אם במקרה לא מצאתם את עצמכם בין "המירוץ למיליון" ל"מעושרות" וזיפזפתם לערוץ 11 בממיר שלכם, כנראה הייתם בין חמשת האחוזים שצפו בקרקס השנתי של אירופה. השם המלא הוא "תחרות הזמר של האירוויזיון", אבל משנה לשנה נראה שיש פחות זמר ויותר זיקוקים, להטוטנים ומכונות עשן ורוח.
אבל מה שמתקבל היטב בהופעות של מדונה או ליידי גאגא, זוכה לקיתונות של ביקורת כשזה נוגע לאירוויזיון. אם נתנתק לרגע משלל הגימיקים שרוב המשלחות מנסות להביא בשלוש דקות, דוגמת איש ענק ושמן בגובה 2.35 מטרים מאוקראינה, זמרת מתרוממת ועולה באש ממולדובה או ערפד מזמר מרומניה בקול שגורם לדוד ד'אור להישמע גברי, מדובר באחד מאירועי הטלוויזיה המושקעים, הנוצצים והמהוקצעים של אירופה.
נסו לדמיין איך זה להיות במאי שאמור לעבוד עם 39 משלחות ולגרום לכולן להיות מרוצות, ולגרום לכל מדינה לחשוב שהיא־היא הזוכה הגדולה. מי שביקר באיזשהו אירוויזיון בחייו, יודע כמה תקלות יש בחזרות הגנרליות, כמה מפחי נפש עוברים בדרך, ואיכשהו בשידור החי - הכל נעלם.
כלומר עד שהערוץ הראשון מחליט לחבל מעט בחוויית הצפייה, כמו בחצי הגמר הראשון, שם הודבק לוגו גדול בחלקו העליון של המסך שמבשר כי מדובר בחג השבועות, או כמו ביציאות למבזקי חסויות על חשבון קטעי הווידיאו, שהפעם היו באמת מושקעים ואפילו מצחיקים, שהכינו השבדים על טירוף האירוויזיון באוסטרליה.
הפעם השבדים ניסו לחזור אחורה. ללכת על אירוויזיון קטן ואינטימי יותר. נבחר אולם שמכיל 11 אלף צופים במאלמו, במקום אולם של 50 אלף צופים בסטוקהולם; נבחרה מנחה אחת עם דיקציה ומבטא מלחיצים במקום שניים או שלושה כפי שהיה נהוג בשנים האחרונות; ואפילו הגלויות בין השירים לא היו מסע קידום מכירות למדינה המארחת אלא - לא להאמין - לאמן עצמו. וכך, בחצי הגמר לפחות, יכלו האירופאים לראות את מורן מזור בנמל תל אביב, רגע לפני שעלתה לבמה.
משדר הגמר אמש נפתח עם התותחים הכבדים שיש לשבדיה להציע - שיר חדש שכתבו בני וביורן, הבנים של להקת אבבא, ברמיקס של אחד הדי.ג'ייז הגדולים בעולם - אביצ'י. באחת הפתיחות המרשימות והמרגשות כל משתתפי הגמר צעדו על גשר שמוביל לבמה עם דגלי המדינות, מה שגרם לחשוב - איזה מזל שמורן מזור לא עלתה לגמר, כי היא בטוח לא היתה מצליחה לצעוד עם השמלה שלה.
אמנם מורן שלנו לא השתתפה בגמר, אבל אי אפשר בלי כמה מילים על הביצוע שלה בחצי הגמר ששודר ביום חמישי. בצעד אמיץ, אך לא בטוח שחכם, מורן בחרה לשיר את כל השיר בעברית. הביצוע היה מושלם, היא זכתה לתשואות רמות מהקהל באולם, ואפילו לפרגון ולזמן מסך בחדר הירוק לפני התוצאות. אבל, כפי שכבר אמרנו - בתחרות הזאת יש הרבה פחות זמר וההופעה עצמה חשובה לא פחות מהאיכות הקולית, ומדינה קטנה ולא אהובה במיוחד כמו ישראל לא יכולה לעלות לגמר עם שיר כזה, ובטח לא עם שמלה כזו, שזכתה לביקורת קשה ולמועמדות לפרס השמלה הגרועה ביותר, שניתן על ידי מעריצי האירוויזיון מדי שנה.
מה צריך לעשות להבא? להבין שמדובר בתחרות פופ, קיטש, זוהרים ונצנצים, לשלוח שיר טוב עם הופעה סוחפת, ולקוות שהפעם עולים לגמר. האם ההשקעה הזאת שווה את חמשת אחוזי הרייטינג? לא בטוח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו