שורדי השואה חווים את האור שזרח מתוך החושך

חיילי צה"ל, מפקדיו ועובדיו, יום הזיכרון לשואה ולגבורה מטיל דממה על בית ישראל ועוטף את רחובות ארצנו בשקט.

המעמד גורם לנו לעצור את שגרת היומיום, להקדיש מחשבה לַפרק הכואב והאכזרי ביותר בהיסטוריה בכלל וזו של עמנו בפרט. הוא גם מזכיר לנו שאין לקבל דבר כמובן מאליו - לא את החיים בביטחון ולא את קיומה של מדינת ישראל, מדינה שהיא הגשמת חלום של דורות, מדינה בטוחה, המהווה בית לאומי לעם היהודי.

את מחנות הריכוז החליפה חירות, את חומות הגטו החליפו גבולות מוגנים, את שפות הגלות החליפה הלשון העברית ואת כותונת האסיר החליפו מדי צה"ל. התגברנו, ניצחנו וזכינו בעצמאות, אך חלק בלתי נפרד מהניצחון טמון ביכולתנו להמשיך ולזכור.

אנו זוכרים את ששת המיליונים, קורבנות השואה מבני עמנו אשר נקרעו מבתיהם, נותקו ממשפחתם, הופשטו מזכויותיהם כבני אנוש עד אשר נמחקה זהותם, וצעדו באימה נוראה אל המוות, כשהם חסרי הגנה.

אנו זוכרים את הפרטיזנים, את המורדים בגטאות ואת לוחמי הבריגדה שגילו גבורה עילאית כשלחמו באומץ לב ובחירוף נפש. אנו זוכרים את ׂשורדי השואה שעלו לארץ היישר למלחמת העצמאות ונפלו במאבק על תקומתה ועל ביטחונה של מדינת ישראל. את הלוחמים שנשבעו לקום כעוף החול הקם מן האפר, וגייסו את כל כוחותיהם כדי להילחם בקרבות לאורכה ולרוחבה של הארץ לאורך כל מערכות ישראל, וחירפו נפשם למען הגשמת עצמאותנו.

אנו זוכרים גם את שורדי השואה החיים עימנו ובינינו כיום, אלה שחוו את החורבן והיו לחלק מהתקומה, וזוכים לראות את הבית שהקימו, את הילדים, הנכדים והנינים, וחיים בשקט ובביטחון במדינת ישראל - וחווים את האור הגדול שצמח מתוך החושך.

כשתישמע הצפירה, אנו, מפקדי צה"ל וחייליו, נזכור את הקורבנות, נעמוד איתן לצד השורדים, כשאנו גאים במדים, גאים בתפקידנו וגאים במדינה. לאחר שנה שמנעה מאיתנו מפגש פנים אל פנים, נשוב להציע כתף תומכת, לחבק, להביט בעיניים ולשמוע ממקור ראשון את הסיפור האישי, את תיאור הגבורה, ונחזק את הציווי שציוו לנו: להמשיך להעביר מדור לדור את תיאור האירועים ואת חובתנו לקיים את העצמאות וההגנה העצמית. נמשיך לעמוד על המשמר ונבטיח את הגשמת חזונם למדינה עצמאית, בטוחה, ערכית ומשגשגת.

יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך.