נסיעה של עשר דקות במונית, ממערב לכיכר טקסים, מביאה אותי לקסימפאשה. בשכונה הזאת גדל ראש ממשלת טורקיה ארדואן. לא פלא שהפזמון כאן שונה מאוד מזה של כיכר טקסים, שם דורשים מראש הממשלה ללכת. שכונת קסימפאשה שמרנית מאוד.
צילום: ג'יני
שתי דקות הליכה ממלון דמריצ'ן המקומי נמצאת מספרה קטנה. אני מבקש לפגוש את יאשר איינאן, הסַפָּר. בזמן ההמתנה אני מבחין על הקיר בצילום שלו עם ארדואן. לא פלא - הוא ספרו האישי כמעט מאז ומתמיד. העובדה שארדואן לא החליף ספר מעידה בטורקיה על צניעותו של האיש, שהיה עני בילדותו. איינאן מגיע, כולו נרגש.
"ארדואן הוא חבר כבר 40 שנה", הוא אומר לי. "את מה שהוא עשה לטורקיה - שום ראש ממשלה לא עשה לפניו".
לפתע עולה בראשי רעיון: למה שלא אסתפר אצל הספר של ארדואן? אני יושב על כיסא בצבע חום. איינאן לוקח מגבת מבחוץ. "רגע", הוא עוצר ושואל: "אתה אוהב את ארדואן?"
מדוע?
"כי רק אם אתה אוהב אותו, אני מספר אותך", הוא עונה.
בשכונה קסימפאשה לא לוקחים סיכונים. כולם אוהבים את ארדואן. גם אני.
כעבור עשר דקות אני עושה היסטוריה. לי ולארדואן יש אותו ספר.
כמה אני חייב?
"עזוב", הוא עונה לי, "זה על חשבון ארדואן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו