השנה שאובאמה יעדיף לשכוח

אמריקה של 2008 האמינה בפוליטיקה חדשה. אובאמה מכר לה את החלום. הנשיא ה־42 של ארה"ב נכנס לבית הלבן כנשיא של כל האמריקנים. אלא שהנשיא העל־מפלגתי התנהל כמו ניקסון. פרשת ההתנכלות של מס הכנסה לרפובליקנים, שנחשפה השבוע, הבהירה לאמריקנים את שידעו: אובאמה טוב לדמוקרטים.

זאת לא השערורייה היחידה שעימה צריך הממשל להתמודד היום: פרשת המעקב אחר שיחות הטלפון של עיתונאים והגילויים החדשים סביב הניהול הכושל של הפיגוע בבנגאזי, שבו נהרג השגריר האמריקני, מביכים מאוד את הנשיא אובאמה. וזה עוד בלי להעלות את סוגיית ההתנהלות המאוד הססנית ביחס למשבר הסורי. הפוליטיקה החדשה, שהבטיח אובאמה, נכנסה אמנם - פעמיים - לבית הלבן, אבל כנראה לא לספרי ההיסטוריה. שנת 2013, עושה רושם, הולכת להיות מאוד קשה לנשיא. בינתיים היא לא מביאה לו מזל. אובאמה, מן הסתם, מכחיש כל קשר לכל אותם אירועים מביכים. אבל מה לעשות והיום הם הבעיה שלו. בהנחיית הנשיא הורה התובע הכללי אריק הולדר ל־FBI לחקור את פרשת המסים שמסעירה את ארה"ב. רשויות המס הפדרלי בוושינגטון (IRS) פעלו באופן מתוכנן נגד גורמים ימניים ונגד 75 תנועות וארגונים המשתייכים לתנועת "מסיבת התה". אובאמה קרא לנקוט צעדים אישיים נגד האחראים. גם אם הנשיא לא אחראי להתנכלות שלטונות המס נגד אנשי ימין, הוא האחראי לאקלים שיש היום באמריקה. הנשיא העל־מפלגתי הוא נשיא של מחנות. גם הרפובליקנים, יש להודות, תרמו ליחסי האיבה שנוצרו היום באמריקה בין הגושים, אלא שלנשיא אחריות לא קטנה באווירה שנוצרה. הכיצד קורה באמריקה של 2013 שמס הכנסה מתנכל לגופים המקוטלגים כ"פטריוטיים"? כלום "פטריוטים" הפכה היום באמריקה - מבחינת מוסד רשמי - למילה גסה? 

בחירות אמצע הקדנציה, ב־2010, חייבו את אובאמה לנהוג במעט צניעות כלפי הרפובליקנים. זה עלה לו בבריאות (למזלו, לא במס בריאות...) והוא התקשה לפרגן לנבחרים מהמחנה האדום (הצבע הרפובליקני). הדמוגרפיה האמריקנית המשתנה והמועמד המאוד נוח שהתמודד מול אובאמה (רומני) איפשרו לו למרות הכל לנצח בבחירות. לא הפוליטיקה החדשה זכתה ב־2012 אלא חוסר הברירה. 

הטראומה של ווטרגייט

חוסר היכולת של אובאמה להעביר את תיקון החוק בנושא החזקת הנשק והעברת רפורמה ההגירה מראים עד כמה הנשיא מוגבל ועד כמה המחנה מנגד מסוגל לעשות לו בית ספר. דרך אגב, אחרי מסיבת העיתונאים ביום שני יצא אובאמה לניו יורק כדי לאסוף תרומות למפלגה הדמוקרטית. הוא הבטיח שיפעל בתיאום עם האופוזיציה כדי שהעבודה תיעשה בשלוש השנים וחצי שנשארו לו. הרפובליקנים לא ימהרו להעניק לו מתנות. בטח לא עד שיקבלו הבהרות. 

שערוריית מס הכנסה מאוד בעייתית לנשיא, שנאלץ להודות כי אנשי המס "פגעו באופן מאוד בלתי הולם בקבוצות שמרניות" שהתקשו לקבל פטור ממס. זה לא תואם פוליטיקה חדשה ובטח לא ממשל של כל האמריקנים. 

באותה מסיבת העיתונאים שבה דיווח על תחילת החקירה בפרשת מס הכנסה, התייחס הולדר גם לאיסוף פלטי שיחות של 20 עיתונאים מסוכנות הידיעות אי.פי הגדולה שעסקו בחשיפת פעילות ה־CIA נגד פעילי אל־קאעידה וחשיפתה של פעילות של ארגון הביון שסיכל פיגוע במאי 2012 נגד מטוס נוסעים אמריקני. ה־CIA רצה לעלות על המקורות של העיתונאים. לאמריקה יש טראומה מהאזנות לעיתונאים. פרשת ווטרגייט מקוטלגת לעד. ניקסון באמריקה ומיטראן בצרפת הסתבכו בפרשיות האזנות כל אחד ברמה ובהקשר אחרים. מאובאמה והממשל המאוד טהור שלו אנחנו מצפים להאזין לרחשי ציבור בלבד - לא לעיתונאים.

בלי אל־קאעידה, בבקשה?

ויש כמובן את פרשת פיגוע הטרור נגד הקונסוליה האמריקנית בבנגאזי ב־11 בספטמבר 2012, שבו נרצחו ארבעה אזרחים אמריקנים ובהם השגריר כריסטופר סטיבנס. אמריקה של אובאמה לא העלתה בדעתה (הילארי קלינטון) כי מישהו בלוב מסוגל לפגוע באמריקנים שרק באו לעזור. אם עוד היה מדובר רק בתמימות - ניחא. המחדל, כך מתברר, הוא גדול. אפילו רשת MSNBC, שמאוד תומכת באובאמה, העלתה אפשרות כי הדבר יוביל להדחת נשיא מכהן. ממשל אובאמה מתקשה להעלות על הכתב ברגעים דרמטיים וקריטיים מילים דוגמת "טרור" ו"אל־קאעידה". להפך, הוא עלול להיות זה שמוחק אותן מהכתב, כפי שחשפה לכאורה רשת ABC מתכתובות שהגיעו לידיה.

ימים לא פשוטים עוברים על אובאמה. הוא תמיד יכול לקפוץ לביקור בישראל לשיפור מצב הרוח. כאן עבור הפרשנים הוא תמיד יהיה, מה שלא יהיה, אובאמה הגדול, המועמד של 2008.