ללכוד את התפסן

קשה לחשוב על סופר אמריקני שנוי במחלוקת יותר מג'.ד סלינג'ר. מעריציו המושבעים רואים בו קול של דור שלם או את קולם של הנעורים. מתנגדיו מזלזלים בו בעוצמה לא פחותה ורואים ביצירותיו דוגמה לרדידות בכסות של איכות שצברה פופולריות במקרה.

אך המסתורין שבו הקיף עצמו מחבר "התפסן בשדה השיפון", עת הכריז ב־1965 כי יפסיק לפרסם את יצירותיו והסתגר בעיירה קורניש שבניו המפשיר, גורם למעריציו ולמתנגדיו כאחד להגיב בקולניות בכל פעם שמשתרבבת פיסת מידע בעניינו. אין פלא שהפרסום על סרט דוקומנטרי חדש על הסופר הציף את הרשת בדיונים סוערים על סלינג'ר ועל חייו הפרטיים, שנותרו סודיים למדי גם לאחר מותו בשנת 2010.

בטריילר לדוקו החדש, שעתיד לצאת למסכים ב־6 בספטמבר, נראים שחקנים ואמנים דוגמת ג'ון קיוזאק, מרטין שין ואדוארד נורטון מספרים על השפעתו של סלינג'ר בכלל ועל "התפסן" בפרט, על חייהם ועל יצירתם. לצד זאת מתקיים דיון על חייו ועל האכזבות שהיו מנת חלקו.

חייו של סלינג'ר אכן לא תמיד היו סוגים בשושנים. הוא היה תלמיד גרוע והיה מקור לאכזבה מתמדת לאביו. במלחמת העולם השנייה השתתף בכמה מהקרבות הקשים ביותר, חלקם מתועדים באופן מצמרר בסיפוריו. הוא התאהב נואשות באונה אוניל הצעירה, אך ליבו נשבר בקרבו כשהתברר לו שהיא מעדיפה את צ'רלי צ'פלין המבוגר בהרבה על פניו. אפילו הפיכתו של "התפסן" לספר פולחן הרגיזה את סלינג'ר ודחפה אותו להיעלם מעין הציבור.

נכון לעכשיו מצליחים יוצרי "סלינג'ר" לשמור על איפול, אך יש לשער כי השאלה הנצחית בנוגע לכתבים נוספים של הסופר - תשוב ותעלה. לעתים קרובות נראה שההנאה העיקרית כיום נובעת מדיון על סלינג'ר במקום מקריאה בספריו.