מרגע הצגתה הפכה הקאדילק אסקלייד לאייקון. הדור החדש רק מחזק

בכורה מקומית: קאדילק אסקלייד

בואו נחריג לרגע אקזוטיקות יוצאות דופן או רכבים שנבנים בסדרות ייצור מצומצמות. אחרי שהנחנו את אלו ואת כבודם בצד, אנחנו מגיעים לעולם הייצור הסדרתי. וכשאנו מסתכלים על העולם הזה, שמכיל ערב־רב של מכוניות כאלו, ננסה לחשוב כמה דגמים קיימים היום שהם סיבה למסיבה. רכבים שהם אירוע בפני עצמו ושהנהיגה בהם גם מרגישה ככה. כשמחפשים דגמים כאלו, בטח בשוק הישראלי, נותרים עם רשימה מצומצמת למדי. כזו שעבורה יספיקו אצבעות יד אחת, אולי אפילו לא כולן.

זו הפעם השנייה שאני עומד מול האסקלייד החדש, והעוצמה שבה הוא עוטף את הצופה בו לא פחתה, היא אולי אפילו הועצמה על רקע הנוף. שם, בנמל התעופה של לאס וגאס, הוא נראה בבית, בתוך מגרש החניה הענק, מוקף ברכבים גדולים שנעים על נתיבים אשר הותאמו למידות המקובלות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כאן, כשהוא מגיע אל סף ביתי העירוני, הוא נראה גדול אפילו יותר. גדול מהחיים. וזו הגרסה הרגילה, אני מזכיר לעצמי. יש עוד אחת ארוכה יותר.

לקח לי 24 שעות להתרגל לגודל הזה. ברחובות תל אביב הייתי צריך להזכיר לעצמי לא פעם שזה רכב גדול. גם למתחרות האירופיות יש רכבים מקבילים, זאת אומרת דומים אבל קטנים יותר. פחות ארוכים, יותר נמוכים, קצת פחות רחבים. זו הפעם הראשונה זה זמן רב שנתקלתי ברכב אשר דורש כיוונון מראות ראשוני לפי הספר. ברור שיש כאן כל מצלמה וחיישן שהאנושות טרחה והמציאה, ועדיין לוקח יום להתרגל. את צילום הפתיחה ביום המחרת, על גג חניון גרוזנברג המוגבל לגובה ולרוחב, כבר עלינו ללא בעיה.

אני נדרש על ההתחלה לעניין הגודל כי הוא חלק מהעניין כאן. כאיש גדול מידות אני מעריך את התכונה הזו מיידית. אין הרבה רכבים בעולם שבהם אני יכול לקחת את הכיסא לאחור עד סוף המסילה ולמצוא את עצמי רחוק מהדוושות. סתם דוגמה. ואני לא זוכר שאי־פעם הצלחתי להיכנס לשורת המושבים השלישית ופשוט לשבת שם. בלי תרגילים אקרובטיים וללא צורך בתנוחות מהספרים. פשוט להיכנס ולשבת. עם שורה שלישית כל כך מרווחת, אפשר להבין שהשורה השנייה היא שורת מבוגרים לכל דבר ועניין. שתי כורסאות מתכווננות בקלות נמצאות שם, נוחות לכניסה, ליציאה, לישיבה וכו'. ואם אנחנו במושבי השורה השנייה - אנחנו מגיעים לעוד משהו שהאסקלייד פשוט עושה יותר טוב מכולם.

כל הטוב שבעולם

כמות האבזור כאן בלתי נתפסת. היות שאנחנו בשורה השנייה - נציין לא רק את הגימור, העור הרך והעץ המבריק. גם את צמד המסכים האחוריים נזכיר, שעליהם ניתן לנגן בנפרד, איש־איש והתוכן שלו. לנוחות מצורפים גם שני סטים של אוזניות אלחוטיות להשלמת האווירה. עם תשומת לב כזו לפרטים לא צריך לציין את בקרת האקלים, התאורה האישית או שאר הדברים שיש כאן מאחור.

מלפנים זה בכלל מרגיש כאילו קאדילק הלכו עד הסוף, ואז המשיכו עוד קצת. בואו נדבר רגע על תשומת הלב לפרטים ועל הטכנולוגיה. כשפותחים את אחת הדלתות, מדרגת הצד מנחשת אותנו ונפתחת אוטומטית באלגנטיות. ומדובר במדרגת צד חסונה מאוד, כזו ששלושה אנשים יכולים לקפץ עליה מבלי שזו תתרשם. סגירת הדלתות - ואותה מדרגה נעלמת ונצמדת חרש, ובאלגנטיות שלא אופיינית למבנים חסונים כאלו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם הצג החולש על תא הנוסעים מלפניו משלב ממדים אדירים, טכנולוגיה ואלגנטיות. זהו מסך בטכנולוגיית O-LED עם רזולוציה של 8K בקוטר 38 אינטש. הוא חכם, חד ומהיר כמו שהוא נשמע, והוא מונח עם עיצוב ייחודי לקאדילק, עם כמה שכבות, והכיתובים הנכונים והאלגנטיים.

יש כאן חימום ואוורור שהאקלים המשתולל דורש, לכאן או לכאן. ויש לכל מצב כזה, בחלל התא, במושבים או על ההגה מיני הגדרות וכוונונים. המושבים ענקיים ומחבקים על עורם הרך, ואפשרויות העיסוי רבות ומורגשות. בכלל, עושה רושם שכל מה שקאדילק הרכיבה נמצא כאן במטרה להיות שימושי, נעים ולעיתים ייחודי וחסר תחרות. דוגמה מצוינת היא המקרר שבין שני המושבים הקדמיים. זה מקרר לכל דבר ועניין, עם שני מצבים שלתוכו ניתן להכניס לפחות שישה בקבוקי חצי ליטר. ועוד קצת. במצב הקירור העוצמתי יותר הוא מביא את המים לסף קיפאון. אבל אחד הדברים המרשימים זו המערכת בעלת 36 הרמקולים של AKG האוסטרית, עוד רכיב שלא נתקלים בו בשום מכונית אחרת, יקרה ככל שתהיה. יש כאלו שמציעות איכות שמע קרובה, אבל אף אחת אחרת לא לוקחת את האיכות הזו ומשדרת אותה בעוצמה כזו, נקייה ונטולת עיוותים.

הרשימה הזו לא באמת נגמרת, והיא עשויה לכלות את המוסף הזה כולו. אבל היות שהמקום מוגבל, נדלג ברשותכם לדברים המעניינים יותר - איך זה מרגיש על הכביש. וגם קצת בשטח.

עוצמה חרישית

מנוע ה־V8 רב הסמ"ק והכוח מתעורר בצורה לא מורגשת. הפעולה שלו חלקה, קטיפתית ונעימה מאוד. בשילוב תיבה אוטומטית בעלת 10 יחסי העברה הוא לא באמת מתאמץ בשום שלב, מניע את הגוף הגדול של הקאדילק בתחושה מלכותית כמעט. בפעם האחרונה שבדקתי, בעורקיי לא זורם דם כחול, ודוושת התאוצה נמעכת אל תוך שטיח הרצפה העבה. זה מרגיש כאילו כל אחד מהצילינדרים נכרך סביב האסקלייד, ואלו מאיצים אותה בחוזקה. התאוצה מהירה מאוד, בכל מובן, והקאדילק מאיצה בלי שום דרמה בעוצמה לפנים. נתון התאוצה הרשמי כמעט לא נתפס, וקצת בדיקות אגביות הראו שיש כאן גיבוי אמיתי להצהרות. המנוע הזה גם הוא חכם למדי, יודע לנתק חלק מהצילינדרים שלו - למשל כדי לשפר את צריכת הדלק. וכן, אם משתמשים במנוע כזה, בנפח כזה ועם ביצועים כאלה - משלמים את המחיר בצריכת הדלק.

אבל בינינו - מי נוהג ככה, ולמה לנהוג ככה? שלא תבינו אותי לא נכון, נהדר לנתק מדי פעם את הבקרות, להעביר את האסקלייד הגדול למצב הנעה אחורית ולשחרר יללות צמיגים ארוכות. אבל המילה מלכותי נכתבה כאן לפני כמה פסקאות, אז נחזור להתנהג בהתאם. נחזיר את בורר הנהיגה ממצב ספורט למצב מתורבת יותר, ונמשיך ליהנות מאיכות הנסיעה של האסקלייד. נוחות הנסיעה מדורגת ברמות הגבוהות ביותר בתחום הרכב כיום. עם נוחות מוחלטת בתא, מתלים מתקדמים המתאימים עצמם לפני הכביש, בידוד משובח מרעשים ועוד - ניתן לבלות במכונית הזו כל היום. אפשר גם להלין על החישוקים בקוטר 22 אינטש(!), שמייצרים קצת תנודות על כביש שבור במהירות איטית. אבל אופנת החישוקים והמחיר שהיא גוררת קיימים ומשפיעים גם במכוניות שמחירן כפול.

אם להיזכר באותן אצבעות כף יד מהפסקה הפותחת - האסקלייד הזה משתלב שם בקלות. לא בגלל העיצוב האיקוני, לא בגלל האבזור והטכנולוגיה. הוא נמצא בקליקת הרכבים הטובים ביותר שמיוצרים היום, משום שהוא מצליח לקחת מרכיבים משובחים רבים ולייצר חוויית נסיעה חד־פעמית.

קאדילק אסקלייד
מנוע: 6,161 סמ"ק
הספק: 420 כ"ס ב־5,600 סל"ד
מומנט: 63.4 קג"מ ב־4,100 סל"ד
תיבת הילוכים: אוט', 10 היל'
משקל עצמי: 2,641 ק"ג
בסיס גלגלים: 307 ס"מ
מ־0 ל־100 קמ"ש: 6.2 ש'
מהירות מרבית: 240 קמ"ש
צריכת דלק (יצרן): 6.8 ק"מ/ל'
מחיר: 949,990 שקלים