לאורך השנים היו מקרים בודדים שבהם נשיאות הכנסת החליטה לפסול הצעות חוק פרטיות ולמנוע את הבאתן לאישור מליאת הכנסת. ביולי 2011 פסלה הנשיאות הצעת חוק של ח"כ אחמד טיבי (רע"מ־תע"ל) לתיקון חוק הנכבה, בנימוק שהיא שוללת את הגדרת ישראל כמדינתו של העם היהודי. טיבי עתר לבג"ץ באמצעות מרכז עדאלה, אולם העתירה נדחתה.
בינואר 2012 אישרה הנשיאות את המלצתו של היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, לפסול הצעת חוק בעניין "אל־קודס בירת פלשתין והאומה האיסלאמית", שגם אותה הגיש ח"כ טיבי. עו"ד ינון קבע שההצעה שוללת את קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי ולכן יש לפסול אותה. הנשיאות אישרה את הבקשה ברוב של 6 נגד 2. באותו יום דנה הנשיאות
בהצעת חוק נוספת שנויה במחלוקת של טיבי, בנושא "חוק חינוך ממלכתי (תוכן והגדרות בספרי הלימוד)". עו"ד ינון הציע שלא לפסול אותה משום ש"קיים ספק רב אם היא נופלת בגדר תחום הפסילה", אולם הנשיאות החליטה בניגוד לדעתו לפסול את הצעת החוק ברוב של 6 נגד 4. טיבי אומר כי "קשה לגוף פוליטי להיות נטול שיקולים פוליטיים בהחלטותיו. לדעתי, בפסילת הצעות החוק שלי השיקולים לא היו נכונים".
אולם לא רק הצעות חוק של הצד השמאלי של המפה הפוליטית נפסלו. ב־2004 פסלה הנשיאות הצעת חוק של ח"כ דאז אריה אלדד (האיחוד הלאומי) בנימוק שהיא "גזענית במהותה", משום שהציעה לפנות יישובים ערביים שמספר תושביהם כמספר מפוני גוש קטיף במסגרת ההתנתקות. 20 שנה קודם לכן, ב־1984, פסלה הנשיאות שתי הצעות של מנהיג "כך", הרב מאיר כהנא. האחת קבעה שרק בן העם היהודי זכאי להיות אזרח ישראלי והשנייה הציעה לבטל את כל תוכניות הממשלה העשויות ליצור קשרים בין יהודים לערבים, מחשש להתבוללות. כהנא עתר לבג"ץ, שאישר את הצעות החוק והורה לכנסת לאפשר לכהנא להביאן לאישור, אולם הן נפלו בהצבעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו