיצוב החדשה של יונדאי.

עוד מאוברדרייב >>>

מאחורי אותו וילון לבן, הסיבה לכבודה התכנסנו כאן. היא מתחילה להיחשף רעיונית על המסך המרכזי הגדול. אז לא באנו היום לנהוג, ואפילו לא לראות מכונית חדשה. הסיבה להתכנסות הזו היא רעיון. לחשוף את אב הטיפוס “3” שמספר כמה דברים על האיוניק 3 שתיוצר בשנה הבאה. וגם לספר לנו על החלטה עקרונית של יונדאי ללכת בדרך עיצובית “מתכתית”. לשיטתם, להפסיק לייצר מכוניות שנראות “פלסטיות” ולתת ליכולת עיבוד המתכת שלהם להתבטא בעיצוב.

טוב אז אנחנו מתחילים בסביבת “מוזיאון עיצוב”. שמבקשת להמחיש את הרעיונות ודרכי הפעולה של הראשים במחלקת העיצוב. מפוזרים בצורה לא אגבית כלל פתרונות וורסטילים לאבזרי פנים של המכונית. כורסאות ישיבה וקונסולה מרכזית עם מראה עתידני. גם רעיון ראשוני לאפשרות שונות לעיצוב  הדשבורד לפי רצון הנהג. רכיב רדיו לפה, רמקול שם וכולי. גם הריהוט כאן הוא חלק מהשפה הזו ואולי מרמז על חומרים שישמשו אותם בעתיד. מרתק, צבעוני, חכם.

החלק המסקרן ביותר הוא זה הכולל מיני פסלונים עשויי כיפוף מתכת שהם הבסיס להשראת שפת העיצוב החדשה. כן זו המתכתית המוזכרת מעלה. כך התחילה הגישה לעיצוב המכונית לשמה התכנסנו כאן. ראש מחלקת העיצוב הגלובלית של יונדאי מסביר שמה שישפיע ביותר על עיצוב הדגמים הבאים של יונדאי הוא עניין המתכת. ליונדאי יש מפעל מתכת משלה בו היא מייצרת את גלילי המתכות לעצמה. הם גאים מאוד בעניין הזה וטורחים לציין שוב ושוב שזה משהו ייחודי למדי. מבחינת המעצבים, זה פרט חשוב משתי סיבות. האחת היא האפשרות לקבל משטחים עם תכונות שונות לטובת עיצוב נועז יותר לדוגמה. השנייה היא אותו רצון לגרום למכונית להיראות יותר מתכתית ופחות פלסטית. קל מאוד להגיד, קשה מאוד לעשות. מפעל מתכת שלך שמשתף איתך פעולה בהחלט מקל על העניין הזה.

אחרי שלב ההצגות ההכרחי, נפתח הווילון הגדול בצידו השמאלי של האולם. הופה, הנה היא, יונדאי 3. מי שאמורה לרמוז, על המראה של המכונית החשובה ביותר ליונדאי בעתיד הנראה לעין, בכל הקשור לשוק האירופאי בכל אופן. אז כן, ה-3 הזו מדגימה, מתחת לכל סימני המלחמה, את עיצוב האיוניק 3 לכשתוצג. חשובה? מאוד, מכונית קומפקטית חשמלית בשוק האירופאי היא מכונית חשובה. ואולי גם אצלנו, עם מידות ופתרונות שאמורים להציע מרווח ראוי, זה בהחלט יכול לעניין את ישראל ישראלי. ומה ימשוך את הלקוחות הללו אליה? העיצוב כמובן.

ברור שזו מכונית תצוגה, אבל זה הכיוון בו תלך האיוניק 3 כאמור. זה דורש מעט דמיון, כי הרייסרית הדחוסה שעומדת מולנו לא תגיע לכביש. לא עם החישוקים האלו, לא עם צירי הדלתות האלו וגם לא עם היציבה הרחבה והנמוכה. לדעתי גם האלומיניום המוקצף – חומר ממוחזר שנותן גם קשיחות וגם תורם למשקל נמוך (לטענת החברה), לא יגיע למכונית הסדרתית. מה שכן, ולא צריך הרבה דמיון בשביל זה, זה כל השאר. אפשר לדוגמה לראות את הטיפול בפנאל השלושת-רבעי האחורי – נסיון ברור למשחק וירטואוזי במתכת. דמיינו חישוקים נורמטיביים, ללא תפיחות בבתי הגלגלים – העיצוב הבסיסי אמור להיות אותו העיצוב.

כך שאנחנו אמורים להישאר בסוף היום לא עם עוד איזה ג’יפון או אינטרפרטציה אחרת לסופגנייה ממונעת, אלא עם מכונית שרוצה לשדר מסר אחר. דינאמי, צעיר. “תחשוב על הדור הראשון של ההונדה CRX, אבל עם חמש דלתות” – אומר לי המעצב הראשי, וזה בהחלט גורם לי להבין את המטרה טוב יותר. זו בהחלט גישה מרעננת, נוכח מה שאנחנו רואים מסביב. הצוות שסביבו וסביב המכונית הזו מדברים שפה מוטורית של חולי הגה, מציינים מכוניות מעשורים אחרים, מדברים על הדברים עם עיניים בורקות. לא זוכר מתי ראיתי חבורה נלהבת כזו שמדברת את השפה הזו. ואלו אנשים שעובדים בתאגיד ענק, ועדיין, לא שוכחים מה מניע בני אדם.

על האיוניק 3 העתידית אין פרטים רישמיים עדיין. לא משנה כמה תנסה לא תוציא מהם פרט מדויק אחד. השערות וניחושים יש מכאן ועד קמצ’טקה אבל רק לקראת ההשקה הרשמית אלו יצופו. מה שכן אפשר להגיד בצורה ברורה – יונדאי הולכים כהגדרה על עיצוב שונה, נועז ומקטב. לאו דווקא עוד ג’יפון נניח. לא רק כאן אלא בכל המכוניות העתידות להיות מוצגות בשנה וחצי הקרובות, הם מבקשים לייצר משהו אחר. ה-3 היא רק סנונית ראשונה, כזו שאמורה לסמן את העתיד לבוא.