ממשלה בישראל לא יכולה להסתייע בתומכי טרור. קביעה פשוטה זו, שעד לפני פחות משלוש שנים אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיתקיים לגביה ויכוח בזרם המרכזי של הציבור הישראלי, חייבת להיות נר לרגליו של כל אדם החפץ להנהיג את מדינת היהודים.
זאת על אף שבמהלך השנתיים האחרונות מפלגת התקשורת - הגוף העוצמתי והיעיל ביותר בשירות השמאל הישראלי, בואכה השמאל הפוסט-ציוני - ניהלה קמפיין נכלולי ומבחיל להכשרת מעריצי דיקטטורים (איימן "אסד עובר מהצלחה להצלחה" עודה), חובבי רוצחים (היבא "מצדיעה לדלאל מוגרבי" יזבק), מצדיקי טרור (עופר "לגיטימי לפגוע בחיילים" כסיף) ושואפי השמדת המדינה (אבתיסאם "להשמיד את זכרון" מרעאנה).
עבאס מגיב אחרי שעבר את אחוז החסימה // צילום: גיל אליהו - ג'יני
פעילי מפלגת התקשורת ביקשו לסתום פיהם של רוב מוחלט מהישראלים שחשו חלחלה מאמירות אלו, באמצעות תיוגם כ"גזענים שונאי ערבים". העובדה כי חלק מהדוברים הם בני דת משה כמובן לא עניינה אותם: המטרה - הפלת נתניהו והימין והמלכת ממשלת שמאל - מקדשת את כל האמצעים.
הזעזוע הלך וגבר כשהתברר כי אפילו רמטכ"לים לשעבר, דוגמת בני גנץ ובוגי יעלון - אנשים שעמדו בראש צבא ההגנה לישראל ושלחו צעירים וצעירות למשימות בידיעה שחלקם לא ישובו מהן בחיים - שיקרו במצח נחושה לבוחריהם, והביעו נכונות להסתמך על אלו שבעת מלחמה מזדהים עם הצד של האויב ומקבלים בהבנה הרג של חיילים, ואולי אף אזרחים.
פעיל הליכוד והפובליציסט חד האבחנה משה איפרגן ניסח זאת היטב, בינואר לפני שנה. "אם לרמטכ"לים לא אכפת לתת לגיטימציה למי שלא מגנים טרור נגד החיילים שלנו, והם מכתיבים לימין שצריך להתאבד רק לא בן גביר, רחמנא ליצלן, אנחנו עבדים", כתב איפרגן בטוויטר. בציוץ אחר, שהתייחס לדיל שהשמאל מציע לליברמן, סיכם איפרגן: "הימים האלה עוד ייזכרו כימי זוועות בהיסטוריה שלנו".
לקראת הבחירות האחרונות לפיד הסיר את כל המסכות, והצהיר מראש כי בכוונתו לחבור למשותפת כדי להקים ממשלה - בניגוד להצהרותיו רק עד לאחרונה. במקביל, המשותפת התפרקה חלקית, כשהרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ - מיסוד התנועה האסלאמית), בראשות מנסור עבאס, רצה בנפרד, כדי להיפרד מהשיח הפלשתיני-לאומני ולהעביר את יחסי הגומלין עם המדינה ועם הימין בפרט למסלול של שיתוף פעולה אזרחי. על רקע זה, עבאס סירב לפני הבחירות, וגם לאחריהן, לפסול את נתניהו.
על פניו מדובר במהלך מבורך, שהלוואי ויסחף אחריו חלקים הולכים ונרחבים בציבור הערבי בישראל המעוניינים להיות חלק מהמדינה, ולא להתבדל ממנה או לשאוף לחיסולה. אך קיימת בעיה אחת: עבאס וחבריו לרשימה הינם תומכי טרור. או לפחות תמכו בטרור: העיתונאי ישי פרידמן הציג ראיות חד-משמעיות כי עבאס וחבריו הביעו תמיכה בשחרור רוצחים ערבים - לרבות מרואן ברגותי שנשפט לחמישה מאסרי עולם על אחריותו לרצח 50 ישראלים - ומקדשים זכרם של טרוריסטים שביצעו מעשים מחרידים דוגמת מבצעי טבח תרפ"ט. עבאס גם ביקר לפני כשנה וחצי בלבד בהר הבית, וכינה את השוטרים בהר "כוחות הכיבוש הישראלי" ואת המבקרים היהודים "מתנחלים".
אסור שהפיתוי להשתמש בקולות עבאס וחבריו "רק פעם אחת", והרצון הכן והחשוב לשלב את החברה הערבית בשלטון, יתורגמו למתן הכשר לאויבי העם והארץ - יהודים או ערבים. יתכבדו עבאס וחבריו ויתנערו כאיש אחד מהצהרותיהם וממעשיהם בעבר, יודיעו על התנגדותם הנחרצת לטרור - ואז יהיה ניתן לקיים דיון כבד-משקל על האפשרות שאצבעותיהם יעניקו כוח לימין. אחרת, גם הימין הישראלי ייכנס לספרי ההיסטוריה כמי שהיה שותף ל"ימי הזוועות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו