הגיבור הפך לרוצח

דרך קצרה מאוד מפרידה בין הבית של איתמר אלון לסניף בנק הפועלים בשכונת נווה זאב בבאר שבע. מהרגע שנסגרה מאחוריו דלת הסניף, היו לפניו בסך הכל 200 מטרים ללכת הביתה, לתכנן את הכל ולחזור על עקבותיו כדי להתחיל את הטירוף. אבל המסלול של אלון לעבר אובדן העשתונות הסופי היה ארוך הרבה יותר.

צילום: Israeli Media

שכניו בבית ברחוב אשר ברש ידעו לספר אתמול על אדם תימהוני. "אני גרה כאן חמש שנים, והחלון שלי משקיף לחלונו", סיפרה השכנה יעל אזולאי, "ראיתי אותו בלילות מסתובב הרבה בחוסר שקט, עושה רונדלים על המרפסת, שר שירים. הוא נראה לי אדם קצת מוזר". גלית, שמתגוררת בסמוך, סיפרה כי החשוד ברצח נראה לה "אדם תימהוני" שהולך אנה ואנה ונראה מוזנח, עם זקן וכובע על ראשו. אחרים סיפרו שאחיו פחדו ממנו משום שהיה אלים כלפיהם.

שכנות רעה

לפני שנתיים התימהונות גם הפכה למסוכנת, אחרי שאלון (40), לשעבר קצין במג"ב, השתולל ועקר צינורות מים ממזגנים בבניין. השכנים הזעיקו משטרה, אלון נעצר ונשקו האישי, שהוחזק ברישיון, הוחרם. אלון דרש שיחזירו לו את הנשק, הגיע עד בית המשפט ושם טען בין היתר שאם ייוודע למשפחות המחבלים שנגדם פעל שהוא אינו חמוש, הפגיעה בו היא "על סף הוודאי", כלשונו. לאחר תשאול נוסף, שעליו המליץ בית המשפט, החליטה המשטרה להחזיר לו את הנשק. 

לא תמיד זה היה המצב. אלון שירת בצבא בהנדסה קרבית ולאחר מכן עבר למג"ב לטול כרם, שם היה בסיורים המשותפים עם כוחות הרשות הפלשתינית. לאחר שחרורו הועסק אלון כקצין ביטחון בעיריית באר שבע ועד שנת 2002 נחשב לעובד מצטיין. ב־10 בפברואר 2002 אף הפגין אומץ רב - הוא היה קרוב לזירת הפיגוע ליד פיקוד דרום בבאר שבע, שבו נהרגו קצינה וחיילת. אלון רץ לעבר הזירה, הבחין באחד המחבלים ואף ירה לעברו וסייע בחיסולו. על פועלו קיבל את מדליית העיר וכן תעודת הערכה. אחד מחבריו של אלון, שביקש לא להזדהות, אמר: "מדובר באדם שנחלץ לעזרת אנשים בתקופת היותו בצבא והציל אנשים בפיגוע. אני עוד לא מעכל שאדם כזה החליט לבצע פעולה כזו. כנראה הוא היה ממש נואש".

אם אכן היה כזה, ייתכן שאת מקורות המצוקה צריך לחפש דווקא לאחר המעשה ההרואי. לאחר הפיגוע חלה הידרדרות בתפקודו של אלון בעבודה. מפסק דין בתביעה שהגיש הוא עצמו לבית הדין לעבודה לאחר שפוטר, עולה כי בתחילה הדרך הביעו מעסיקיו שביעות רצון מתפקודו, אך בסוף שנת 2002 חלה תפנית בהתנהגותו בעקבות יחסי אנוש לקויים והצטברות תלונות על תפקודו בפני מנהל המחלקה שבה עבד.

אחת ממנהלות בית הספר, שאלון היה ממונה על אבטחתו, העידה בבית הדין וסיפרה, בין השאר: "הוא לא היה זמין עבורנו, תגובותיו היו מאוד בוטות, הוא לא היה קשוב לאנשים בשטח, התבצר בעמדות שלו והיקשה עלינו את העבודה. חשבתי שתפקידו לתת שירות, אולם אנחנו נוכחנו שאנחנו צריכים לקבל את עמדותיו בלי שהוא מוכן לשמוע אותנו". עורך דין, שהיה קשור לתביעה שהגיש אלון נגד עיריית ב"ש, אישר שהמעסיקים אכן הירבו להתלונן על יחסי האנוש של אלון. לדבריו, האיש היה אדם "קצת מוזר, שהתקשה לקבל מרות". 

לא מקבל מרות

לצד אלה נראה שאלון ניחן בחוש הומור משונה ובוודאי לא רגיש. בפורים 2003, לפני תום האינתיפאדה השנייה, הופיע אלון בבית הספר מחופש למחבל, לגופו חגורת נפץ מדומה. מנהלת בית הספר ראתה את האירוע בחומרה ובשיחה שניהלה עם אלון, הלה איים עליה.

דרך אגב, בתביעה שהגיש טען החשוד שפוטר בעקבות חשיפת שחיתות על ידו ותלונה שהגיש נגד בכירים בעבודתו. שופט בית הדין לעבודה דחה את טענותיו, הטיל עליו את הוצאות המשפט וכתב בהחלטתו: "יחסי האנוש של התובע עם הסובבים אותו מהווים נימוק ענייני לפיטורי עובד".

בנסיבות האלה די מובן שאלון נקלע לקשיים כלכליים. אתמול ניסה כנראה למשוך כסף מהכספומט, אך כרטיסו נבלע. הוא נכנס לבנק לבקש הסדר חוב, אך סורב. אז יצא אלון לביתו, שממנו ישמעו כעבור שעתיים הוריו את הירי בבנק, ולא יידעו שהיורה הוא איתמר בנם. 

כשעתיים לאחר הטבח הגיעו השוטרים לבית ההורים כדי לברר מה קרה בין חזרתו מהבנק לחזרתו אליו. אחריהם הגיעו העיתונאים, אך האם יכלה רק לומר: "אני מצטערת על כל אותם הרוגים". למשטרה לא נותר כעת הרבה לחקור, אבל חבריו ובני משפחתו ינסו להבין אם היה ברור שהאיש נמצא על סף אובדן שליטה מוחלט.

בהכנת הידיעה השתתף חזי שטרנליכט

*   *   *

"הוא הניח לי יד על הפה, שלף אקדח ואמר: 'אני אראה לכם'"

מרים כהן, עובדת הסניף שהוחזקה בידי הרוצח במשך שעה, משחזרת את רגעי האימה

בחלומותיה הגרועים ביותר מרים כהן, עובדת בסניף נווה זאב של בנק הפועלים, לא תיארה לעצמה שהאדם הנינוח שחיכה בשעות הבוקר בתור בתוך הסניף יהפוך אותה כעבור כמה שעות לבת הערובה שלו ושחייה ייטלטלו על חוט השערה.

איציק סבן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו