שנות השפע/ צ'אן קון־צ'ונג (מודן)
הרעיון שסין המצונזרת תאפשר בימינו הפצה של רומן ביקורתי כלפי מפלגת השלטון נשמע מופרך. ואמנם "שנות השפע" (תרגום ואחרית דבר מרתקת: אהד נבו), רומן שעוסק בגלוי באירועי 1989 בכיכר טייננמן, נאסר לפרסום בסין עם צאתו ב־2009, אך שמו עבר מפה לאוזן; הוא הופץ בגירסה אלקטרונית, נמכר ברחובות ובאופן טבעי זלג למערב, שם התקבל בסבר פנים יפות. העלילה משלבת בין מסע לתעלומה: חייו של צ'אן, סופר רבי מכר המתגורר בבייג'ין, הם לא רעים ואת רוב זמנו הוא מעביר באירועי תרבות ובמפגשים רומנטיים. הדבר היחיד שמעיב עליו הוא משבר כתיבה ותחושה שכל הסובבים אותו נראים מאושרים באופן מלאכותי. פגישה מוזרה עם ידיד היא נקודת פתיחה למסע שהולך ומסתבך ומשקף את סין הנוכחית – שילוב מרתק ומבעית בין שלטון דיקטטורי ושגשוג כלכלי על גבם של העניים.
העבודה/ אניבל חרקובסקי (כרמל)
כיצד לא הפך "העבודה" עד כה ללהיט בקרב חובבי הספרות, למוקד לדיונים סוערים מצד פמיניסטיות לוחמניות, לעיבוד מוצלח לתיאטרון, לדוגמה כואבת באשר לקשר בין כלכלה ומיניות או לכולם יחד? בסגנון מאופק וחסכני מצליח "העבודה" (בתרגום פרידה פרס־דניאלי) לתאר תקופה שלמה – המשבר הכלכלי הגדול בארגנטינה. הביקוש גובר על ההיצע, מצב שאילץ נערות רבות לעבור סידרת השפלות במסען להשגת עבודה. כשדיאנה מגיעה לראיון עבודה ושומעת ש"גם למנהל הזה נופל העט מתחת לשולחן", היא הולכת לשירותים, פושטת את תחתוניה וזוכה במשרה. דרך סיפורה אנחנו נחשפים לתהומות האבטלה, לצורך להתפרנס בכל מחיר וגם לגאולה, או שמא לשקר בהיחלצות מן העולם הקשה אל חיי האמנות. לא במקרה נבחר "העבודה" בארגנטינה לספר הטוב של העשור הקודם.
המסע הלילי הארוך הביתה/ יצחק בן־נר (עם עובד)
אי אפשר לומר שיצחק בן־נר, חתן פרס עגנון, פרס ברנשטיין ועוד כהנה אותות ומופתים, לא זכה בשנות יצירתו הרבות להכרה שלה הוא ראוי. ועם זאת, נראה שבעקבות ספרו האחרון לא התעורר שיח ספרותי מעמיק, אך עדיין לא מאוחר: "המסע הלילי הארוך הביתה" שוזר שבעה סיפורים, חדשים וותיקים; חייל צעיר שנחוש להגיע הביתה מהבסיס, מח"ט מהולל שמוצא עצמו חוזר לקרב שבו כשל, אלמנה שחיה בקיבוץ ומואסת באלמנותה – כולם גיבורים שנאלצים, במודע או מתוך דחף - לצאת למסע. כל מסע מייצג תקופה מהוויית הארץ, וברקע התותחים רועמים, מלחמות ניצתות וחברה תזזיתית עוברת תמורות מכריעות, שאותן מתאר בן־נר בבהירות נוקבת אך לא נטולת חמלה.
איוולת/ הורסיו קסטיינוס מויא (בבל)
זהו ספר מצמית הלופת את הקורא בגרונו, הולם בו ומצחיק אותו, נועץ אגודלים ברקותיו ומדגדג אותו באותו זמן. "איוולת" (בתרגום יורם מלצר) מתאר עיתונאי אלכוהוליסט וחסר גבולות מדרום אמריקה, הנאלץ לגלות מארצו ומוצא עבודה בעריכה ובשכתוב דו"ח ארוך העוסק ברצח ילידים בידי המשטר הצבאי בארצו החדשה. הצלילה אל תיאורי הזוועות המפורטים משפיעה על האיש, המוצא את עצמו מתפעם מאיכויותיהם הפואטיות של התיאורים הגולמיים, ובה בעת הופך לפרנואיד החש נרדף על ידי סובביו. הרומן, שיצא לאור בשנת 2004, הוא ספרו הראשון של מויא המתורגם לעברית, והוא מעורר ציפייה לתרגומים נוספים.
ימי חול/ עינת יקיר (כתר)
עד כה הסעיר הרומן "ימי חול" בעיקר את המבקרים: סוף סוף נוצרה הזדמנות להתקוטטות ספרותית – האם מדובר בספר טרחני, משעמם ובלתי נגיש או שמא בספר וירטואוזי ומבריק? אזכורו כאן מעיד על נטייתנו המובהקת לאפשרות השנייה, אך אין בכך כדי לבטל את העובדה ש"ימי חול" מעורר בקוראו רגשות מורכבים וסותרים. סיפורה של המשפחה קשת היום שאותה מתארת יקיר מציב אתגר לא פשוט: הדמויות, החיות בסביבה אלימה, עקרה ומנוכרת אינן מסוגלות לדברר את חיי הנפש שלהן באופן שמסייע לקורא להזדהות עימן. ואולם דווקא המחסום, שבא לידי ביטוי בלשון מצומצמת, מאופקת ולעתים עקרה בעצמה, הופך את המילים הספורות, את המחוות הדקות ואת השתיקה למופע אינטנסיבי. עכשיו תורכם לריב.
הרים ונהרות לעולם/ דן דאור (עם עובד)
המתרגם והמו"ל דן דאור הלך לעולמו לפני שלוש שנים. הספר "הרים ונהרות לעולם - רשימות מסע" מאגד רשימות מסע וסיפורי מסעות שחיבר בחייו כחובב מסעות גשמיים וספרותיים גם יחד. מסעותיו המתועדים של דאור נעים בין פינת רחוב ברומא למלון פוסט־מודרני בדרום אפריקה, בין בית קפה תל־אביבי לפארק דקלים בדלהי, וכל מסע מתואר מנקודת מבט מתפעמת ומשועשעת, זקוקה לתרבות כאוויר לנשימה ובה בעת משתדלת לא לעשות מזה עניין גדול מדי.
יומן של גוף/ דניאל פנק (אחוזת בית)
לפעמים ההבטחות הצרפתיות שנוחתות כאן מתנפצות – אולי בצדק - ברעש גדול על רצפת שוק הספרים הבלתי אפשרי. אבל במקרה של דניאל פנק כדאי להציץ למה מדובר בכוכב הנוכחי של פאריס. ב"יומן של גוף" משרטט פנק (בתרגום ניר רצ'קובסקי) יומן חיים מגיל 12 עד 87. אלא שבמקום חוויות ומפגשים ורעשים רגילים, היומן כולו מועבר דרך תחושות הגוף, שהרי "כולם מדברים על דברים אחרים". הקריאה ברומן המיוחד הזה, כצפוי, היא חוויה חושית – לא תמיד אחידה אבל בלי ספק מרעננת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו