סכי ושטי רצות למיליון

בתאל ומעיין, אתן רבות לפעמים?

מעיין: "זה לא לריב, זה להתווכח. ריב פיצוצים זה רק פעם בהמון זמן". 

בתאל: "בחיים לא היינו ברוגז. רק בכיתה ד' היינו ברוגז חודש. בגלל ש..."

מעיין: "טוב, לא צריך להגיד למה".

בתאל: "היא שברה לי את הטיסן".

מעיין: "אני לא זוכרת מי שברה למי".

בתאל: "את שברת לי, אחרי שעבדתי חצי שנה". 

מעיין: "אז נפלתי עליו בטעות! מה קרה?"

בתאל: "את שברת אותו".

אני מאמין לבתאל.

מעיין: "לכולם יש נטייה להאמין לה ואני כאילו החרטטנית, אבל זה לא נכון. עכשיו אני נזכרת שאליעזר הנהג נתן ברקס ועפתי על הטיסן, והוא התרסק. זה מה שהיה. היא לא דיברה איתי בגלל זה חודש". 

קצת מוגזם לא לדבר חודש בגלל טיסן, לא?

מעיין: "אם ההורים שלי לא היו מכריחים אותי, בכלל לא הייתי משלימה איתה".

בתאל: "בילדות שלנו מעיין היתה כאילו התמימה והחמודה, ואני כאילו הרעה, ובכל פעם שהיינו ברוגז ההורים שלי היו שולחים אותי להשלים איתה. הפנים שלה נראות תמימות, אבל הם לא ראו את השטנות שלה". 

מעיין: "גם אבא שלי היה שולח אותי אלייך". 

בתאל: "מעיין, תעשי לי טובה". 

מעיין: "הייתי באה ומבקשת ממנה סליחה, היא היתה צועקת לי 'לא' וסוגרת עלי את הדלת". 

בתאל: "אל תשקרי".

מעיין: "טוב, חיים שלי". 

גונבות פתקים מהקלמר

הצמד מעיין רפאלי ובתאל מוסאי הוא אחד הצמדים המרתקים בעונה השלישית של "המירוץ למיליון". מעיין, בת 21 ("אתה יכול לכתוב שאני בת 20, ואל תבוא לי בהפוך על הפוך ותכתוב שביקשתי שתכתוב שאני בת 20"), ובתאל, בת 20 ("אם אתה כותב שהיא בת 20, אז אני בת 18"), הן בנות דודות משני הצדדים: אבא של מעיין הוא אח של אמא של בתאל; ולגמרי במקרה, אמא של מעיין ואבא של בתאל הם בני דודים.

הן מתגוררות במושב זרחיה, סמוך לקריית מלאכי. בניגוד לחלק גדול מהמשתתפים בתוכנית, הן לא וונאבי - לא חולמות לדגמן, לא מתכננות להיות סלבס. המילה "פדיחה" לא קיימת בלקסיקון שלהן; הן מדברות ברמה של 140 דציבלים, אבל זה לא מונע מהצופים בבית להתאהב בהן.

מעיין היא בתם של איל וריקי ואחות לשני חיילים, עובדת כ"מוכרנית בחנות בגדים", כהגדרתה, ולומדת מדעי ההתנהגות ותקשורת במכללת אחוה. והיא מעריצה את מושיק עפיה. בתאל, שמתגוררת במרחק הליכה ממעיין, היא בתם של ישראל וסיגל ועובדת בחברת תקשורת. יש לה שלוש אחיות ואח אחד, והיא חולה על ליאור נרקיס ("הוא לא שופוני"). בסביבה הקרובה הדביקו להן כינויים: מעיין היא "סכי", מלשון סכסכנית, ובתאל היא "שטי", מלשון שטן. "בגלל שאנחנו רבות יותר מדי, ככה קוראים לנו גם במשפחה", מסבירה מעיין, "אבל אנחנו לא קוראות ככה אחת לשנייה ביום־יום".

הן החברות הכי טובות כבר 15 שנים, למעט משבר הטיסן, כאמור. מעיין: "אנחנו כמו זוג שנשוי ארבעים שנה, והלכה הרומנטיקה, אבל שתינו יודעות שאנחנו לא יכולות אחת בלי השנייה". בתאל: "מעולם לא התמודדנו עם דברים לבד. תמיד הכל היה ביחד". 

איך התחיל הקשר?

מעיין: "בבית ספר, בגלל שזה עולם אכזר והיינו ביחד, אז אף אחד לא היה יכול עלינו. היה לנו את כל הכוח. היינו גונבות פתקים לבנות מהקלמר, היה לנו כתב סתרים. מאז אנחנו תקועות יחד". 

בתאל: "יש לזה יתרונות וחסרונות. אני חסרת ביטחון, אבל כשאנחנו ביחד זה עובר ונעלם".

יש ביניכן חלוקת תפקידים?

מעיין: "בתאל היא הרגש ואני המוח, והבכי בא ממנה בדרך כלל. היא ריאלית ואני יותר דמיונית". 

שתיהן מנהלות אורח חיים דתי, ועשו יחד שירות לאומי בבית החולים איכילוב. "אל תנסה להבין מה עשינו, כי אני לא מבינה עד היום", אומרת מעיין. 

על ההשתתפות ב"המירוץ למיליון" חלמו מהרגע ששמעו על התוכנית. "ישבנו בדירה המסריחה בתל אביב, על הספה המסריחה שהבאנו מבחוץ", מתפייטת מעיין, "צפינו בעונה הראשונה, ואמרתי לה שאנחנו נהיה שם. כמו שאני תמיד אומרת לה שנזכה בלוטו. כרגיל, כל הפנטזיות שלי. אני זוכרת שהקלטתי אותה מבטיחה שנלך לאודישן, והעברתי את ההקלטה מטלפון לטלפון, עד שהטלפון האחרון הלך לאיבוד. כשהודיעו על האודישנים אמרתי לה שאנחנו חייבות ללכת. אבל מי ייקח שתי סתומות מזרחיה?"

איך עבר לכן האודישן?

מעיין: "הגענו, ראינו 500 איש, והיתה לנו באותו יום חינה של דורין, חברה שלנו. בתאל שלחה אותי לעשות את העבודה השחורה ולהגיד למלהקת שיש לנו אירוע. ניגשתי אליה ואמרתי לה, 'חיים שלי, אנחנו מה זה ממהרות'. הבטחתי לה סירים של גונדי, עירבבתי אותה והיא נדלקה במקום על החיים שלי. שמתי ריצה לתוך האודישן והתחלנו חרבות באוויר". 

בתאל: "איזה מגזימה את, התנהגנו רגיל".

מעיין: "היה אודישן קורע. לא רצינו לצאת. בהתחלה חשבנו מי בכלל יקבל אותנו, ובסוף עברנו. זה היה הלם קרב". 

כפיות עם עכביש

צמד הבנות הקולניות גבר על אלפי זוגות והצטרף למירוץ. מהר מאוד הן סומנו על ידי המשתתפים האחרים בתוכנית והפכו לאחד הזוגות הפחות אהודים. הן מקבלות בכל משימה את כמות הפרסות הגדולה ביותר, עם דבי ודנה (האם ובתה). הן לא ידעו איפה זה ספרד, אבל גם לא פחדו משום דבר. במקומות שזוגות אחרים נתקעו, נשברו ושקלו לפרוש, הן הגיעו למשימה ויצאו ממנה אחרי שלוש דקות כשידן על העליונה, מה שגרם לצמד הסוורים הנאים לטעון ש"אלוהים נישק אותן". 

אתן דתיות חזקות?

מעיין: "אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות. האמונה שלנו היא יותר בלב. אומרות קריאת שמע שעל המיטה, תהילים בשבת ומברכות". 

בתאל: "יש אמונה גדולה, אבל אני מודה שבלבוש אנחנו לא משהו". 

מעיין: "אל תגזימי, אנחנו לא לובשות מחשופים".

גם בצילומים הקפדתן על שמירת שבת וכשרות?

מעיין: "זה היה קשה, אבל כן. היו ארצות שבהן אכלנו רק לחם וחמאה. בכלל, הכל במירוץ היה חדש בשבילנו. זו היתה הפעם הראשונה שלנו בחו"ל. ובתוכנית כזאת, כל מה שאתה אומר 'בחיים אני לא עושה', שם הכל מתבטל". 

בתאל: "גיהצנו את הדרכון בלי סוף. הלם תרבות ממדינה למדינה".

לא נמאס לכן אחת מהשנייה? 

מעיין: "אחרי המירוץ היא סיננה אותי חודש, כי היא כבר לא יכלה לסבול אותי. אני מודה שקשה לסבול אותי. זאת המשימה הכי קשה במירוץ". 

בתאל: "חזרנו לארץ, ועוד באותו הערב היא מתקשרת. לא תחכי למחר? לא תנוחי? לא תיתני לי להיות עם המשפחה?"

מעיין: "מה יש לך, זאת אני".

בתאל: "בגלל שזאת את". 

מעיין: "את יכולה לחיות בלעדיי?"

בתאל: "היא חולה על עצמה, בקטע של 'כולם אוהבים אותי'". 

מעיין: "מה יש לך, תיתני לי קצת אהבה". 

בתאל: "עצם העובדה שלא שרפתי אותך במירוץ זה מספיק אהבה".

איך המירוץ השפיע על הקשר ביניכן? 

מעיין: "בתכלס כלום, כי תמיד היינו ככה (מסמנת בידיים כמה הן צמודות)". 

בתאל: "אני לא ידעתי שהיא כזאת אמיצה. פעם נסענו לתל אביב והיה עכביש באוטו, היא פתחה את הדלת תוך כדי נסיעה וקפצה החוצה... ופתאום, במירוץ, היא לא פחדה מכלום". 

מעיין: "במירוץ הייתי יכולה לשכב כפיות עם עכביש אם צריך. אין גבולות ואין כן עושה ולא עושה. בתאל קצת מפונקת, כי גדלנו בבתים שנתנו לנו את כל הפינוקים. במציאות, אם קשה לה, היא לא תילחם, אבל במירוץ היא הפתיעה אותי ונתנה פייט שבחיים לא ראיתי, וזה היה חדש לי. אבל לקשר שלנו זה לא עשה כלום. אתה לא יכול לקחת שתי חברות שהן עשרים שנה ביחד, ולשנות להן את החיים בחודש אחד". 

במצבים קיצוניים מגלים דברים חדשים.

בתאל: "גיליתי שמעיין מסריחה, היא לא מתקלחת".

מעיין: "אחרי קטע מירוץ בא לך לשים את הראש ולישון עד מחרתיים. אנחנו מגיעים למלון והיא נכנסת להתקלח, מסדרת את הגבות. אני נכנסת לישון, ושלום, אל תדברו איתי". 

בתאל: "אבל היא מתעוררת שעה קודם בשביל הבייביליס".

מעיין: "הלו, עד כאן. היא לא רצתה לישון לידי כי אני מסריחה, אז היא כל הלילה היתה צועקת עלי. מבזבזת שעה על השכנועים להתקלח, ואז נשארה לי חצי שעה לישון. אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מתקלחת כל המירוץ. אני מעדיפה לישון מאשר להתקלח".

אבל היו גם משימות מסריחות.

בתאל: "במשימה של העגבניות כל השיער שלה היה עגבניות, אבל היא לא חפפה כי הבייביליס היה חדש". 

מעיין: "העגבניות נתנו לי ברק וויטמינים לשיער". 

ממש שנאו אותנו

עם מי הכי הסתדרתן במירוץ?

מעיין: "עם רונית ולירן, ובמיוחד לירן. הוא בן אדם איכותי שאין דברים כאלה. הוא הרבה מעבר למה שראינו בטלוויזיה". 

בתאל: "גם האילתים והסוורים". 

לסוורים אלירן ודויד קראתן "דוכסים".

מעיין: "אמא'לה, ראית אותם במשימה של התצוגת אופנה? כאילו הם נולדו על המסלול".

ומה עם אלירן ואיציק?

מעיין: "הם לא רק פרצוף יפה. הם אנשים איכותיים ברמות". 

אולי נעשה שידוך?

מעיין: "איך, זה כמו אחים גדולים". 

בתאל: "זה סוג הקשר שנוצר. הרבה זוגות לא התחברו אלינו וממש שנאו אותנו, אבל הם חיבקו אותנו מההתחלה, הגנו עלינו ועודדו אותנו". 

עם האחיות רומי וקורל פחות הסתדרתן.

בתאל: "אין לנו אותו ראש ואין לנו אותו סגנון. לא התחברנו לשום דבר ממה שהן הציגו". 

מעיין: "הן פסלו אותנו על ההתחלה, בגלל שתפסו אותנו רעשניות ופרחות. באנו לתוכנית בידור, מה אתן עושות מזה סיפור? הן צרות אופקים. אנשים נתפסו לסטיגמות. רק בהמשך הן גילו מי אנחנו".

אני מניח שגם לצופים בבית זה לקח זמן.

בתאל: "גם אנחנו, אחרי שצפינו בעצמנו, לא יכולנו לצאת מהבית בהתחלה. לא התחברנו למה שראינו, למרות שזה אנחנו".

מעיין: "בפרקים הראשונים היינו כל הזמן מאחורה, וזה לא נעים. ידענו שמדברים עלינו. כשצפינו, זה היה קשה. אפילו קראו לנו דרוזיות וערביות. האמת? אני עם השפם שלי נראית כמו ערבייה, ואני מבינה את ההשוואה ולוקחת אותה כמחמאה". 

גם עם דבי ודנה לא הסתדרתן.

מעיין: "היה לנו דו־קרב והן שנאו אותנו כי התחרינו מולן. בהמשך של המירוץ פשוט לא יכולנו לראות את דבי. היה לנו שחור בעיניים, ברמות שלא יכולנו לראות אותה. שנאה על שנאה על שנאה". 

בתאל: "וואו, דבי זה אמא'לה". 

יכולתן להיות חברה של אחת כזאת?

מעיין: "כשרואים אותה בטלוויזיה, אתה באמת אומר 'וואו, דבי, הגזמת', אבל בגלל שאנחנו מכירות אותה, אנחנו יותר מבינות. היא לא באה בשביל המיליון ואפשר להבין את התלונות שלה, כי היא בת 46. במירוץ היינו מתות שהיא תעוף".

עם רוני ואנדריאה, הזוג המבוגר, הסתדרתן טוב.

מעיין: "הם אלופים נצח. נקרע לי הלב כשראיתי אותם כשהם עפו. צריך להוריד להם את הכובע". 

בתאל: "להוריד בפניהם, לא להם". 

מעיין: "לרוני יש כובע, אז אפשר להוריד לו אותו". 

אילו תגובות אתן מקבלות ברחוב?

מעיין: "אין אחד שלא אומר לנו 'חיים שלי'".

בתאל: "לא חשבנו שנקבל אהבה כזאת מטורפת". 

מעיין: "באה אלי מישהי לקופה בעבודה וצעקה עלי איך זה שאני לא יודעת איפה זה ספרד. היא אשכרה כעסה עלי, אמרה לי: 'תתביישי לך'. עכשיו, אני מודה שלא ידענו איפה זה ספרד, באסיה או באירופה. אנחנו גדלנו בבועה, במושב שרחוק מכל העולם, לא היינו בחו"ל, וגם בבית ספר למדנו רק גיאוגרפיה של ארץ ישראל. אז איך אני אדע?"

ידע כללי בסיסי.

מעין: "אז אין לנו את זה, זה לא הכל בחיים. יש לנו אינטליגנציה רגשית יותר מאינטליגנציה רגילה".

שמת לב שאת מדברת כל הזמן עם הידיים?

"אז מה? יש לאנשים נטייה לחשוב שאם אני מדברת עם הידיים אז אני טיפשה או פרחה. האנגלית שלנו לא שוטפת, אז דיברנו עם הידיים".

בתאל: "הגענו למירוץ שלוש דמויות - אני, מעיין והידיים של מעיין". 

מעיין: "אנשים חושבים שאני תת־רמה בגלל זה, אבל אנחנו יודעות מי אנחנו. הגענו מבית חינוכי עם ערכים, ויש לנו כבוד מעל הכל. אם מישהי תגיד עלי פרחה אז שתיהנה, כי אני יודעת בדיוק מי אני, ומי שאומר את זה לא מבין מה הוא אומר". 

את לא יכולה לדבר בלי ידיים?

מעיין: "זו הפרזנטציה שלי. אני צריכה לעבוד בעיגול הזה של החדשות". 

בתאל: "אם היא תעבוד שם, אפילו העיוורים יבינו אותה".

את לא סתומה

מעיין ובתאל לא יצאו מהרדיוס של קריית מלאכי, למעט בתקופת השירות הלאומי בתל אביב. הן לא נוהגות ללכת רחוק יותר מהמכולת של דודה תמי בקצה היישוב, והטיול הכי גדול שלהן היה בהפלגה של "מנו ספנות". מבחינתן, לשבת על העץ בזרחיה הרבה יותר כיף מלצאת לחופשה בקומה 85 במגדל בניו יורק, והילדות שלהן קצת מסבירה את זה. 

מעיין: "היה לנו מחנה על העץ במושב, ובתאל היתה המלכה, ואני הייתי הסגנית שלה. בקיצור, היא היתה מקבלת את ההחלטות עם מי לצאת למלחמה ועם מי לריב. אני הייתי סתם סגנית שמייעצת".

אף אחת מהן לא בזוגיות, ויש להן הסבר הגיוני. בתאל: "קשה לנהל זוגיות כשאתה כבר בזוגיות. נגיד, אני בהתחלה של קשר עם מישהו והוא יתקשר. היא תיקח את הטלפון ותענה לו, אפילו שאנחנו בהתחלה. היא אומרת לו 'מי אתה, חמוד?' והבן אדם נבהל ממנה". 

מעיין: "אני צריכה להיות מעורבת בהכל, מה זאת אומרת?"

בתאל: "אז ברור שזה תופס מקום. אנחנו מדברות אחת עם השנייה כל היום, רואות אחת את השנייה בכל יום, והכל קורה ביחד".

אתן יוצאות לדייטים?

בתאל: "אנחנו לא דוסיות". 

אני לא מתכוון לשידוך.

בתאל: "אנחנו יוצאות עם אנשים שמכירים פה ושם, אבל גם זה מסתיים בתוך חצי שעה". 

מעיין: "אני לא מחזיקה. אני פרימיטיבית, אני רוצה גבר של פעם, אבל אני לא יודעת להסביר מה זה בדיוק אומר. מישהו שיהיו לו יותר ערכים, אבל אני לא רוצה להיכנס לפסים האלה".

יש סיכוי שתתחתנו בקרוב? לא זו עם זו...

בתאל: "אם תהיה הצעה מפתה, אז כן". 

מעיין: "אם אתה קבלן בן 28, רצוי מבית דתי, עם מבנה כתפיים קצת רחב, אתה מוזמן לפנות לבתאל".

בתאל: "מה זה קצת? חייב מבנה רחב. מעיין צריכה שחומים, רזים, גבוהים, ושיהיה להם דופק". 

מעיין: "אצלי אין יותר מדי דרישות, כי עד עכשיו נפלתי רק על חולי נפש. אחד כמעט דרס אותי פעם, אחרי שאמרתי לו לא".

בתאל: "הוא בא עד אליה והיא לא רצתה לדבר איתו, אז הוא רצה לסיים לה את החיים". 

מעיין: "אני הכי רוצה שיהיה לה מישהו, אבל אני תמיד אהיה זאת שתחזיק לה את הנר. אין ברירה אחרת. לי לא היה חבר רציני, אז אני לא יודעת מה יקרה. לבתאל היה חבר אחד". 

איך זה הסתדר?

מעיין: "היינו כמו בשלישייה". 

בתאל, איך החבר שלך התנהג אליה?

מעיין: "הוא היה חולה עלי".

שאלתי את בתאל.

בתאל: "אי אפשר לא לאהוב אותה. כולם אוהבים אותה יותר משאוהבים אותי. אין מה לעשות". 

מעיין: "זה לא נכון".

בתאל: "מעיין אוהבת את כולם ואני לא אוהבת את כולם, אז מטבע הדברים נראה שאני כאילו הרעה מבין שתינו. זה מרגיש שאני הביץ' והיא החמודה. הכל קורה דרכה, ואז מגיע אלי". 

מעיין: "זה לא מדויק. כל אחד שאני רואה, מייד אני קוראת לו 'חיים שלי'. היא לא כזאת". 

בתאל: "אני, בניגוד אליה, מתכוונת למה שאני אומרת, ואני לא רוצה להגיד סתם". 

מעיין: "היא צודקת, לי יש פחות כוונה". 

אפשר לפרש את זה כצביעות.

בתאל: "זו לא צביעות, היא באמת אוהבת אנשים".

מעיין: "יש בי יותר מדי אהבת חינם. אני מגזימה, אוהבת אנשים שלא אוהבים אותי. בתאל יותר ריאלית. היא יותר קולטת את התמונה. בגלל זה אני יוצאת יותר הקלת דעת והסתומה". 

בתאל: "את לא סתומה".

מעיין: "נכון, אבל את השקולה והמתונה, וכשאנשים פונים אלינו בקטע רציני, הם יפנו אלייך ולא אלי. בתאל משדרת יותר אמינות ויציבות. אני יותר מתפזרת. שתינו יכולות להגיד אותו דבר, אבל אליה יתייחסו יותר ברצינות. בגלל זה אנחנו משלימות אחת את השנייה, וביחד זה מושלם".

איך זה להיות מפורסמות? 

בתאל: "היינו באילת בשבוע שעבר. 400 איש סביבנו, ואנחנו רק מצטלמות". 

מעיין: "אין מצב שהיא נוסעת לאילת ולא חוזרת עם עוד מזוודה. מרוויחה 4,000 שקל ומבזבזת 8,000".

בתאל: "ההורים עוזרים לי".

אם תנצחו במירוץ, מה תעשו עם המיליון?

מעיין: "אני לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל אנחנו נתרום חלק לחולי סרטן". 

בתאל: "חייבים לעשות מעשר". 

ומה הלאה?

מעיין: "אנחנו חיות מעכשיו לעכשיו. אין תוכנית. אנחנו בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו