הטוב ביותר לפנינו: יש עוד למה לצפות

זה היום שבו אפשר לנקות את הרעשים ואת מוזיקת הרקע הגרועה ולשמוע לשם שינוי את מנגינת החיים האמיתית של ישראל. מטקסי זיכרון ללא משתתפים, לפני שנה, הציבור הישראלי יכול לחזור השנה ולהתייחד בחלקות הצבאיות עם היקרים לנו, שבזכותם ישראל היא מדינה עצמאית. בזכותם היא קיימת.

מה לא אמרו בשנה הסוריאליסטית הזאת על הישראלים. אמרו קודם כל שהם לא ממושמעים. שאי אפשר להוריד עליהם הנחיות. אמרו שהם משוסעים, שבמקום ללחום באויבים, שהגדול שבהם היה השנה נגיף מטורלל, הם נלחמים אחד בשני. אמרו שאבד האמון בהנהגה, בממשלה.

מאז פורים ופסח, שחזרו השנה כמו שני ילדים חדשים ממערכון של הגשש, מתברר שכל ההשמצות היו חלק מאותם רעשי רקע צורמים שהיום לפחות יעברו לפייד. מתברר שההפך הוא הנכון לגבי הישראלים. הכל יחסי, ובהשוואה לאומות אחרות, דווקא היינו ממושמעים. יחסית. דווקא דאגנו לחוליות החלשות בשרשרת הגדולה, באותה שיירה שנמשכת כבר קרוב ל-150 שנה. לא מספיק, אבל תמיד נמצא מי שדחף ועזר לנשארים מאחור. כאשר התברר שיש עצה ויש מוצא, הייתה התגייסות כללית. כמו שעם ישראל יודע.

בשני המאבקים הגדולים של השנה החולפת, נגד הנגיף ונגד הגרעין האיראני וההתפשטות האיראנית, התגלו מחדש שתי המערכות שלא תמיד אנחנו נותנים להן את הכבוד הראוי: מערכת הבריאות, קופות החולים, אותן אחיות שכבר יצאו לפנסיה וחזרו לעבודה לרגל המצב כדי לארגן ולבצע את מתן החיסונים; ולידן צה"ל ואותם גופים ביטחוניים שעושים את הבלתי ייאמן במקומות החשוכים והמסוכנים ביותר. פעם נהגו לשים את הרצפלד על הבמה כדי שיגיד: "נישא ברכה לחיילינו העומדים על משמר גבולותינו". והיה אותו מפקד יחידה שנהג לומר ללוחמיו לפני כל פעולה: "הלילה שוב נצא לרדוף אחרי הרוצחים של טרומפלדור".

אלא שבתקופה האחרונה הגבולות שקטים, וכמעט נשכח קיומם. הדאגה היא יותר במעברי הגבול מאשר בגבולות עצמם. מלחמת המנע הארוכה מתנהלת ברצף הרחק מעבר לגבול המדינה, והיא זאת שבזכותה נחתמו כמה הסכמי שלום היסטוריים וכוננו יחסי נורמליזציה עם מדינות מהמגרב ועד המפרץ הערבי.

יום העצמאות מאז ומעולם הוא יום תכול, חג חילוני, שמציין את תפארת ה"סתם יום של חול" אבל לא בלי חג ומחול. אלא שדווקא המסורת החילונית בישראל טעונה במשיחיות. זאת האמונה המובנת מאליה, שאם הציונות חוללה כבר עצמאות מדינית וקיבוץ גלויות והקמת כוח מגן, יש עוד למה לצפות. אל תלכו הביתה בהפסקה.