צריך לומר את האמת: שחקני הפועל כפ"ס התאמנו במשך כל העונה לרגע אותו רשמו הערב (ראשון) מול הפועל חדרה – להוציא את דמעות העצב מהגרון ולתת להם דרור על הדשא. זו העת לבכות, זו השעה ליילל על הירידה המתקרבת לליגה הלאומית.
400 אוהדים ליוו את כפ"ס בדרכה העקומה ללאומית, מספר שכנראה יילך ויקטן עוד יותר ככל שהקבוצה תעמיק את שהותה בליגה השנייה. רמת העניין יורדת, רמת האיכות מעולם לא היתה קיימת העונה ונראה שלאוהדים לא באמת היתה סיבה להגיע למופע האימה מול חדרה.
כמו בכל משחק של כפ"ס, זה התחיל טוב, כמעט אופטימי, עם מצבים נחמדים וקולות של קבוצה שממש הגיעה כדי לעלות ליתרון. זה נגמר בשער של מרמנטיני רגע לפני השריקה במחצית, כי נאיביות היא עניין ששום בעלים לא ישנה.
בדקה ה-71 אודה מרשל כבש את השני של חדרה, שכבר העלה את הדמעות מהגרון, אלה שגם השער המצמק של אור דסה שתי דקות לאחר מכן לא הצליח לעצור.
