בלי שוקולד השחר: המזון שהזוהר מכנה "מאכל הרפואה"

מצה היא בסך הכול לחם מבצק שלא תפח? – אתם מוזמנים לחשוב על זה שוב. ספר הזוהר, ספר היסוד של תורת הקבלה, משבח את המצה ומכנה אותה בשם "מיכלא דמהימנותא", כלומר, "מאכל האמונה", וגם בשם המחייב לא-פחות: "מיכלא דאסוותא" – "מאכל הרפואה".

משום כך, בקהילות חסידיות רבות נחשבת המצה, ובפרט המצה השמורה של ליל הסדר, כבעלת סגולה מיוחדת לריפוי חולים, ובחסידות חב"ד אף מספרים על רופא שהיה חסיד של רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, האדמו"ר הזקן, ונהג לקבל מידי הרב מצות בפסח כדי לטחון אותן ולהכין מהן תרופות.

בפסח של השנה הקודמת, אגב, היו חסידי חב"ד שחילקו מצות שמורות ברחבי הארץ בתקווה שהדבר יועיל במלחמה בהתפשטות נגיף הקורונה. ואכן, נתוני משרד הבריאות מאותה תקופה מראים על ירידה משמעותית בתחלואה לאחר הפסח, משיא של 700 חולים ליום בערב פסח – לשפל של 20 חולים בתקופה שלאחריו, אלא שירידה זו מיוחסת לסגר המחמיר שהתחיל בערב פסח ולא לאכילת המצות במהלך החג.

המצה הרגילה היא חסרת ערך תזונתי ועשירה בקלוריות ביחס למשקלה, שלא לדבר על תופעות הלוואי הכרוכות באכילתה מבחינת תפקוד מערכת העיכול, ובכל זאת הזוהר מדמה את המצה לתרופה. למעשה, מחברי הזוהר טוענים שהמצה היא מעין חיסון שקיבלו בני ישראל כשיצאו ממצרים, ומדמים זאת לבנו היחיד של המלך שחלה ורצה לאכול מזון, וכדי לאפשר לבן המלך לאכול, הרופאים המליצו לו של יאכל שום מזון אחר לפני שיאכל תרופה מסוימת, שלאחר אכילתה יוכל בן המלך לאכול כל מה שירצה – מבלי שהדבר יזיק לו.

אכילת המצה נתפסת בזוהר כתרופה רוחנית שאכילתה מרפאת את נפש האדם, שכן בניגוד ללחם התפוח שמייצג את הגאווה, המצה השטוחה נתפסת כמייצגת דווקא את הענווה ואת שפלות הרוח של האדם. בדומה, השאור, שתפקידו לחמץ את הבצק ולהתפיח אותו, נתפס כמייצג את היצר הרע שגורם לאדם "להתנפח" ולהתגאות בכוחו. לפיכך, המצה, שבה אין שאור, היא מאכל שמייצג את היצר הטוב ואת האמונה באלוהים כבורא העולם ומנהיגו.

אז האם המצה היא באמת מאכל רפואה שמשפיע על הגוף? אם נשאל רופאים ותזונאים, כנראה שהתשובה שנקבל תהיה שלילית, ובכל זאת, אכילת מצה היא מצווה חשובה, שתועלתה, גם לפי הזוהר, היא דווקא במישור הרוחני של האמונה. בתיאבון!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו