משמרות המהפכה

כיכר טקסים, צהרי היום. העימותים בין המשטרה למפגינים בטורקיה נמשכו זה הלילה החמישי ברציפות. הצעירים הטורקים מסרבים לפנות את כיכר טקסים, לאחר שבוע שבו ניפצו חלונות של חנויות והציתו אוטובוסים. 

צילום: רויטרס

"קיבלנו המון השראה ממה שקרה במצרים, תראה את השלט", מצביע ז'אן, צעיר טורקי, על בד לבן גדול שעליו נכתב בספריי צבע: "תחריר סים טקסים" (טקסים כמו כיכר תחריר; ד"ס). 

"למרבה הצער, האחים המוסלמים גנבו את ההפיכה במצרים", הוא אומר. "כאן זה לא יקרה. אנחנו לא נגד הדת, כולנו אנשים מאמינים, אבל אנחנו נגד כפייה דתית". יחד עם מאות מחבריו, הוא מנופף באוויר עם בקבוק אלכוהול כהתרסה נגד חוקי היובש שארדואן ומפלגת השלטון, מפלגת הצדק ומפלגת הפיתוח האיסלאמית מנסים להעביר בפרלמנט הטורקי. 

כרחוק מזרח ממערב - כך מורגשת המחאה של הצעירים הטורקים בשני חלקיה של העיר בת 17 מיליון התושבים. בעוד אל כיכר טקסים בחלק המערבי של איסטנבול נהרו במשך כל שעות היום עשרות אלפי צעירים וצעירות, חילונים וליברלים שבאו למחות נגד מדיניותו של ארדואן, בשכונות שבהן מרוכזת האוכלוסייה האיסלאמית באיסטנבול עסקו הסוחרים בחישובים כמה כסף השאיר אחריו בחופשת סוף השבוע התייר האיראני. 

"זה הכל פוליטי. מה יש להם נגד ארדואן? הוא הפך את טורקיה למעצמה כלכלית. אנשים בטורקיה חיים טוב", אומר לי אוסמן, סוחר טקסטיל בחלק המזרחי של העיר, ומשתף אותי בסקר האחרון שפורסם השבוע בטורקיה ולפיו ארדואן זוכה לפופולריות שיא על אף המחאות נגדו. "ארדואן מנצח באופן גורף ב־28 מחוזות בטורקיה, בעוד מתנגדיו בקושי מנצחים בשישה. שהמפגינים המפונקים האלה ילכו לסייע במזרח טורקיה ובערי הפריפריה, שם ילדים עניים מתים מדי יום", הוא טוען.

חלק קטן מהעם

סמוך לעצים המוריקים בפארק גאזי שבכיכר טקסים, שם החלה המחאה הטורקית, מרוכזים כוחות המשטרה הממתינים לפקודה לפשוט על המפגינים: "כבר חמישה ימים שלא ישנו ולא ראינו את המשפחות שלנו", מספר לי אוזול ארטיס, מפקד כוח המשטרה המאבטח את משרדו של ארדואן באיסטנבול, "בני המזל שבינינו הצליחו לתפוס מעט שעות שינה בתחנת המשטרה, ואני מקווה שהמפגינים יתעייפו ויפסיקו כי אנחנו כבר מאוד עייפים".

ארטיס ממשיך ואומר: "לצערי, מה שמשתקף בתקשורת אינו נכון. אנחנו לא מכים מפגינים וגם לא משתמשים בכוח מופרז. כל האמצעים שאנחנו משתמשים בהם לפיזור הפגנות - כגון סילוני מים וגז מדמיע - הם לגיטימיים. חברים ובני משפחה מתקשרים אלינו ואומרים בכעס שמראים שוטרים מכים אזרחים, ואני מנסה להסביר שזה לא נכון. מדובר במפגינים שארגונים קיצוניים ואלימים עומדים מאחוריהם. אין להם שום אג'נדה, הם מייצגים רק חלק קטן מהעם ורק צועקים 'מהפכה'", הוא מסביר.

לראיה, ביום שלישי האווירה היתה דווקא שונה. באיזשהו שלב החלו המפגינים הטורקים לחלק פרחים לאלפי אנשי כוחות הביטחון שהוצבו בכיכר טקסים וברובע בשיקטש סמוך ללשכתו של ארדואן.

"היה יפה לחזות בכך", ממשיך ארטיס ומייד מחליף נושא. "הממשלה הנוכחית נבחרה באופן דמוקרטי והדרך להחליף אותה היא בבחירות, לא באלימות ובהפרות סדר. אנחנו בסך הכל עושים את העבודה שלנו. אם ארדואן יישאר או יתפטר - לנו זה לא משנה. נמשיך לשרת במשטרה למען ביטחון העם בטורקיה". 

המפגינים בכיכר טקסים הדגישו כי מחאתם אינה מכוונת נגד המשטרה, אלא נגד הממשלה הטורקית וראש הממשלה ארדואן, שלטענת המפגינים הורה לכוחות הביטחון להשתמש בכוח מופרז כדי לדכא את ההפגנות נגדו: "ארדואן הורה לשוטרים להתרחק כדי למנוע מאיתנו להתעמת איתם", מאשרת אינסה אוזיל, סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת איסטנבול, שהגיעה לכיכר טקסים היישר מאולם ההרצאות. "אבל כשהוא ראה שהמחאה אינה דועכת, הוא הורה להשתמש בכוח. הוא לא למד דבר מהמנהיגים בארצות ערב שעליהם הוא מתח ביקורת חריפה בעבר. 

אוזיל מספרת שכבר כמה ימים "לא הלכתי לדירה שלי. אנחנו לא נתייאש ונמשיך עד שארדואן יבין שהוא לא סולטן ולא רודן. הוא דיקטטור ואנחנו לא מפחדים ממנו. סוף השבוע מתקרב, ואז ההפגנות יהיו גדולות יותר וסוערות יותר. אנחנו רק בהתחלה וממש לא מתכוונים לוותר", היא מבטיחה. 

האות להתגברות המחאות נגד ארדואן ומדיניותו האיסלאמיסטית החלו ביתר שאת לאחר שטרם יציאתו למרוקו ביום שני (מהלך שעורר ביקורת חריפה בטורקיה גם בקרב תומכיו של ארדואן), הוא השתלח במסיבת עיתונאים באנקרה במייסד טורקיה המודרנית, כמאל אטאטורק, שאותו כינה שיכור: "כולנו יודעים מי היו השיכורים שקיבלו את ההחלטה לאפשר אלכוהול בטורקיה. המפגינים הם קומץ בריונים מופרעים", אמר ארדואן בזעם, ובתגובה הרעישו ההמונים בטקסים ובקריאות: "הלאה ארדואן, הלאה הפשיזם. טורקיה היא לא איראן, נשמור בנפשנו על מורשת מוסטפא כמאל אטאטורק". 

"רוצים לחיות בשקט"

 ארדואן אף האשים את האופוזיציה בארצו בשיתוף פעולה עם גורמים זרים המנסים לפגוע באינטרסים של טורקיה: "צריך לשמור על רוגע", הוא הפציר בתחילת השבוע. "אני פונה גם למפגינים ודורש לחדול. גורמי המודיעין שלנו בוחנים מעורבות של גורמים זרים עם גורמים מקומיים באופוזיציה בליבוי המהומות, ואנחנו עוד ניפגש עם מי ששלח אותם", הבטיח, תוך שהוא דוחה את הביקורות שמושמעות ממדינות שכנות: "כל ממשלה נבחרת היתה נוהגת כך עם קומץ מפגינים אלים".

אף שהמפגינים באיסטנבול מודעים לכך שארדואן ומפלגתו נהנים מפופולריות עצומה, הם מתעקשים כי לא יאפשרו לארדואן לשנות את החוקה הטורקית כדי לאפשר משטר נשיאותי במדינה, מה שאומר בהכרח ריכוז סמכויות רבות בידיו וסלילת הדרך למינויו לנשיא, לאחר שינוי החוקה שמתוכנן לשנה הבאה.

ומה לגבי הקהילה היהודית? באיסטנבול חיים כיום כ־18 אלף יהודים, ובבית הכנסת נווה שלום בעיר - שבו אירעו שני פיגועים קשים - לא ממהרים להצטרף למחאה. "אנחנו בסך הכל רוצים לחיות בשקט ולשמור על המורשת שלנו כאן", מספר יעקב בכר, יליד ותושב איסטנבול, "המחאות הללו לא יפילו את ארדואן ואם ייצא מזה משהו - כגון ביטול חוקים איסלאמיים שמפלגת השלטון מקדמת - אני אהיה מאוד מופתע. לקהילה היהודית באיסטנבול יש צרות אחרות. מתנכלים לבתי הכנסת שלנו ואין לנו כאן ביטחון. יש גם בעיה של התבוללות, רבים מהצעירים ומהצעירות היהודים בטורקיה מתבוללים עם מוסלמים ונוצרים. זה מה שבעיקר מדאיג אותנו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו