"העקשנות הצילה את חיי"

בזכות ההתעקשות שלי להיבדק, והגילוי המוקדם של סרטן השד שהיה לי, קיבלתי את החיים שלי בחזרה", אומרת לי שרקה ירון, חולת סרטן לשעבר בשיחת הטלפון הראשונה שלנו. המשפט הזה, שעלול להישמע עוצמתי מדי, מקבל משמעות דרמטית כשנחשפים לסיפור החיים הטרגי של ירון: אחותה נפטרה לפני שמונה שנים מסרטן השד ובאותה השנה התגלה אצל בתה גידול במוח וגם היא נפטרה.

האסונות לא ריפו את ידיה של ירון. לאחר שהצליחה להביס את המחלה, החליטה להתנדב בארגון "יד להחלמה" מיסודה של האגודה למלחמה בסרטן, שבו נשים שהחלימו מסרטן מעניקות תמיכה ואוזן קשבת לנשים שחלו במחלה.

30 שנים לאחר שהחלימה מהמחלה הנוראה, ירון, בת 66, מספרת לי מגינת ביתה שבמושב עין ורד שבשרון, שהיא "עדיין מפחדת לפני כל בדיקת ממוגרפיה, אבל דרך הפעילות שלי ושל החברות שלי בארגון, אנחנו מנסות לייצר תרבות, שלפיה הולכים להיבדק, לא מתביישים, לא נתקעים בפחד, בחשש ובחרדה. בניגוד למחלה עצמה, על הרגשות האלה דווקא יש לנו היכולת לבחור ולהשפיע".

"הכל התחיל במקלחת, באקראי", מספרת לי ירון על היום שבו גילתה גוש בשד. "כשסיפרתי לבעלי אילן, הוא לחץ עלי להיבדק. הרופא אמר לי שזאת כנראה בלוטת חלב מוגדלת", היא משחזרת.

שרקה לא השתכנעה והתעקשה ללכת לכירורג, וזה היפנה אותה לממוגרפיה. "זה הרגיש לי כמו חרצן של זית", היא מספרת בלקוניות, כאילו היא מתארת חוויות של אישה אחרת. בממוגרפיה התחזק החשד כי מדובר בגידול סרטני. בבית החולים שבו טופלה ביקשו לבצע כריתה מלאה של השד, אך ירון היססה. טרם הבדיקה נברה ירון במאמרים עיתונאיים וגם שוחחה עם רופאים נוספים. כולם הצביעו על כך שבניגוד להמלצת הרופא, יש מצבים שבהם מספיקה כריתה חלקית של השד. "לא הסכמתי להיות שפן ניסיונות", היא אומרת. "לפני 30 שנים לא הכרתי שום אישה שהיה לה סרטן השד. לא היתה מודעות בכלל".

"כולה סרטן השד"

ירון היא דוגמה מצוינת לאבחון מוקדם שהוביל לריפוי בסופו של דבר. "זה מה שהציל אותי", היא אומרת באופן חד־משמעי. "במבחן התוצאה אני בסדר והמחלה שלי לא חזרה. העקשנות שלי הצילה אותי. עצם זה שפעלתי וביררתי ולמדתי באמצעים הדלים של המאה הקודמת, ובחרתי במודע שלא להפקיד את עצמי בידי אף אחד - העניק לי את החיים שלי. ההחלטות היו בידיי בלבד למרות שהסביבה לא תמכה בהן, כולל בעלי שבחר מתוך פחד לחיי להאמין לרופאים שלעגו לי על הטיפול הטרנדי, והמליצו על הטיפול שאני סברתי שהוא לא מתאים לי".

דרך הפעילות בארגון את מקיפה עצמך במחלה, אבל נראה שהיא לא נוגעת בך.

"אני אענה לך במשפט שהבן שלי, כשהיה ילד, אמר לי כששמע אותי משוחחת עם נשים שחלו במחלה בטלפון. 'אני לא מבין מה הן מתרגשות, זה כולה סרטן השד', והוא היה רק בן 5 כשחליתי".

זו תובנה מדהימה לילד בן 5.

"נכון, וזה גם מה ששידרתי לסביבה מההתחלה. היה לי ברור שאסור לי להרים ידיים. ההחלמה המלאה לא היתה סימן שאלה עבורי - אלא עובדה".

לירון יש מסר ברור לנשים שחייהן משתנים ללא הכר ביום אחד: "תהיי ערנית בנוגע למה שקורה בגוף שלך. אם את מקבלת תשובה שלא משכנעת אותך - תתעקשי. לכי לאבחון נוסף. קבלי החלטה מושכלת וקבלי עליה אחריות עד הסוף. את המסר החד הזה אני רוצה להעביר בעיקר לצעירות, שלא יהיו שאננות ושיבקשו להיבדק".

יש קוראות שאולי לא יזכו בגורל חיובי.

"ברור לי. ואני חלילה לא אומרת שגישה חיובית ובדיקה מוקדמת מספיקה. צריך לעבור את כל הטיפולים. ב'יד להחלמה' אנחנו מעודדות את הנשים לא להתכחש לגוף ולהתעניין אם יש במשפחה מישהו או מישהי שחלו בסרטן בעבר. למרות הנתונים המספריים שמצביעים על כך שאחת מתוך שמונה נשים חולות בסרטן השד, הרופאים עדיין משתהים כשמגיעה אליהם לממוגרפיה בחורה צעירה".

חבריה בארגון מגדירים אותה כ"סמל המאבק בסרטן השד" - ובצדק. מלבד התמיכה השוטפת בחולות סרטן, ירון החליטה לעשות הסבה מהוראה למשפטים, וכיום היא משמשת עורכת דין בתחום של מיצוי זכויות חולים.

"הסיבה שאני דוחפת את הנושא בכל החזיתות היא שאני זוכרת עד כמה הדחיפה שקיבלתי היתה קריטית עבורי. אילן בעלי איים עלי בזמנו, 'אם לא תלכי לרופא, אני אלך לבנק לבטל את הצ'קים שהזמנת'. והאמת, זה הריץ אותי לרופא, למרות האמירה הפטרונית־שוביניסטית", היא מספרת בחיוך גדול. "אני פה בשביל הנשים שלא דוחפים אותן לקבל עזרה".

רגשי האשם צפים

חטפת מכל כיוון אפשרי, ובכל זאת מצאת את הכוחות לעמוד על שתי הרגליים.

"מה, אני יכולה לברוח? יש לי חברות שרוצות למחוק את האירוע הזה ואני לא שופטת אותן. אני חושבת אחרת, שזה מאוד תורם לצעירות. בתקופתי זה לא היה כזה מובן מאליו לדבר על סרטן. ועד שסוף סוף דיברתי - זה הציל את החיים שלי".

יש מצבים שבהם אנשים לא ממש רוצים לשמוע את האמת.

"יש פעמים שאני נתקלת בחומה בצורה כשאני מדברת עם נשים שאובחנה אצלן המחלה. בייחוד כשאני מעלה את ההכרח שבנותיהן יקיימו בדיקה מוקדמת. ישר מתעוררים רגשי האשם. עבור האמא, העובדה שהיא חלתה ושכעת הבנות שלה צריכות להיבדק 'באשמתה' כביכול מקשה עליה מאוד".

לקראת סיום, אנחנו מחפשות כותרת לכתבה ומעלות רעיונות. אני שואלת אותה מה עלה בדעתה, והיא שולפת, 'עוד היום: אל תפחדי מלהעז, מלפעול, מליזום. מללכת להיבדק. זה עשוי להציל את חייך'. אני יודעת, אני נשמעת דרמטית - אבל זוהי האמת", היא מסכמת באחד החיוכים הקסומים והכל כך מזמינים שלה. והמחשבה שמייד עולה לי בראש היא אחת. את האישה העצומה הזו והגדולה מהחיים - שום דבר כבר לא יוכל להביס. ¬