"פרויקט משפחות": מבט מדכא על ישראל

"פרויקט משפחות" היא סדרת דוקו עם אספירציות מרחיקות לכת לפצח את הישראליוּת ואת השינויים שיחולו בה לאורך השנים הבאות. לצורך כך היא מתייגת מגזרים, שאותם היא מכנה "השבטים שמרכיבים את ישראל בשנת 2021". היא מציגה בפנינו עשר משפחות ממותגות, ובכוונתה לעקוב אחריהן במשך עשרות שנים.

אמש הסתיים שידור החלק הראשון של הסדרה, שכלל שלושה פרקים וצולם לאורך השנה האחרונה; במהלכם בדק הבמאי דוד דרעי הבדלים בין משתתפי הפרויקט על פי השקפת עולם, חיבור לדת, סוג החינוך, יחס מהמדינה וכלפיה, פוליטיקה, צבא ושכנים. בטח לא תופתעו מהמסקנות, או מכך שאפילו הילדים בני ה־6 של כל משפחה מדבררים כמעט בלי להבין את אותן תפיסות עולם פוליטיות, דתיות וחברתיות שהוריהם השרישו בהם מינקות.

דרעי הוא מהיוצרים החברתיים המוכשרים בארץ, ואם כבר מישהו מנסה לתרגם לעברית את פרויקט "7 אפ" הבריטי, אז טוב שזה אחד כדרעי, שמסוגל בו בזמן לספר סיפור עמוק, לרגש ולהוביל את הדמויות שלו בדיוק כפי שהוא מעוניין שהסיפור יתפתח.

הבעיה היחידה כרגע היא שאין שום דרך לבקר את "משפחות", כי זה כמו להסתכל על חצי עבודה. לא סתם דרעי מבקש לשמוע דברים מסוימים, מתעניין בחלומות לעתיד או בתפיסות מציאות שיכולות להשתנות עם הזמן. את "פרויקט משפחות" יהיה אפשר לבחון רק בראייה לאחור. זאת טלוויזיה בהילוך איטי מאוד, שמתיימרת לפצח עבורנו את עם ישראל, ולפחות לפי עונת 2021 קובעת שאנחנו מדינה מתויגת, שבנויה על דעות קדומות ועל תחושות קיפוח ולכן לא מסוגלת להכיל את האחר. יש לנו עתיד מזהיר.