יש עימותים שלא נכון להירתע מהם

דרכי נועם עדיפות על מלחמה. אבל לעיתים נצמדים אליהן כי נרתעים ממלחמה שהיא כורח, ומוותרים ומפסידים ונסוגים. יאיר לפיד העדיף הסכם עם עופר עיני, אבל לטענת כלכלנים עשה כן במחיר של טובת העניין.

צילום: בני פלבן

כבר נכתב לרוב על נטיית ההימנעות של יאיר לפיד מעימות עם הבעיות. בכוונתי להציע לו לנהוג לפי מה שבהוויה היהודית מסתכם ב"אל תירא עבדי יעקב", ובתרבות המערב - שהוא אמון עליה - מופיע בשירו של רודיארד קיפלינג "אם":

"אם תדע לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך/ 

מאבדים את ראשיהם ואז מאשימים אותך/ 

אם תוכל לסמוך על עצמך גם אם בך איבדו אמון/ 

אבל לקחת בחשבון שהם חושבים שאין לך כיוון/ 

אם לחכות אתה יודע ולא חשוב לכמה זמן/ 

או לתת שישקרו אותך מבלי שתהפוך שקרן/ 

או שישנאו אותך מבלי שתהפוך שונא/ 

וגם להיות חכם וטוב מבלי להיראות שונה/

או אז תוכל לרשת את הארץ וכל העולם/ 

ועוד יותר מזה ילדי - תהיה אדם".

כן, ותרגום השיר של חתן פרס נובל לספרות קיפלינג לעברית, נכתב בעטו של אחד, יאיר לפיד.

מחיר המלחמה

הצפון הלוהט הצטנן השבוע בחלוף השרב. בינואר הבהירה תקיפה מהאוויר, שיוחסה לישראל, כי ישראל לא תניח להחדיר סוגי נשק מתקדמים מאיראן ללבנון כמעט בלי לשאול לדעתו של הריבון (לפי שעה) בשאר אסד. אז הכריעה הממשלה בהיסוס לתקוף מהאוויר בלי לטוס בשמי סוריה. ההרתעה פעלה עד לימים אלה. יש יסוד לקוות כי תפעל הפעם.

אפשר כי סבב התקיפות העכשווי יגרום לאיראן ולחיזבאללה לסגור את נתיב ההברחות ממש כפי שעלה בידי ישראל לייבש את דרך הים מאיראן דרך סודאן לעזה. כבר חודשים ארוכים שאין גלים בים הדרומי.

אם תהיה פעולת תגמול נגד ישראל, יעמדו מאחוריה איראנים. אסד אינו מעוניין בסכסוך. הוא יודע שישראל אינה מתייצבת לצד המורדים. כמעט להפך.

זו מלחמה קטנה, אך יקרה. מאחוריה ניצבות מערכות של מודיעין ושל מחשבים ויחידות לוחמות, שמשתמשות בציוד מתוחכם. נחוצים מיזמים טכנולוגיים וביטחוניים כדי להבטיח גם בעתיד את העליונות הישראלית בתחומים אלה. אם יקוצץ תקציב הביטחון, הם ייפגעו אנושות.

משה (בוגי) יעלון ביקש להעלות זאת לדיון בקבינט. לא על כסף, אלא על יעדים. כל קצין זוטר יודע בצער מה עושות ממשלות בתוכניות רב־שנתיות עם הקצאת כספים מדויקת. מה נשאר מדו"ח דוד ברודט? ניירות, ניירות, ניירות.

בנימין נתניהו ויעלון מתחו ביקורת על הנסיבות, שבהן נקלע צה"ל למלחמת לבנון השנייה, שנסתיימה בתבוסה. בפעם הראשונה זו טעות. בשנייה - פשע. אסור לדרדר את צה"ל ל־2006.  

בולמוס חקיקה

הכנסת ה־19 שרויה בבולמוס של חקיקה. אינה מבחינה בין מה שראוי או נטול תועלת, ולעיתים מערער על היותה של ישראל "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". לא במקרה שני יושבי הראש של הכנסת - ראובן ריבלין בדימוס ויולי אדלשטיין המכהן עתה - סירבו להצביע בעד "חוק המשילות" של דוד רותם, מתוצרת אביגדור ליברמן. ראוי לנתח כל סעיף בנפרד:

• בממשלות העתידיות לא יכהנו יותר מ־19 שרים וארבעה סגנים. הידד, אבל כבר היה חוק שהגבילם ל־18. ברגע שבו הכביד על אהוד ברק להרכיב ממשלה ב־1999, הוא בעט בחוק במגף פרלמנטרי. אם ראש הממשלה הבא יצטרך עוד כורסאות סביב שולחן הממשלה, הוא ינהג כברק.

• אחוז החסימה יועלה לרף של חמישה ח"כים לסיעה הקטנה ביותר. יפה, ולא יעיל. שכן הסיעות הזעירות יתאחדו לצורכי הבחירות, ייכנסו לכנסת כסיעה גדולה ויתפצלו לאחר מכן.

גרוע מכך: לפי אחד התסריטים, במלחמת אגו בין ראשי שלוש הסיעות הערביות לא יעלה בידן להקים רשימה משותפת. כל אחת תתמודד לבד. כל אחת תזכה בשלושה מנדטים. אף לא אחת תיבחר לכנסת. במצב זה הכנסת הבאה תיראה כ"ערב־ריין", 120 יהודים בלבד.

זהו חלום בלהות לכל דיפלומט ישראלי במערב, שלא יצליח לשכנע איש כי נעשה צדק עם המגזר הערבי אשר נותר ללא ייצוג. כפי שנהג לשאול בלעג המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן: "האם השתגעו, אדוני?"

• לאביגדור ליברמן נמאס מריבוי הצעות האי אמון בממשלה. נכון שהאופוזיציה עושה זילות לנסיכת הפרלמנט. הצעות אי אמון מוגשות מדי שבוע על זוטי דברים. מנחם בגין הגישן במשורה והעניק להן תוקף מיוחד. לא עוד. לפיכך צריכה נשיאות הכנסת ליזום הידברות עם ראשי האופוזיציה כדי לצמצם את התופעה ולהחזיר להצעת אי האמון את כבודה. הסדר בהסכמה, אבל לאסור זאת על האופוזיציה בחוק? בלי להידבר איתה על הסדר בלי חוק? זה כמו להודיע קבל עם ועולם כי ישראל חדלה להיות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". נזק נטו.

למה חותרים בישראל ביתנו? שתומכי האופוזיציה יאבדו את האמון במאבק הפרלמנטרי ובייאושם יחלו להשליך בקבוקי תבערה ברחובות?

• חיילי מילואים שלחמו בשומרון במסגרת מבצע חומת מגן נדהמו לראות את מסכת השקרים הכלולה בסרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין". הם ביקשו מבית המשפט לאסור את הקרנתו. שופטי העליון גילו הבנה רבה לתביעת הלוחמים, אבל הסבירו כי קצרה ידם מהושיע. תביעה כזאת להגנת כבודם צריכה לצאת מהיועץ המשפטי יהודה וינשטיין. אבל זה יועץ חמקן.

יריב לוין מהליכוד ואחרים יזמו חוק אשר יאפשר (במגבלות) גם לחיילים לבקש מבית המשפט לאסור הקרנת סרטים מכפישים כאלה. הוא ועורך הדין דן חי התמודדו בתוכנית "לונדון וקירשנבאום". עלו שאלות מעניינות, כגון שלא כדאי להגביל את זכות התביעה רק לחיילים. אם מישהו יאמר בפומבי שכל העיתונאים שקרנים - יוכל כל אחד ואחד מהם להגיש נגד המשמיץ תביעת דיבה. למה לא?

ואז יצא המרצע מהשק. נכון, אמר לוין, שחוק זה לא היה בא לאוויר העולם אילו היועץ המשפטי לממשלה היה מתפקד כראוי ומגיש לבית המשפט את העתירה נגד "ג'נין, ג'נין". מרגיז ומכעיס, היות שווינשטיין הוא יועץ משפטי רע - הקואליציה רוצה לפתור את הבעיה בעזרת חוק רע במקום למנות יועץ משפטי טוב.

• נורמה נמוכה של חקיקה פסולה נעשית למען אדם מסוים. הקואליציה קיבלה עליה לשנות את החוק רק כדי שמשה כחלון יוכל לקבל תפקיד בראש מינהל מקרקעי ישראל במהלך שהיה פעלול של בנימין נתניהו בתקופת הבחירות (ממשרד מבקר המדינה נמסר כי בקרוב תתקבל החלטה מה ייעשה בסרט שבו נראה כחלון מבטיח להרכיב את הוועדה לקביעת תעריפי הדואר לפי האינטרס של בעלי עניין. מדובר בהחלטות השוות מיליונים רבים. רוב חברי הצוות הבודק מחזיקים בדעה כי מתחייבת חקירה של ממש, אבל מבקר המדינה יוסי שפירא אינו מגלה במקרים כאלה נטייה אקטיבית).

• חמור מזה, שהכנסת מוכנה לחוקק חוק מיוחד רק כדי ששלמה עמאר יוכל להמשיך לכהן כרב ראשי לאחר שסיים עשר שנות כהונה. הרי מראש נקבעה כהונה לעשור כדי שלא תהיה בחירה נוספת, אבל הרמה הנורמטיבית של המחוקקים מבישה. למרבה המזל יש עתיד והתנועה וישראל ביתנו מתנגדות.

ואחר כך יושבי ראש הכנסת לדורותיהם תמהים מדוע יורדת קרנה של הדמוקרטיה בעיני צעירים ישראלים.        

יוסי זה אח

נכחתי עם עמיתיי מרדכי (מוטי) גילת וגידי וייץ באולמו של השופט דוד רוזן וצפיתי על המסך הרחב בחקירת ד"ר יוסי אולמרט, שהתקיימה בארה"ב. הוא אחיו הצעיר של אהוד, שיצא לפני שנים את הארץ בעור שיניו לאחר הסתבכות כספית. בחקירתו במשטרה סיפר כיצד קיבל בתל אביב המחאות מעד המדינה המנוח שמואל דכנר, אך עתה - מעבר לאוקיינוס - הכחיש הכל. לא, אמר, הוא לא פגש מעולם בדכנר, והפך מייד לעד עוין.

יוסי סיפר שאהוד סייע לו ב־1996 לגייס כספים כאשר התמודד בבחירות המקדימות בליכוד. לי זכור שאהוד דווקא זעם עליו על שהחליט "לרוץ" בלי להיוועץ בו. אך מקץ 17 שנים אני מוחל על זיכרוני מפני זיכרונו.

ברוך קרא כתב שלשום ב"מעריב" כי השופט אינו מאמין למילה אחת שיצאה מפי יוסי. ראוי לקריאה. אך חלילה לי לתפוס את מקומו. השופט ישקול ויעריך את רמת האמינות של האח מאמריקה, ואני אנצור לפי שעה את לשוני. אך שאלה אחת ממש מתבקשת: כיצד זה קורה דווקא במשפטים נגד אהוד אולמרט, שבכל פעם שעדים מתרחקים ממה שסיפרו במשטרה - הם מטים את תוכן דבריהם בבית המשפט לטובתו?

מי? רייצ'ל רז־ריסבי, אברהם נתן ועתה האח יוסי. מתי יימצא פעם עד שבמשטרה עדותו תהיה דווקא צמחונית וחלבית, ואילו בבית המשפט יטיח בנאשם אולמרט דברים קשים? זה מעולם לא קרה. גם לא יקרה.

אולמרט הבכיר, אגב, טס לארה"ב כדי להידחס בחדר החקירות מול אחיו, שפגש פעם בחמש שנים. זה מותר, אבל זה גם מזכיר אירוע דומה בבית המשפט באנגליה, שלשם נסע הנאשם אריה דרעי בעת עדותו של מי שהיה עלה נידף ברוח, מרטין בראון, ונופף מולו בכריכת ספרו של רם אורן "אות קלון". זה לחץ חוקי על העד. לעיתים זה לחץ מועיל. לעתים גם מגעיל.

כוח כפול

"עם אלוהים ועם אנשים'' נכתב על ידי הרב סטיבן גרינברג כדי לקדם את מעמד ההומואים בקהילה היהודית האורתודוקסית. טיעוניו הכתובים בהיגיון פנימי שנויים במחלוקת.

בכמה עניינים חורג הספר מהסוגיה ההומואית. סטיבן ציטט מהרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבחשיבתו המקורית והאמיצה מחוץ לקופסה, כתב בזכות תיקון הנעשה על ידי פרצה בהלכה. הרב קוק לא עסק כלל בהומוסקסואליות, אבל סטיבן ציין בספרו כי הדברים נכתבו לפני כ־90 שנים והם כה מסעירים עד כי "צונזרו בפרסום החדש של כתביו שנעשה לאחרונה".

סטיבן למד בישיבת הר ציון בישראל, ומשגילה את זהותו המינית, התייצב לפני הגורו של חרדי ירושלים, הרב יוסף שלום אלישיב. הוא סיפר לו אמת מרוככת, שנמשך לגברים ולנשים כאחת.

"יקירי, ידידי", אמר לו הפוסק הישיש, "יש לך כוח אהבה כפול, השתמש בו בזהירות".

סטיבן נדהם: "זהו?" ואלישיב חייך: "אין עוד מה לומר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו