עד לפני שנה היה הרב דוד סתיו אחד מרבני הציונות הדתית הקלאסיים, עם הופעה חיצונית בהתאם - חולצות מכופתרות קצרות, לבנות או כחולות, זקן מפוזר וסנדלים חומים, המזוהים עם חובשי הכיפות הסרוגות. אבל בשנה האחרונה עבר הרב מהפך: הוא לובש חליפה ועניבה בכל אירוע, דיבורו הפך שקט וממלכתי, זקנו המפוזר סופר בקפידה, וגם הסנדלים נדחפו עמוק לארון, כיאה למי שמתמודד על משרת הרב הראשי של מדינת ישראל.
צילום: ערוץ הכנסת
את השדרוג הגדול במעמדו קיבל הרב סתיו בסוף השבוע שעבר דווקא מהרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, שהתגבר על חולשתו הבריאותית וירד מביתו במיוחד כדי למסור את שיעורו השבועי בירושלים, שבמסגרתו גידף את הרב סתיו בכבוד שהיה שמור עד היום רק לכמה פוליטיקאים מהשמאל ולעוד כמה מ"חביביו" של הרב.
"במוצאי שבת ביקרתי אצל אמא שלי בהר נוף, לא רחוק מביתו של הרב עובדיה", מספר הרב סתיו, "בשעה 11:30 בלילה, לפני שאני יוצא מביתה, התחילו להגיע אלי הידיעות על דבריו של הרב, מהאנשים הקרובים אלי. שאלתי אם הוא הזכיר את שמי במפורש, ואמרו לי שכן. הדבר הראשון שאמרתי לעצמי הוא שאני מקווה שאמא שלי לא תשמע את זה. אישה בת 90, שהשם יאריך ימיה, בת של אדמו"ר, אישה צדיקה, ורק זה חסר לה עכשיו, שככה מדברים על בנה הצעיר. זה היה מאוד לא נעים ברמה האישית".
הרב סתיו לא נוקב בשמות מפורשים, אבל הוא בטוח שקרוביו של הרב עובדיה, ובהם ראשי ש"ס, הטעו את הרב. "קטונתי, ואני לא מתקרב לנעליו של הרב עובדיה. אני מאוד מכבד אותו, הוא ענק בתורה ורבים מהפסקים שלו מלווים אותי. אבל חשתי שיש כאן סיפור שיכול להגביר את השנאה לתורת ישראל, לחכמי ולרבני ישראל, חשבתי שזה חילול השם גדול. אני מאמין שאנשים בסביבתו, הולכי רכיל, דיברו לשון הרע, ורק בגללם הרב הגיע לתובנות האלה. כאב לי עלי וכאב לי על עם ישראל".
ניסית לדבר איתו?
"לאחרונה הגעתי לביתו לניחום אבלים על בנו, הרב יעקב יוסף ז"ל. הציגו אותי בפני בנו, ישבתי שתיים־שלוש דקות ויצאתי. מעבר לזה לא נפגשנו מעולם. בחודשים האחרונים הועברו אליו מסרים של רצון להיפגש, אבל בביתו של הרב לא נענו. ביקשתי גם שהרב יעבור על הספר שלי, אולי אפילו הייתי מתקן דברים על פי ההערות שלו, אבל גם לכך לא הסכימו".
הרב סתיו מכיר את הטענה כי הכעס עליו מכיוון ש"ס נובע מהכעס על מפלגת הבית היהודי, שחברה ליש עתיד והשאירה את החרדים באופוזיציה, אבל מסרב להתייחס. במקום זה הוא מעדיף לדבר על התגובות שקיבל בעקבות דברי הרב עובדיה: "התגובות המרגשות ביותר שקיבלתי באו מאנשים חילונים, שאמרו שבשבילם אני מסמל את היהדות ואת הדת, ושהם מרגישים שמישהו לוקח להם אותה. יש גם אנשים שמרגישים שכבוד התורה שלהם נפגע, שכבודם נפגע, שרצו לעשות כינוסי מחאה. אבל אני לא רוצה".
למה לרב עובדיה היה כל כך חשוב לתקוף אותך?
"כנראה בגלל שיש לי סיכוי. לא צועקים ולא מבזבזים אנרגיות על מי שאין לו סיכוי. צריך לומר בכנות, גם בקרב החברים החרדים בגוף הבוחר יש לנו תמיכה אדירה. ההערכות שלי הן שבעזרת השם, אנחנו ננצח ברוב מאסיבי, שיכלול ראשי עיריות וראשי מועצות דתיות, רבנים ודיינים".
הצטרפת לחברה טובה של אנשים שספגו מהרב דברים קשים, דוגמת שולמית אלוני ויוסי שריד.
"אפשר להוסיף גם אחרים, דוגמת הרב מרדכי אליהו או הרב שלמה גורן, אבל אני לא עוסק ברשימות האלה. זה לא נעים. אני מאמין בתורתו של הרב ובאישיותו, וזהו".
"רב לא בוחר את השאלות"
גם אם הוא זוכה לאהדה בדעת הקהל בארץ, בעיקר זו של החילונים ושל הציונות הדתית, הרב סתיו יודע שכדי להיבחר לתפקיד הרב הראשי הוא זקוק ל־150 קולות של רבנים, נציגי ציבור ואנשי המועצות הדתיות, שמרכיבים את הגוף הבוחר. רבים מהם מזוהים עם המפלגות החרדיות. הוא לא יודה בכך, אבל המתקפה האחרונה עשתה לו טוב, גם בתוך ביתו פנימה: בחודשים האחרונים התנהלה מלחמת עולם סביב מועמדותו, שקרעה את הציונות הדתית בין אלו שרצו לראותו כמועמד של הבית היהודי ושל הציונות הדתית לבין הזרמים השמרניים יותר של החרד"לים (חרדים־לאומיים), שהתנגדו לו נחרצות. עתה טוענים רבים כי המתקפה של הרב עובדיה דחקה הצידה את הקרב הפנימי ויצרה קרע נוסף בין הציונות הדתית לבין ש"ס החרדית.
"אני מקבל הרבה מאוד טלפונים גם מחרדים", הוא אומר, "אני פוגש באירועים אנשים חרדים שתומכים בי ומביעים הזדהות. גם כשהיו מריבות בציונות הדתית, אנשיה עדיין ידעו להעריך את פועלי ואת תורתי. אני מוזמן להרצאות במקומות רבים בכל רחבי הציונות הדתית".
ההתנגדות החרדית לרב סתיו נובעת מהחשש שדרכו ליברלית ומקילה מדי בסוגיות ההלכתיות. אחת הדוגמאות שבה נתלים מבקריו היא ספרו "בין הזמנים", שמתייחס לשאלות הלכתיות בסוגיות כגון תרבות ופנאי - משחקי כדורסל, האזנה לקונצרטים ואפילו צפייה בסרטים ובהצגות, עניין פסול מיסודו בעולם החרדי.
"רב בישראל מתעסק במה שהחברה שלו מתעסקת", הוא עונה למבקרים, "רב לא בוחר את השאלות ששואלים אותו. אם הוא מתמודד עם ציבור שלא רואה קולנוע ותיאטרון ושמתעסק רק בלימוד תורה, אז אלה הדברים שהוא יעסוק בהם. אבל המציאות שלי היא אחרת. אני חי בחברה דתית־לאומית גדולה ופתוחה, שצורכת תרבות, קולנוע, ספרות וטיולים, ואני נותן לה כלים להתמודד עם הסוגיות ההלכתיות שעולות מזה. הספר ספג ביקורות מימין ומשמאל. היו שטענו שהקלתי מדי, והיו שטענו שהחמרתי מדי. זאת האינדיקציה שלי שהדרך נכונה".
אחרי הקללות מהרב עובדיה נתקל הרב בתקרית לא נעימה, כשהגיע לחתונה בבני ברק וכמה נערים קראו לעברו קריאות גנאי. "רוב האנשים בחתונה חיבקו וחיזקו אותי. חלקם, בהם גם בחורי ישיבות, ביקשו ברכה. הם ביקשו שאברך אותם בגלל שהייתי מה'נעלבים ואינם עולבים', וזאת מידה חשובה. הרוב המוחלט התנהגו בכבוד. כמה דקות לפני שהגעתי היה במקום גם ראש ישיבת פוניבז', וגם נגדו קראו קריאות, אז הרגשתי שאני בחברה טובה".
איך הגיבו אשתך וילדיך על האירועים?
"אשתי לא התרגשה מהעניין, לא לחיוב ולא לשלילה. היא כל הזמן אומרת שאם אני מאמין בדרך, אז לא צריך להסתכל ימינה ושמאלה. יש לי בן תלמיד חכם גדול, שהוגה בתורתו של הרב עובדיה, והוא התלוצץ ואמר שלכאורה, צריך לדון אם הוא צריך עכשיו לכבד את אביו, כי יש לו אבא 'רשע', ומצד אחר יש תשובה של הרב עובדיה בעצמו, שאומר שגם אבא רשע צריך לכבד. עניתי לו שזה נכון רק לדעת הספרדים, והוא אשכנזי".
למרות הניסיון שלו לשדר כי לקח את הדברים בקלות, הרב סתיו העדיף לא לראות את ההקלטה של נאום הרב ולא להאזין לה: "זה לא קל לי ולא נעים לי לשמוע ולקרוא דברים שאומרים בגנותי. הבנתי את הרעיון, זה מספיק".
השיחה שלנו נקטעת שוב ושוב בשיחות טלפון שמבקשות לחזק אותו. בין המתקשרים - גם הרב שלמה אבינר, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, שהיה מהמתנגדים לרב סתיו, ואף טען כי אינו ראוי למשרת הרב הראשי. השיחה איתו נשמעת ידידותית, והרב סתיו מגחך על הדיווחים כאילו הותקף פיזית.
"הרב אבינר יצא נגדי, אבל מעולם לא ביזה אותי", אומר הרב סתיו, "הוא אמר שלדעתו יש ראויים ממני, וזה בסדר. לא נעים, אבל לגיטימי".
אולי כל המהומה הזאת לובתה מאחר שלא זכית לתמיכה גורפת בציונות הדתית עצמה?
"זה ודאי נכון. הרב עובדיה גם אמר במפורש שבאו אליו אנשים מהציבור הדתי. לא הופתעתי שהיו לי מתנגדים, הופתעתי מהעוצמה של ההתנגדות. אנשים השתמשו בביטויים שמזמן חשבתי שנעלמו. צריך לדבר על האווירה, על מה שקורה לנו בציונות הדתית. הסיפור עם ש"ס בחודשים האחרונים מסיט את הדיון מהנושא האמיתי, מהעובדה שאנחנו רוצים רבנות אחרת - רבנות שמדברת בשפה שהחברה הישראלית מבינה ורוצה לשמוע, בשפה לא מתלהמת, לא מקללת, שיש בה דיאלוג. בשביל זה באתי. אני רוצה רבנות שתבער מתוכה את המקומות שבהם היחס לאדם שבא לקבל שירות הוא יחס מתנשא, מזלזל, לפעמים מושחת. רבנות שיוצרת הזדהות עם ישראל".
אם היית יודע מראש שתעבור התקפות כאלה, היית מתחיל את המירוץ לתפקיד?
הרב סתיו שותק כמה שניות ועונה: "לפחות חמש פעמים במהלך החודשים האחרונים עלתה בי המחשבה 'למה הייתי צריך את זה'. זה קרה כשאחד הרבנים יצא נגדי בתקשורת והאשים שאיימתי על רב חשוב, או בהזדמנות אחרת, כשרב אחר תקף אותי, בעיקר סביב המתקפות של רבנים אחרים. אבל זה רק לרגע אחד של חולשה, וזה מייד עובר לי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא איש מלחמה. אני לא זוכר שהייתי מעורב בוויכוח כלשהו עד המאבק על הרבנות הראשית. החברה רוצה את זה, עם ישראל חפץ בזה, אני שליח ציבור. אני לא עושה את זה למעני, ובגלל זה אני לא אוותר".
"דחייה ומיאוס מעולם הדת"
כשסתיו מדבר על "האווירה", הוא מתייחס לאחת ממערכות הבחירות הסוערות שהיו כאן אי פעם, אמנם רק לתפקיד הרב הראשי, אבל כזו שלא היתה מביישת בחירות לכנסת. בחודשים האחרונים דוּוח כמעט בכל יום על דילים שנסגרו ונפלו, על איומים, על התקפות והשמצות פומביות, על תככים ומזימות, על ריבים מתוקשרים בין רבנים, על מעורבות של לוביסטים ויחצנים ועל ספינים תקשורתיים.
"השיח של החודשים האחרונים יצר תחושה של דחייה ומיאוס מעולם הרבנות ומהתורה", אומר הרב סתיו, "בציבור החילוני לא מבינים איך אנשים מתנהגים ככה אחד כלפי האחר. מרבנים מצפים ליותר מזה. יש בחברה הישראלית הרבה פגמים, אבל יש קודים מסוימים של התנהגות, וכשהם נפרצים אצל הרבנים, זה שוק. זה גורם לשנאת דת ויהדות ולחילול השם. הנזקים נוראים, אי אפשר עדיין להעריך אותם.
"גם בציבור הדתי נגרם נזק גדול. רב אחד שלח לי מייל שתלמיד שלו איחר לתפילה, והוא רצה להעיר לו אבל הרגיש שהוא לא יכול להטיף לו מוסר על איחור לתפילה, כי חשש שהתלמיד יענה לו: 'אתה והחברים שלך לא מתנהגים טוב יותר'.
"אנשים לא מבינים איזה נזק נורא מתרחש לנגד עינינו בחצי השנה האחרונה, איבוד האמון. זה נזק ששווה בחומרתו ובעוצמתו למשבר של הציבור הדתי־לאומי בהתנתקות ולעוינות כלפי אנשים דתיים אחרי רצח רבין.
"החברה הישראלית החילונית מוצאת עצמה בחודשים האחרונים צופה במגרש התגוששות של רבנים, כשכל המגמה היא בכלל הפוכה - לחבר את עם ישראל לתורה. העולם הרבני משדר את התחושה שלא סופרים את החברה החילונית. כל אחד טורח להסביר למה חילונים לא יכולים להיות מעורבים בתהליך בחירת הרבנים ולמה זה לא מעניין אותם. אחרי זה מקללים רבנים שהחילונים אוהבים, אחר כך אומרים שאם חילונים אוהבים רבנים, אז משהו פגום ברבנים האלה. זה יוצר אצל החילונים תחושות קשות נגד הדת".
גם לך יש אחריות לסיפור הזה, לא?
"אני אחראי לחלק שאוהבים: בגלל שהחילונים אוהבים אותי, זה סימן שמשהו פגום ברבנות שלי. זה מה שאומרים המתנגדים שלי, וזה הזוי. אם לבני, גדעון סער ולפיד רוצים אותי, אז משהו פגום בי. לצערי, יש אנשים שחושבים שהרצון שלנו לחבר את עם ישראל לתורה הוא דבר מסוכן לעם וליהדות. אם לא נצליח לגרום לכך שעם ישראל ייתן אמון ברבנות וברבנים, המשמעות היא שלא תהיה רבנות ראשית, שיהיו נישואים אזרחיים והתבוללות, וכל שאר הדברים שמאבדים את המסורת ואת הזהות היהודית".
הרבנות ממילא עומדת לפני פילוג. אם ייבחר רב חרדי הציבור החילוני יאבד עניין, ואם אתה תיבחר, החרדים יאבדו את האמון.
"החרדים רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית. העסקנים התייחסו לרבנות כאל פרה חולבת וניצלו אותה לפוליטיקה שלהם. גם החרדים וגם החילונים רוצים לראות ברבנות מקום מעורר השראה, שמייצר שיח עם החברה הישראלית. לא אחת אני שומע דווקא מחרדים את המשפט: 'אנחנו צריכים רב כמוך'. אם אבחר, בעזרת השם, החברה החרדית תקבל את זה בשמחה רבה".
למרות שכבר היום הם מנותקים מהרבנות הראשית. למשל, הם לא מכירים בכשרות של הרבנות.
"הם צודקים. אם רבני הרבנות הראשית בעצמם לא אוכלים את הכשרות שהם נותנים, למה שהציבור יאכל?" אומר הרב סתיו, בקריצה לאנשיו של הרב עובדיה, שמנהלים כשרות משלהם, בד"ץ בית יוסף. "אבל אם יראו שהרבנות רצינית, והרבנות תיתן הכרה גם לכשרויות כגון בד"ץ בית יוסף ובעלזא, לדוגמה, ולא תנסה להתחרות בהן כמו היום אלא לפקח עליהן - הם יחשבו אחרת".
אתה חושב שתוכל לעבוד עם אנשיו של הרב עובדיה אחרי הקללות?
"אעבוד עם כל אדם שירצה לעבוד איתי. לא מכריחים אף אחד. מי שלא ירצה, לא תהיה לו כשרות. יש חוק במדינת ישראל, וצריך לכבד אותו".
ואם תיבחר, והרב עובדיה יורה לכל חסידיו לנתק כל מגע עם הרבנות הראשית ועם מוסדותיה?
"הוא לא יעשה דבר כזה. אני משוכנע שאחרי שיחות שנקיים בעתיד הוא יבין שאין סיבה לעשות דבר כזה. אני גם מאמין שהוא יחזור בו מהדברים שאמר. מנהיגים גדולים ככל שהיו חזרו בהם. מי שחושב שזה לא יכול לקרות כופר במושג 'תשובה'. ככל שאנשים גדולים, כך הם מודים בטעויות. אנשים קטנים לא מודים בטעויות. שאול המלך ודוד המלך אמרו 'טעיתי'. אני משוכנע שאם אבחר תהיה עבודה טובה עם האנשים שלו. כולם ירצו לשלב ידיים ולהרבות קדושה וכשרות בעם ישראל".
ומה יקרה אם ייבחר רב חרדי?
"קרוב לוודאי שבתוך עשר שנים תהיה כאן התבוללות המונית. מיליון אנשים שצריכים בירור יהדות יוותרו וייסעו לקפריסין. עשרות אלפי אנשים לא ירצו להסתבך עם תהליכי ביורוקרטיה של נישואים וגירושים, מצב הכשרות יידרדר עוד יותר, בשנת השמיטה הבאה לא יהיה היתר מכירה ונצטרך לייבא טונות של ירקות מהרשות הפלשתינית או מאירופה. החברה הישראלית תרגיש את זה בכל המקומות שבהם העולם הרבני משפיע".
ממה לדעתך נובעת הסלידה של החילונים מהחרדים, ואולי מהדת בכלל?
"אין ספק שנקודת המפגש ברישום לנישואים היא טראומטית לחלק מהזוגות. אפשר לעשות שזה יהיה נעים לכולם. לדוגמה, ב'צהר' באים היום אלפי זוגות להתחתן. נתחיל בזה שהזוג מוזמן לשעה מסוימת והוא מתקבל בשעה הזאת, בעוד בלשכות רישום הנישואים זה יכול לקחת שעות. אם בני הזוג הגיעו חמש דקות לפני הזמן, אז יש פינת המתנה עם קפה ועוגיות וחוברות הדרכה, כמו בסלון המתנה של חברת הייטק. גם כל הביורוקרטיה של צילום מסמכים והנגישות אליהם צריכה להיות קלה יותר; למשל, אפשר להתכתב במיילים. זה כל כך בסיסי וכל כך מסייע.
"הרבנות צריכה לעשות דברים שהם מעבר להקלה בביורוקרטיה. אני רוצה לראות אותה מפתחת את הבין אדם לחברו - בענייני רווחה, בתרומת איברים, בצמצום פערים בין המעמדות. שם העולם הרבני צריך להשמיע את קולו, וגם בדברים שבין אדם למקום, כגון שבת, חגים וכשרות".
"הרבנות תהיה כתובת"
למרות שהוא מבטיח שינויים רבים, ברור לרב סתיו שהכל יצטרך להיות בגבולות ההלכה. "אני לא מתכוון לעשות שום ויתור בהלכה", הוא מדגיש, "לא יהיו נישואים אזרחיים, לא תהיה הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. דברים שההלכה לא מאפשרת, לא יהיו".
מה לגבי תחבורה ציבורית בשבת?
"כל סוגיית השבת צריכה להיבחן מחדש, על פי שני פרמטרים: הפרהסיה הציבורית ועניין התעסוקה. ברגע שאתה מקבל החלטה שיש תחבורה ציבורית בשבת ויש קניונים שפתוחים בשבת, המשמעות היא שאלפי עובדים לא יוכלו להתקבל לעבודה שם בששת ימי השבוע, בגלל שהם מסורתיים או דתיים. זו פגיעה עמוקה ביסודות החופש הדתי של כל אדם ואדם לחיות לפי אמונתו, וכל זה עוד בלי קשר לקדושת השבת".
אבל זה הכיף של החילונים, לבלות פעם בשבוע עם הילדים בקניונים ובמקומות בילוי.
"זו אכן בעיה שצריך לתת לה פתרון. אולי אפשר לפתור את זה עם הנהגת שבתון גם ביום ראשון. זו סוגיה שאני מתלבט בה - מצד אחד זה יכול להקל את כל הלחץ והמתח סביב עבודה בשבת, מצד אחר אני חושש שמערכת החינוך לא ערוכה לתת מענה לאוכלוסיות החלשות, שיום פנאי נוסף יגרום להן לטפס על הקירות. יום שבתון נוסף רק ידגיש ויבליט את הפערים החברתיים: לשכבות העשירות יהיו דרכים משלהן לבלות בסופי השבוע, אם בבתי מלון או בפעילויות העשרה דוגמת תיאטרון, נגינה וכדומה, והאוכלוסיות החלשות יהיו בבעיה. אני מתלבט, לא סגור על זה".
איך יתייחסו החילונים לרבנות בעוד חמש שנים?
"הייתי רוצה שהיחס של החברה הישראלית לרבנות, לתורת ישראל ולמסורת יהיה כמו היחס של תושבי שהם, שבה אני גר ומכהן כרב ראשי כבר 15 שנה, למוסדות האלה. יחס מכבד, שבו אנשים מבינים שגם לא־דתיים יכולים לשאול את הרב כל שאלה בתחום מוסרי וערכי. הרבנות תהיה כתובת לא רק לשאלות של בשר וחלב, אלא גם לדברים מוסריים וערכיים, וכל יהודי יאמר שהוא גאה להיות יהודי".
יש דברים שהרבנים לא צריכים לתת עליהם את הדעת?
"הרבנים נותנים את דעתם לפי מה ששואלים אותם, ולכל רב יש את הסגנון שלו. יש בהחלט נושאים שרבנים לא צריכים לעסוק בהם - פוליטיקה, למשל, ובכלל, כל מה שהם לא מבינים בו. לדוגמה, כשבאים אלי זוגות במשבר, אם זה מעבר לדברים הרגילים, אני שולח אותם ליועץ נישואים. כך גם בנושאי מס - אם אדם צריך ייעוץ בכלכלה, אני לא מבין בזה. רבנים צריכים לעסוק בדברים שהם מופקדים עליהם: תורה, מידות, ערכים".
אחרי פטירתו של הסופר יורם קניוק, ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה יצא עליו בהתקפה חריפה, על כך שהיה מחוסר דת והתחתן עם גויה, ושוב התעורר קרב בין החילונים לחרדים. יכול להיות שהפערים כבר לא ניתנים לגישור?
"הדוגמה של קניוק היא באמת טרגדיה. מצד אחד, אני ואייכלר מתפללים אותה תפילה, מניחים אותן תפילין, לומדים אותה תורה. מצד אחר, הילדים של קניוק הולכים לאותו צבא של הבן שלי ובונים את אותה מדינה שאנחנו רוצים לבנות. ההצהרה של קניוק שהוא לא רוצה להיות יהודי היתה סוג של התרסה שאני לא שותף לה, שאני כואב אותה, היא הדבר האחרון שאני רוצה - שזו תהיה נחלתם של מיליון בני אדם בישראל.
"גם הילדים של אייכלר יכולים ורוצים להיות שותפים למדינה. יש להם פחד שמישהו רוצה לעקור את דתם, ומצד שני, לילדים של קניוק יש פחד שרוצים לעקור את ציוניותם. הרבנות צריכה להיות המקום שבו לא יראו ביהדות דבר מאיים, אלא מה שיחבר את שני הצדדים".
התבטאויות כמו של אייכלר גורמות לשנאת חרדים?
"השנאה לחרדים היא גדולה ועמוקה. אני מאמין שלא החרדים שמחים בה, וגם לא החילונים. צריך לעשות הפרדה בין החברה החרדית לבין עסקנים מתנשאים, בהם גם פוליטיקאים, שהשיח שלהם יוצר עוינות. אני מכיר את החברה החרדית, משפחתי חרדית בחלקה הגדול. החברה החרדית רוצה שיח עם מדינת ישראל - לא להסכים עם כל דבר, אבל רוצה לראות עצמה שותפה מלאה.
"יש שלושה נושאים שקשורים בעניין הזה: הצבא, היציאה לעבודה והרבנות. התחושה הקיימת אצל חלקים גדולים בעם היא שהציבור החרדי גם לא הולך לצבא, גם חי על חשבונם וגם אומר לכולם איך להתנהג".
"אותי מעניינת דרכו של הרב"
המתקפה של הרב עובדיה על הרב סתיו הגיעה אחרי טלטלה גדולה בש"ס, שגם לה היה שותף הרב סתיו בעקיפין. כבר חודשים ארוכים שמתנהלים מגעים בין הרב הראשי עמאר לרב סתיו ולאנשי הבית היהודי בניסיון לייצר שיתוף פעולה. הרב עמאר נזקק לעזרתם הפרלמנטרית של אנשי הבית היהודי בהעברת "חוק עמאר", שיאפשר לו להתמודד לכהונה נוספת, ואילו בבית היהודי קיוו כי הרב עמאר יפעיל את השפעתו על אנשי הגוף הבוחר למען הרב סתיו.
אלא שהשנאה הגדולה של ש"ס לבית היהודי ולרב סתיו גרמה לכך שראשיה אפילו העדיפו שלא להעניק לרב עמאר, אחד האנשים החביבים במיוחד על הרב עובדיה, קדנציה נוספת, ובלבד שלא לשתף פעולה עם אנשי הציונות הדתית.
"הרב עמאר הוא גדול בתורה", אומר הרב סתיו בזהירות רבה, "צר לי מאוד שהוא לא היה יכול להמשיך לכהונה נוספת".
זה קרה בגלל הדיל איתך?
"זה לא בגללי ולא קשור אלי. חוק הרב עמאר נפל בגלל חבריו למפלגה. רוב המפלגות היו מוכנות להעביר את החוק, אבל ש"ס לא שיתפה פעולה".
אחרי ההישג של הבית היהודי בבחירות, הליכתם של החרדים לאופוזיציה והמועמדות שלך לרב ראשי, אתה שותף לתחושה שיש בציונות הדתית, שהשליטה של העולם החרדי במוסדות השלטון מסתיימת, ועכשיו תורם של הדתיים הלאומיים?
"יש לי כבוד לעולם החרדי, אבל אנחנו מחויבים למסורת ישראל הרחבה כולה. אני רואה בבחירות האחרונות לכנסת החזרת עטרה ליושנה של הציונות הדתית. אנחנו אחרי תקופה ארוכה שכמעט לא נבחרו רבנים ציונים־דתיים ולא מונו דיינים ציונים־דתיים. עם זאת חשוב לי להדגיש שאותי לא מעניין איזו כיפה חובש רב, שחורה או סרוגה. אותי מעניין מהי דרכו של הרב. האם הוא ממלכתי, האם הוא מוסרי, האם הוא רגיש לקהילה ויגור בקהילתו, האם הוא מעורב בדעת עם הבריות. צבע הכיפה ממש לא חשוב".
אולי באמת לא צריכים שני רבנים ראשיים?
"אכן לא צריכים. הגיע הזמן שיהיה רב ראשי אחד. אין סיבה נראית לעין שדווקא אנחנו, הרבנים, נהיה אלה שמנציחים את הפלגנות ואת הכיתתיות בעם ישראל. הרב אריאל אמר את זה כבר לפני 40 שנה. נצטרך לראות איך עושים את זה".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו