בסערה הציבורית העכשווית סביב שיתוף פעולה פוליטי אפשרי עם מנסור עבאס נשמעים קולות רבים ושונים. בימין הישראלי עבאס ומפלגתו נתפסים כ"תומכי טרור", ואילו בציבור הערבי הם נתפסים דווקא כפייסנים ופשרנים. למעשה, המציאות מורכבת יותר. התבוננות בהיסטוריה של הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית יכולה לתת לנו קריאת כיוון.
תנועת האחים המוסלמים (אח"ס) שנוסדה במצרים ב-1928 בידי חסן אלבנא היא תנועת האם ומקור השראה של רבות מהתנועות האסלאמיסטיות בימינו, אך מאז מותו (1949) של אלבנא היא אינה מתפקדת כ"ארגון על" אחד. כיום לכל תנועה אסלאמית בעולם עצמאות ואופי הייחודי לה כשהקשר המעשי בין התנועות השונות מתקיים בעיקר באמצעות מנהיגי הדת שלהם.
התנועה האסלאמית בישראל ניזונה מהפסיקות הדתיות של ארגון הגג של הפוסקים המוסלמים, 'איגוד הבין לאומי של חכמי האסלאם' (IUMS) המזוהה רעיונית עם האחים המוסלמים, אך בנוגע לסוגיית ההשתלבות שלהם בחברה הישראלית היא נקטה בעמדה עצמאית ושונה. מי שהוביל מגמה זו היה מייסד התנועה בישראל השיח' עבדאללה נימר דרוויש. שייח' עבדאללה (1948-2017) נולד בבית קומוניסטי בכפר קאסם ואחרי מלחמת ששת הימים עבר ללמוד את תורת האסלאם בשכם - שם נחשף למשנתם של האחים המוסלמים. כשחזר ב-1972 ייסד את התנועה האסלאמית, כדי לחזק את הזהות האסלאמית בקרב ערביי ישראל. בסוף שנות ה-70 הקים ארגון טרור קטן בשם "אוסרת אלג'האד" (משפחת הג'האד) ובשל פעילותו זו ישב 3 שנים וחצי בכלא הישראלי.
בעקבות המאסר, עבר דרוויש מהפך אידיאולוגי וזנח את דרך הטרור והג'יהאד. כפי שטען, הוא הבין שחתירה תחת המדינה היהודית אינה הדרך הראויה לערביי ישראל וקרא לקבל את מדינת ישראל כעובדה קיימת ולהיות אזרחים שומרי חוק. הוא הבין שעל הציבור הערבי להשתלב במדינה והתנועה האסלאמית לקחה לראשונה חלק בבחירות לרשויות המקומיות בשנות ה-80'.
בעקבות ההצלחה, קיבל דרוויש ב-1996 החלטה היסטורית ושנויה במחלוקת: להתמודד בבחירות לכנסת - בניגוד מוחלט לדעת הפוסקים האסלאמים ובראשם, שיח' יוסף אל-קרדאווי, שעומד בראש 'איגוד הבין לאומי של חכמי האסלאם' ומזוהה מאוד עם תנועת האחים המוסלמים במצריים ועם החמאס.
החלטה זו הביאה לפיצול התנועה: הפלג הצפוני בראשותו של ראאד צלאח דבק בקו של שיח' יוסף אל-קרדאווי והתנגד למדינה באופן פעיל, ואילו הפלג הדרומי שהכיר במדינת ישראל ובחוקיה. שייח' דרוויש המשיך בדרכו כאשר בשנת 2007 יסד יחד עם הרב מיכאל מלכיאור את "היוזמה הדתית לשלום", במטרה לקדם שלום בין ישראלים לפלסטינים על בסיס דתי ולקדם את ההכרה וההבנה בין הציבור היהודי לציבור המוסלמי בישראל. השניים פעלו כ"מתווכים פנימיים" וחיברו בין רבנים ושיח'ים ופעלו למנוע אלימות ומהומות באירועים שונים.
בהמשך למגמה זו פיתחה התנועה עצמאות גם בתחום הפסיקה ונטשה את פסיקות המופתי של ירושלים (שמונה בידי הרש"פ). בכינוס מיוחד הוחלט להקים בתנועה גוף שיעסוק בפסיקת הלכה ייחודית עבור המיעוט המוסלמי בישראל, המתאפיין בנסיבות חיים ייחודיות בתוך החברה הישראלית בשיתוף עם המגזר היהודי. להבנתם, הדבר מחייב פסיקת הלכה שתתאפיין בהכרה במדינת ישראל כעובדה מוגמרת וברצון לאפשר למוסלמי לחיות חיים של השתלבות בתוך מדינת ישראל בגיבוי דתי.
יחד עם זאת חשוב לזכור שלמרות המתינות הבסיסית בנוגע למדינה היהודית, כשמדובר בסוגייה הפלסטינית אנשי הפלג הדרומי לעולם יהיו נאמנים לנרטיב הפלסטיני. מבחינתם, קיומה של המדינה נכפה עליהם ועל כן תמיד ייטו להזדהות עם אחיהם הפלסטינים. נאמנות זו מעוררת בקרב רבים את החשש שכוונותיהם האמיתיות נסתרות.
האם עבאס אכן יצליח להמשיך להוביל את השינוי שהוביל מורו ורבו דרוויש? האם הרצון להשתלב בחברה הישראלית יגבר על ההזדהות עם הלאומיות הפלסטינית? ימים יגידו.
מנסור עבאס הוא לא "האחים המוסלמים"
Load more...