כפי שבטח שמתם לב, גם השנה לא צפויות לצערנו הפתעות מרעישות בתחום מזג האוויר בקיץ. יהיה חם בדיוק כמו בשנה שעברה. עם כל הכבוד, את זה גם יאיר לפיד לא יכול לשנות.
הכי גרוע, כמובן, זה להיכנס בחום הזה לאוטו. הכניסה למכונית שעמדה יותר מחצי שעה בשמש גורמת לאנשים לפצוח במין ריקוד משונה ברווח הצר שבין מושב הנהג להגה. מצד אחד, אתה מנסה להרחיק את הגב העדין שלך מהמושב הלוהט. מצד שני, לא בא לך לשים ידיים על ההגה הרותח, שמרגיש כמו סיר חמין ללא ידיות.
תמיד אפשר להעמיד את האוטו בצל, אבל לך תמצא צל במדינה שהיא חצי מדבר. אנשים בארץ הזאת יעשו הכל כדי להשיג רבע צל. שלשום, למשל, מצאתי את עצמי חונה על צל שהטיל עמוד חשמל, ושתי ציפורים שישבו על הכבל עשו לי צל על הדשבורד. הייתי מאושר. אתמול חניתי מתחת לקצה של גגון של קיוסק. גם עץ בלי עלים הולך. עם הידע המוגבל שלי באסטרונומיה אני מנסה לחשב את תנועת השמש, כדי שכאשר אחזור למכונית לא אתעלף, ולמזגן תהיה עבודה קלה יותר.
והנה, באחד מימי השבוע החמים, זרקה לי אשתי שהמזגן במכונית לא מקרר ו"חייבים לעשות איתו משהו". מניסיוני הדל שמתי לב שנשים אוהבות מאוד להגיד את המילה "חייבים". חייבים להחליף מדיח, חייבים לפתוח ת'סתימה בכיור, חייבים להזמין את ההורים שלי לשבת, חייבים לקנות לך בגדים כי אתה נראה כמו פח אשפה, וכיוצא באלה.
מאחר שגברים הם טיפוסים מעשיים מטבעם, הם רוצים לפתור את הבעיה, לסמן עליה וי וללכת לראות כדורגל. אצל נשואים טריים, כשהאישה מדווחת על מצב "חייבים", הם בדרך כלל נכנסים לפעולה ומנסים לפתור את הבעיה מהר ובזול. נשואים ותיקים יודעים שלא כל התרעת "חייבים" מחייבת טיפול מיידי. אשתך אומרת ש"חייבים לצבוע את הבית"? אם תתעלם מספיק זמן, היא תשכח ותעבור ל"חייבים" הבא. מה גם שפתרון משימת "חייבים" אחת לא מעניק לך הנחה במשימה הבאה. אז למה להתאמץ?
בחזרה למזגן. למותר לציין שלא עשיתי דבר עם התלונה של אשתי - הנחתי שהיא מפונקת. זה כנראה היה יום חם במיוחד, והמזגן היה צריך עוד כמה דקות עבודה לפני שהאוטו יהיה קר.
בשישי בצהריים הוזמנו לחתונה באולם במרכז הארץ. לבשנו בגדים יפים, נכנסנו לאוטו ונסענו. הפעלתי את המזגן, פתחתי את החלונות וביצעתי נהיגה בנוהל "אוטו רותח", כשהגב רחוק כעשרים ס"מ מהמושב והפרצוף בתוך השמשה הקדמית. האישה שאלה אם עשיתי משהו עם המזגן. אמרתי לה שעדיין לא, אבל אין איתו שום בעיה. נאוורר קצת את האוטו, ניתן למזגן לעבוד, ובעוד כמה דקות הכל יהיה בסדר.
נסענו כמה דקות עם המזגן בפול ווליום ועם חלונות פתוחים, אבל מפתחי האוורור נפלט רק אוויר חם. בזווית העין ראיתי שאשתי מתחילה לקבל את החלסטרה.
היא נתנה לי את "המבט", והיה נדמה לי שראיתי עיגול קטן, ובו מתרגמת בשפת הסימנים שסימנה לי: "אמרתי לך".
בהחלטה גאונית של רגע החלטתי לנסוע דרך כביש אחר, עוקף רמזורים. בחושיי המחודדים הבנתי שבכביש הזה יש סיכוי טוב יותר לנסיעה מהירה, ועם חלון פתוח היא תחוש קרירה יותר ועצבנית פחות. מובן שיצאתי טמבל, כי המסלול הזה גרם לנסיעה להתארך בעוד עשרים דקות, כולל פקק בגלל משאית שנתקעה על הכביש. האישה הפכה אדומה, התסרוקת התחרבשה לה, והאיפור נזל לה על הפנים. היא נראתה כמו ציור של דאלי.
הסתכלתי מסביב. במכוניות לידינו נסעו אנשים קרירים ומאושרים. בטויוטה אחת אפילו ראיתי אישה עם סוודר. אשתי המיואשת חייכה לגברים בודדים במכוניות ממוזגות, מתוך כוונה שאולי יציעו לה טרמפ ויגאלו אותה מייסוריה. לנהג אחד בביואיק היא אפילו קרצה. ככה לפחות זה נראה לי. מצד שני יכול להיות שאגל זיעה פשוט נכנס לה לעין.
בינתיים, כדי לא לקבל כתמי זיעה הורדתי את החולצה ולבשתי גופייה מסריחה שנשארה באוטו אחרי שחזרתי מהים. הורדתי גם את הנעליים ונהגתי יחף. שיחקתי אותה קול וניסיתי לצנן את האווירה בשירים של חורף. שרקתי את "אפונה וגזר ישבו במקרר" ואת "חורף, הגשם מטפטף על העורף". אשתי אמרה שאם אני כבר שורק, אז עדיף את "המוות אינו מחוסר עבודה" של פורטיס, ושאחשוב על המשמעות של המילים.
לפתע, המזגן שיחרר גל קור קטן של עשרים שניות. נפיחה אחרונה של מזגן גוסס. קפצתי על המציאה כמו טיפש ואמרתי לה ש"הנה הנה - שימי יד, תראי איזה קור". אבל גל הקור נעלם במהירות, והקור היחיד שחוויתי היה המבט שלה, שהזכיר לי את החונק מבוסטון. מילמלתי שאני מצטער והבטחתי לטפל באוטו ביום ראשון על הבוקר. בתור פיצוי קניתי לה ארטיק משמש מבחור אחד שהסתובב בצומת בין המכוניות עם צידנית והשתדל לא להידרס.
הארטיק נגמר מהר, אבל מסע הייסורים נמשך. העוינות בינינו עלתה במקביל לטמפרטורה באוטו. התפללתי להגיע לאולם הממוזג לפני שהיא דופקת לי את התיק שלה בראש.
הגענו לחתונה באיחור. אחד מבני משפחת הכלה קיבל אותנו בכניסה ושאל אם הכל בסדר. "אני שמח שבאתם אבל מקווה שאתם סבלנים", הוא אמר בדאגה. שאלתי מה קרה, והבחנתי שמאחוריו יש התקהלות משונה של מוזמנים, שניפנפו בהזמנות בפנים עייפות. "אל תשאל", הוא אמר, "המזגן באולם התקלקל".
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו