הסוד הנפיץ ביותר: האם "הזוהר" הוא זיוף?

ל"ג בעומר, רבי שמעון בר יוחאי וספר הזוהר – השילוש הזה נראה קדוש ועתיק במיוחד, אבל השבוע ב"תורת הנסתר" נצלול יחד לתוך הסוגיה הכי נפיצה של עולם הנסתר היהודי וננסה לענות על שתי שאלות פשוטות: מי כתב את הזוהר והאם ל"ג בעומר באמת קשור לרשב"י.

את ההופעה הפומבית הראשונה שלו רשם הזוהר באמצע המאה ה-13, בספרד. אז החלו להתפרסם ברחבי העולם היהודי כתבים לא-מוכרים שנטען שמחברם הוא לא פחות מאשר התנא רבי שמעון בר יוחאי, שחי בישראל למעלה מאלף שנים קודם לכן. האדם שהפיץ את הכתבים, רבי משה די-לאון, טען שהוא רק העתיק אותם בכתב ידו מתוך כתבי יד עתיקים שמצא במערה.

הכתבים החדשים התקבלו בהתפעלות מעורבת בביקורת, ואחד מחכמי ארץ ישראל, רבי יצחק דמן עכו, יצא למסע לחיפוש שורשי האמת. הוא פגש בספרד את רבי משה די-ליאון – שהבטיח להראות לו את כתבי היד העתיקים, אך נפטר בפתאומיות לפני שהספיק לעשות זאת. כשרבי יצחק חקר את אלמנתו של די-ליאון, הוא שמע מפיה שמדובר בכלל בזיוף למטרות רווח כספי; 'בעלי', כך סיפרה לו האישה, 'כתב הכול מראשו ומליבו. כששאלתי אותו למה הוא מספר לכולם שמדובר בהעתק מכתבים קדומים, הוא ענה לי: אם אומר שמעצמי אני כותב, לא יתנו לי בעבור הכתבים האלו אפילו פרוטה'. רבי יצחק עצמו לא קיבל את עדות האלמנה, ככל הנראה, ואימץ את הגישה שמדובר בטקסט קדום, אך המחלוקת על קדמות הזוהר וזהות מחברו כבר הוצתה.

מאז ועד היום יש ויכוח גדול בתוך היהדות בשאלה האם הזוהר אכן נכתב בידי רבי שמעון בר יוחאי. שיבושי לשון לא אופייניים ושימוש במילים ומושגים מאוחרים לתקופתו של רבי שמעון בר יוחאי הן רק אחדות מהראיות לכך שהזוהר או חלקים ממנו הם טקסט מאוחר. גם האר"י ז"ל, מגדולי חכמי הקבלה בצפת של המאה ה-16, חשש לחדירה של קטעים זרים לזוהר, כפי שהעיד תלמידו שסיפר כי "מורי ז"ל לא היה רוצה לומר אותן הפסוקים הנזכר[ים] בזהר פרשת בלק בקומו בחצות... וכמעט שהיה מגמגם שאינם מכתב יד בעל הזהר". היעב"ץ, מגדולי הרבנים במאה ה-18, ניתח את הזוהר בספרו "מטפחת ספרים" והגיע למסקנה שרובו של הזוהר אינו מקורי אלא תוספות של מעתיקים מאוחרים. גם הרב הנזיר, תלמידו של הרב קוק, קיבל את הטענה שתיקוני הזוהר "נכתבו בידי צדיקים וקדושים אחרונים, בזמן מאוחר" באמצעות רוח הקודש.

בהקשר זה ראוי להזכיר שהזוהר אינו ספר אלא אסופה של ספרים שהתגבשה במהלך השנים. למעשה, יש אלפי גרסאות שונות של ספרי הזוהר המצויים בכ-650 כתבי יד שונים, כאשר אף אחד לא יודע בוודאות מי כתב כל אחד ואחד מאלפי המקטעים המרכיבים את מה שקרוי היום "הזוהר".
כיום, רבים מאמינים שרבי שמעון הוא אכן מחברו הקדמון של הזוהר, אך לפי החוקרים, החשודים העיקריים בחיבור הזוהר הם עדיין רבי משה די-ליאון וחבורת המקובלים שפעלה בימיו, אשר אולי הסתמכה על טקסטים קדומים יותר מהמאה ה-11.

הילולת הרשב"י בל"ג בעומר? לא בטוח

ומה עם ל"ג בעומר, זה בטוח יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, לא? – לצערנו, לא בטוח. לפי המסופר בזוהר, כשרשב"י נפטר הוא מסר לתלמידיו את סודות התורה שלו, אך בזוהר לא צויין התאריך שבו נפטר רשב"י. רק אצל תלמידי האר"י, במאה ה-16, מופיעה לראשונה מסורת שקובעת של"ג בעומר הוא יום פטירתו של רשב"י – אך לפי החיד"א, פוסק הלכה שאיש לא יכול לחשוד בו במניעים זרים, מקור המסורת הזאת בשיבוש העתקה של כתב ידו של רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י: המילה "שמחת" במשפט "יום שמחת רשב"י" קוצרה בטעות והוחלפה במילה "שמת", וכך "יום השמחה" של רשב"י – יום ההולדת, יום החתונה או יום הסמיכה לרבנות – הפך בטעות ל"יום המיתה".

אז למרות שלמדורות, תפוחי האדמה ושאר המנהגים והטקסים שמאפיינים את ל"ג בעומר והופכים אותו לחג כל כך יפה ושמח אין מקור בכתובים, ועל אף שרשב"י כנראה בכלל לא נפטר ביום זה, וגם לא ברור אם הזוהר הוא פרי עטו של התנא הקדמון או דווקא עבודה של זייפנים, בכל זאת, ל"ג בעומר שמח!