אפשר לייחס ליאיר לפיד כוונות טובות. יותר משנה עברה מאז התפטר מהגשת תוכנית החדשות בערוץ 2 והחל לחרוש את הארץ כשהוא מנפנף בדגל מעמד הביניים, נשבע להגן עליו מכל משמר ותקף את אלה שהפכו אותו למה שכינה באחד מנאומיו "הכספומט" של המדינה.
מגישה: דניאל רוט, הפקה: בת חן הולנדר, בהשתתפות: איציק אלרוב והיאלי עקבי-הנדלסמן, צילום: קובי מאירי, ארכיון: זהר קליגמן, מיקי שמידט, רוני דלמאי, הלבשה: מנגו
זה עבד. לפיד קיבל 19 מנדטים בבחירות, אבל אז גילה שאין לו ברירה אלא להתיישב על כיסא שר האוצר ולקיים את התחייבויותיו.
אי אפשר להאשים את לפיד בגירעון העצום. זו ירושה מהממשלה הקודמת שבה לא היה שותף. גם קשה להאשים פוליטיקאי בראשית דרכו על כך שהחליט לצאת בהפגזה כבדה של סיסמאות והתחייבויות הפונות ישר לבטנו של קהל היעד. זו, מה לעשות, הדרך לכבוש את הכנסת. בזה הוא הצליח.
לא בטוח שכלל מצביעיו של לפיד, אנשי מעמד הביניים, חשים שבגד בהם. ייתכן שהם עדיין נותנים לו צ'אנס. חלקם ודאי מאמינים לו כשהוא מבטיח שהגזירות יימשכו זמן קצר בלבד.
לפיד לא הבטיח לשמור על מעמד הביניים רק במערכת הבחירות, אלא גם אחרי שהתיישב במשרד האוצר. באחד הפוסטים הראשונים שהעלה לפייסבוק אחרי כניסתו לתפקיד דיבר לפיד על אותה ריקי כהן ידועה מחדרה המשתכרת עם בעלה קצת יותר מ־20 אלף שקלים בחודש. לפיד כתב באותו פוסט כי "אם לא נשמור על מעמד הביניים, הכלכלה תיעצר והאוברדראפט יגדל עוד יותר. זה לא יקרה במשמרת שלי. עם הזמן, האנשים שמחזיקים את כל המדינה על גבם יגלו שהם כבר לא הכספומט שאליו המדינה תמיד הולכת בכל פעם שיש לה בעיה... והגברת כהן תגלה עוד משהו: שהמדינה שלה מכירה לה תודה".
גם אם המדינה אכן אמרה תודה לגברת כהן, סביר להניח שהיא לא שמעה כי היתה באותו הזמן בהפגנה מול ביתו של שר האוצר, שבינתיים החליט להעלות לה את המע"מ ואת מס ההכנסה.
באתר של יש עתיד, שהוא אגב אחד האתרים המפלגתיים הבודדים המתעדכן עד היום באופן שוטף, מתפרסם מצע המפלגה שבו המרכיב הכלכלי הוא חלק מרכזי ממנו. לפיד מציג את התוכנית הכלכלית שלו כ"תוכנית תשע הנקודות", המקיפה מגוון רחב של תחומים שבהם יש לבצע רפורמות כדי להביא לחברה שוויונית וצודקת. גם אם אחרי כניסתו לתפקיד שר האוצר היה מגלה לפיד שלא את כל ההבטחות אפשר לקיים, היה אפשר לצפות שתוכנית תשע הנקודות תהיה לפחות בסיס לתוכנית עבודה מבחינתו. זה לא קרה.
נתחיל מהנקודה הראשונה בתוכנית. תחת הכותרת "העלאת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה", לפיד מעלה שורה של הצעות: מס הכנסה שלילי, סבסוד מעונות יום לנשים, שיפור התשתית התחבורתית לפריפריה ועוד.
בינתיים, מס הכנסה הופך להיות עוד יותר חיובי ממה שהיה, את הצהרונים של ועדת טרכטנברג מתכוונים להוריד, ועל הכבישים לנגב ולגליל היה צריך ישראל כץ לנהל מערכה נגד לפיד כדי למנוע את ביטולם המתוכנן.
נקודה נוספת בתוכנית הכלכלית הציעה לשפר את התחרותיות במשק, אולם בפועל נמנע לפיד מפגיעה בוועדים הגדולים ובהסתדרות. לא סתם הוכתר עופר עיני כמרוויח הגדול של התקציב, לפחות בינתיים.
נקודה אחרת דיברה על "עידוד השקעות זרות". לא בדיוק מתאים לתוכנית המקורית של לפיד להגדיל את הגירעון ולהביא להורדת דירוג האשראי של ישראל, וכתוצאה עלול להבריח משקיעים.
על נקודה אחת הוא כן עמד, עוד לפני שהתמנה לשר האוצר: "צמצום הממשלה". לפיד אכן צימצם את מספר השרים, אולם בעיון בסעיף זה מתברר כי גם פה הוא לא בדיוק עמד על מימוש התחייבותו. במצע נאמר כי "יש עתיד תפעל לביטולם בין היתר של המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד ההסברה והתפוצות (יאוחד עם אגף ההסברה במשרד החוץ), המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לענייני גמלאים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לענייני מודיעין, משרד המדע והטכנולוגיה ואחרים". בפועל, לפיד לא דרש את ביטולם של אף אחד מהמשרדים, ואף אחד מהם אכן לא נסגר.
שיתוף פעולה
השאלה הגדולה הנשאלת במערכת הפוליטית היא כיצד ינהג נתניהו בלפיד. האם מודל נתניהו־לפיד יהיה דומה למודל נתניהו־שטייניץ, שבו נתניהו הוא אחראי העל, שלא חשש להתערב בהחלטותיו של שר האוצר, לפעמים ברגע האחרון, ושכל מהלך כלכלי גדול תואם וגובש איתו. או שמא נתניהו יעדיף ללכת למודל אחר, המוכר לו היטב מהצד השני, מודל שרון־נתניהו, שבו מקבל שר האוצר גיבוי טוטלי מראש הממשלה, והצלחתו או נפילתו תלויות אך ורק בו ובהחלטותיו.
עד היום נראה שנתניהו מתקשה להשיב לשאלה האם תפקיד שר האוצר שבו שימש, שירת אותו או פגע בו. מצד אחד, בבחירות שבאו מייד לאחר מכן הוא התרסק עם הליכוד ל־12 מנדטים. מצד אחר, שלוש שנים בלבד לאחר מכן הוא כבר ישב בלשכת ראש הממשלה.
בינתיים, נתניהו מעביר מסר ברור כי הוא מגבה את לפיד. אם כי אחרים סבורים שיחסי השניים הם בבחינת חשדהו וחשדהו. למרות שעברו כבר כמה שבועות, השניים עוד לא התאוששו ממערכת הבחירות החובטת והמו"מ הקואליציוני המתיש שעברו, ורמת החשדנות עדיין ממשיכה להרקיע שחקים.
בסביבתו של שר האוצר נכנסו השבוע לעמדת מגננה. "כולם הולכים להיפגע", אמרו, "לא רק מעמד הביניים. יש דברים שאתה לא נוגע בהם כמו רווחה, אבל לפעמים אין ברירה וחייבים לסתום את הבור".
לדבריהם, "יש דברים שכבר שנים לא נגעו בהם, כמו חקיקה המעודדת יציאה לעבודה או קיצוץ בקצבאות הילדים, וזה מפחית את הפגיעה במעמד הביניים אבל כמובן לא עוצר אותה לחלוטין. לפיד עושה עכשיו טיפול שורש. זה יהיה עמוק, אבל מהיר. התקציבים הבאים כבר ייראו אחרת לגמרי".
לגבי היחסים בינו לראש הממשלה אמרו כי "יש גיבוי מוחלט מנתניהו. גם כשמנסים לומר שנתניהו בסופו של דבר יתערב ולא כל הגזירות יישארו, אז מסתבר שהוא לא בדיוק אמר את זה וסביר להניח שהתקציב יעבור בממשלה, אחרי כל המשוכות של הממשלה והכנסת, כשהשניים משתפים פעולה".
הולכת לאיבוד
עם פרסום הגזירות השבוע מיהרו גורמים במפלגת העבודה להאשים את יחימוביץ' על כך שלא נכנסה לממשלה ונטלה את תפקיד שר האוצר שהוצע לה. סביר להניח שאותם גורמים חשבו יותר על המשרדים שהם עצמם החמיצו מאשר על הצלת הכלכלה הישראלית, אולם ככל שנוקפים השבועות נראה שיחימוביץ' מתקשה למצוא את עצמה בזירה הפוליטית.
אפילו בנושאים הכלכליים, שעימם היא הכי מזוהה, יחימוביץ' לא מצליחה לבלוט. המסר שלה לא מצליח לחדור. אפילו עכשיו, כשהפגיעה בציבור הופכת לממשית עם פרסום הגזירות, נשמעת המשנה הכלכלית של יחימוביץ' ככזו שרק מעטים יכולים להתחבר אליה.
ב־1 במאי טרחה יחימוביץ' להגיע לכנסת עם חולצה אדומה להבעת הזדהות עם חג הפועלים. זה לא תפס. יממה קודם לכן התפרסמה היוזמה המדינית הקטארית. יחימוביץ' ניסתה להתבטא בעניין, אבל גם הפעם היו דוברים בולטים ממנה.
צריך לציין כי ליו"ר האופוזיציה אין את הפריבילגיה להישאר מאחור. בתוקף תפקידה היא חייבת להיות השנייה שמובילה סדר יום אחרי ראש הממשלה. בינתיים, כך נראה, זה לא כל כך מצליח לה.
הפרגון שיחימוביץ' מקבלת מחברי מפלגתה שואף לאפס. כולם מחכים להחלטתה אם היא מתכוונת להקדים את הפריימריז מרצונה או שיפתחו בהליכים משפטיים כדי לכפות אותם עליה. היא מצידה בינתיים מושכת זמן.
יחד עם התקציב תתבקש לאשר הכנסת גם את חוק ההסדרים. הריטואל ידוע: האוצר מגיש חוברת שמנה הכוללת עשרות חוקים וביטולי חוקים לאישור הכנסת כדי לעמוד ביעדי התקציב. מייד קמה קול זעקה. ראש הממשלה ושר האוצר מתערבים ומורידים חלק מהסעיפים. החוברת הופכת מעט רזה יותר ומקבלת את אישור הכנסת בשלוש קריאות.
ההידברות היא בדרך כלל בין שר האוצר לבין שלושה גורמים חשובים בכנסת: יו"ר הכנסת, שאמור לשמור על כבודו של בית המחוקקים ולדאוג לכך שהחוקים המסתתרים בחוק ההסדרים יהיו מדודים, שקופים ונהירים עד כמה שאפשר; יו"ר הקואליציה, שאמור לספק את הרוב הדרוש בהצבעות בוועדות ובמליאה; ויו"ר ועדת הכנסת, הוועדה שדנה בחוק ההסדרים ומכינה אותו להצבעה במליאה.
יריב לוין הציע ללפיד לקבוע פגישה מרובעת עם יולי אדלשטיין וצחי הנגבי. לפיד לא נענה. אם לא תהיה פגישה, מתכוונים הארבעה לעשות שמות בחוק ההסדרים. למרות הבהרתו של לפיד, אדלשטיין עדיין לא ממש נרגע מהצהרתו של שר האוצר כי יתקשה לשאת נאומים כלכליים חשובים במליאה וייתכן שיעדיף לשאת אותם מעל במות אחרות. ייתכן שינצל את המצב ללמד את הפוליטיקאי הטרי לשמור על כבודה של הכנסת.
איחוד עם ליברמן
במקביל למאמץ לסגור את נושאי התקציב, נתניהו מנסה לטפל בבעיות הפנים־מפלגתיות. בקנה של ראש הממשלה יש שתי תוכניות פוליטיות גדולות: הראשונה היא המיזוג עם ישראל ביתנו למפלגה אחת. והשנייה היא ביטול או צמצום הפריימריז לקביעת הרכב הרשימה לכנסת.
בשיחות סגורות משווה ראש הממשלה בין הליכוד ליש עתיד כשאורח מגיע לפתחם של שני בתים צמודים. מהבית הראשון בוקעים קולות של צעקות ומהומה. הוא עובר לבית השני ושומע את הנוכחים שבו שרים ונהנים יחד. ברור על איזו דלת הוא ידפוק כדי להיכנס, אומר נתניהו. ראש הממשלה מעוניין שהשקט ישרור גם במפלגת ליכוד, מה שיהפוך אותה למפלגה מאוחדת עם רשימה איכותית ואטרקטיבית שמי שממנה אותה הוא היו"ר. כמו של יאיר.
ברור שבתנאים הנוכחיים אין ליוזמה הזאת שום סיכוי לעבור, ולכן כמהלך מקדים עליו להתאחד עם ישראל ביתנו. איחוד כזה יביא לליברמן ייצוג של שליש ממוסדות הליכוד, במרכז, במזכירות, בלשכה ובסיעה, מה שיאפשר לו להשיג רוב למהלך ביטול הפריימריז.
נתניהו שקל ללכת לקדם את שני הצעדים הללו במהלך מהיר, אולם השבוע נפלה ההחלטה הסופית לדחות הכל לפחות בשנה. אחרי הבחירות המוניציפאליות, מה שאומר גם אחרי המשפט של ליברמן.
ההחלטה נחשפה בעקבות הודעת הליכוד לבית המשפט המחוזי כי ועידת המפלגה לא תוכל להתכנס לפני הבחירות המוניציפאליות. עכשיו יעקבו חברי הליכוד בדריכות אחרי משפטו של ליברמן שיהיה כעת, ובמידה לא מבוטלת, גורלי גם עבורם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו