השבוע מלאו 75 שנה לאחד המבצעים המורכבים והנועזים של ארגון האצ"ל – הפשיטה על תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. עד כה היה ידוע כי למבצע שהתקיים באור יום בלב גוש דן במטרה לגנוב כלי נשק ואמצעי לחימה, קדמו שתי פעולות הסחה. אולם מעדות שמספק אחד הלוחמים ל"ישראל היום", נודע לראשונה כי נערך מבצע הסחה נוסף. את המבצע חשף חיים אבני בפני אנשי מכון ז'בוטינסקי.
"נתנו לי וליצחק בן דוד ז"ל אקדח פרבלום עם קנה ארוך ואמרו לנו שאנחנו צריכים לירות על בית המדידות ברחוב לינקולן פינת יהודה הלוי, מה שהיום ידוע כמרכז למיפוי ישראל", מספר לוחם האצ"ל בעבר חיים אבני (89) אשר זו היתה הפעולה המבצעית הראשונה שלו אליה יצא בגיל 14 בלבד.
היעד אליו נשלחו היה ממוקם כחצי קילומטר ממבצע הסחה אחר עליו כלל לא ידעו. "הסתתרנו בבית עם חצר מאוד גבוהה שהוקפה בגדר חיה. נכנסנו בין העצים ירינו את הכדורים שהיו לנו והסתלקנו. לא ידענו למה שלחו אותנו לשם רק הבנו שזו פעולה נגד הבריטים לא יותר מכך. כששמענו על ההתקפה ברמת גן אז היינו בטוחים שתוכננו מספר התקפות באותו היום. רק לאחר כמה ימים הסתבר שהפעולה שלנו הייתה הסחה כדי שהמשטרה תגיע לבית המדידות ולא לרמת גן".
מי שחקר את הפעולה ולא היה מודע למבצע אליו נשלח אבני וחברו הוא מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי גדעון מיטשניק. "זה לא היה מוכר לחוקרים", הוא אומר, "אמנם אין לנו לכך גיבוי והוכחות היסטוריות, אך יש את עדותו של איש האצ"ל הוותיק חיים אבני. מסתבר שככל הנראה למבצע של האצ"ל היו שלוש פעולות הסחה".
הפעולה על מבצר המשטרה הבריטית באפריל 1946 נחשבת לאחד המבצעים הנועזים ביותר שהוציא אצ"ל ב-17 שנות פעילותו, זאת מכיוון שבוצעה בתחנה מרכזית והומה אדם, ששכנה בלב שכונת מגורים והייתה סמוכה לתחנות משטרה נוספות. "זה היה בתקופת תנועת המרי", מסביר מיטשניק, "לאור האכזבה מכך שלמרות שאלפי יהודים מארץ ישראל נלחמו בשורות הצבא הבריטי ואף נהרגו, הבריטים חזרו למדיניות פרו ערבית ואנטי יהודית, החליטו ההגנה, האצ"ל והלח"י לשתף פעולה ולהקים מפקדה משותפת".
למבצע המורכב קדמה עבודת איסוף מודיעין שהעלתה כי בתחנה יש אמצעי לחימה רבים אשר בהם חשקו באצ"ל על מנת שיוכלו להמשיך בשגרת הפעולות המבצעיות של הארגון, "זה היה מבצע סמי צבאי שתוכנן בקפידה לרבות איסוף מודיעין, פעולות הסחה, כוחות חסימה משני צדי התחנה ותכנית מבצעית סדורה. הייתה פה גם אמירה מצד האצ"ל שהם לא מפחדים לבצע פעולה בתחנת משטרה באור יום בלב גוש דן".
לפני שהכוח העיקרי הגיע למתחם התחנה, נשלח כוח לרחוב הרכבת בתל אביב וכוח אחר דיווח על גופה בגבעת שמואל, זאת על מנת להעסיק את שוטרי תחנות תל אביב ופתח תקווה ולעכב את הגעתם לתגבר את התחנה ברמת גן. כדי להצליח בחדירה לתוך התחנה, ולחדרים שבהם אופסנו אמצעי הנשק, נעזרו אנשי המחתרת במידע פנים.
"המודיעין התבסס על שוטר בשם יוסף ששירת בתחנה וכמו שוטרים יהודים רבים סייע לא פעם באיסוף מידע לפני מבצעים", מציין מיטשניק, "אותו שוטר העביר מידע מאוד מפורט כולל מפות של מבנה התחנה, סדרי הכוחות בה ופירוט היכן נמצאים כלי הנשק. אולם לבסוף הסתבר כי המידע לא היה מושלם מכיוון שהוא שכח לדווח על כך שבראש המבצר הייתה עמדת מקלען. הירי של המקלען הפתיע את הלוחמים בשטח ושיבש את הפעולה".
לצד סיפור המקלען, היה גורם נוסף אשר סיבך את הפעולה והוביל לכך שלמרות פעולות ההסחה בסופו של דבר כוחות התגבור הגיעו לזירת האירוע. "היה בתחנה אלחוטן ששימש כסייען של המחתרות אבל למרות שזה היה בתכנון, עקב תקלה הוא לא עודכן במבצע".
האלחוטן נתקל במקרה באדם עם כפייה שניסה להיכנס לאחד החדרים, ביצע ניסיון להדוף אותו והודיע בקשר שתחנת המשטרה מותקפת. "מה שהוא לא ידע זה שאותו צעיר שהוא זיהה כערבי היה לוחם מחופש מ'המחלקה השחורה' של האצ"ל, שבה שירותו לוחמים בעלי חזות ערבית ודוברי השפה הערבית כמסתערבים, אגב אותו אלחוטן נשפט גם על ידי הבריטים וגם על ידי ההגנה, האצ"ל והלח"י ויצא זכאי מכיוון שהוא באמת לא ידע על הפעולה".
למרות השיבושים הפעולה נחלה הצלחה ומשאית עמוסה באמצעי לחימה הצליחה להימלט מהמקום ולהחביא את השלל הרב. אולם לצד זה מחיר הדמים היה יקר, שלושה לוחמים נהרגו ולוחם בשם דב גרונר נפצע באורח קשה ונתפס. "גרונר שירת בצבא הבריטי ולחם במסגרתו בנאצים", מסביר מיטשניק, "לאחר מכן הוא טיפל בניצולי השואה וסייע להם לעלות לארץ. בהמשך הוא הצטרף לאצ"ל והיה שותף לכמה מבצעים של הארגון".
על השבתו של גרונר התנהל מאבק מממושך שכלל ניסיונות הברחה וחטיפת קצינים בריטים לשם מיקוח, אך בסופו של דבר כל המאמצים לשחרורו עלו בתוהו ובחודש אפריל 1947, כשנה לאחר שנתפס, הוא נידון למוות והוצא להורג בתלייה כחלק משנים עשר עולי הגרדום, תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מהלח"י.
אבני שמע בצער על המחיר שהפעולה גבתה ובכל זאת לא מתחרט על שלקח בה חלק, גם אם ידע זאת בדיעבד. "בגיל הזה לא יודעים מה זה פחד. זה היה ממש חסמב"ה", הוא אומר כמי שהצטרף לאצ"ל בגיל צעיר מאוד בעקבות אביו ואחיו שלחמו בשורות הארגון, ואף נעצר מספר ימים לאחר שחגג בר מצווה ושהה בבית המעצר במשך שתי יממות.
מבחינתו, הוא לא היה חריג בנוף המלחמה על ארץ ישראל, "הייתי יהודי רגיל. בתקופה ההיא היו הרבה פייטרים צעירים, לא רק אני". על הנוער כיום והמוטיבציה שלו להתגייס ולהילחם יש לו יחס מעט אמביוולנטי, "אני מחלק את זה לשניים. בשלווה או בשגרה, במקום ללכת לתנועות נוער הם הולכים לברים או פאבים ושותים וזה לא כל כך מוצא חן בעיני. אבל בשעת גיוס ומשבר, החבר'ה האלה נלחמים כמו אריות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו