נתניהו ביצע משגה פוליטי - אך הדלת לממשלת ימין עם בנט ועם סער עדיין פתוחה

קודם כל פרופורציות. האירוע אתמול (שלישי) בממשלה הוא לא הפיכה, לא התמוטטות הדמוקרטיה ולא אנרכיה. ההתרחשות אתמול אכן בעלת פוטנציאל נזק פוליטי לנתניהו, אבל לא בטוח שבלתי-הפיך.

 

 

מכל האופציות, הדחוקות ממילא, שהיו על השולחן, נראה שרק אחת מהן - ממשלה עם כחול לבן, ירדה לחלוטין מהפרק. כנראה, לא באמת היתה שם מלכתחילה. למרות התגובה החריפה של גדעון סער, לא בטוח שתמורת הזזת נתניהו לשנה או שנה וחצי לתפקיד ראש הממשלה החליפי, לא יעדיף להצטרף לממשלה בכל זאת. ואם לא, כלל בטוח שזה בעקבות אירועי אתמול.

 

קל להתייחס לנתניהו כבלתי-כשיר או ככזה המונע משיקולים אישיים כאשר הדבר נוגע ביועמ"ש מנדלבליט. אבל באותה מידה, אפשר לומר גם ההפך. התזה שלפיה הפקידים תמיד מקצועיים והפוליטיקאים תמיד שקרנים, הופרכה מזמן באינספור דוגמאות - כולל דבריו של מנדלבליט עצמו כאשר לא ידע שהוא מוקלט, ודבריו יצאו לאוויר העולם. כמו שזכותו היתה לחשוב בזמנו ששי ניצן אוחז בגרונו, כך מותר לנתניהו לחשוב את אותו הדבר על יועצו המשפטי.

 

המדרון החלקלק לא חייב להיות מוצג באופן חד צדדי, ולפעמים שני צדדים למטבע. מנדלבליט טען כי מינוי אופיר אקוניס לא היה בסדר יומה של הממשלה, ולכן היה אסור להצביע עליו, אולם עיון מהיר בסדר היום מגלה כי גם שמו של גנץ לא התנוסס בגוף הצעת ההחלטה.

 

הנזק הפוליטי שחולל האירוע מבחינת נתניהו, בתקופה הרגישה שהוא נמצא בה, הוא כנראה בעיקר נזק אקלימי. בימים האחרונים התהפכה המגמה, וממציאות של ממשלת שמאל ודאית שתקום אחרי סיום המנדט של נתניהו, היה נדמה שראש הממשלה מצליח להפוך את הקערה על פיה ולחולל שינוי ברגע האחרון לטובתו. אתמול שוב התהפכה המציאות על ראשו. גוש השינוי קיבל חיזוק, ואילו מאמצי הליכוד לכונן ממשלה ספגו מכה. נכון לעכשיו, זה לא נראה כמו משהו שלא ניתן לאחות ולאתחל מחדש.

 

במקביל לישיבת הממשלה, אישר מרכז הליכוד את הצעת נתניהו למזג סיעות שתמכו בממשלה בראשות הליכוד בכנסת הנוכחית. זו הצעה שנועדה לפתות את ימינה לתמוך רק בממשלה בראשות נתניהו, ולזנוח את המאמצים לכונן ממשלה בצד השני. סביר להניח שלמרות מה שקרה אתמול, המו"מ עם בנט שלא הושלם, ימשיך גם הוא מהמקום שבו הופסק, למרות הכל.

 

אבל יש גם הערכה אחרת, כזו הסוברת כי נתניהו קבר את עצמו פוליטית מבלי יכולת שיקום. שכל שותפיו הפוטנציאליים העתידיים ראו כי גם בנקודת זמן כה רגישה, יעדיף את האישי והאמוציונלי. השאלה היא אם אין כאן שכנוע המשוכנעים, לכאלה שממילא כבר חשבו שהוא כזה.