בני גנץ ניסה להעביר את הימים האחרונים של קמפיין הבחירות הרביעי במספר גם בכמה רגעים נעימים, אפילו שהוא מגדיר אותם כימים "השנואים עלי בכל פעם מחדש". זה קורה כשאנחנו מטיילים ביער הסמוך לביתו בראש העין והוא מתפעם מפריחת הכלניות: "תראה איזה יופי, בחייך, יש דברים כאלה?"; או כשאנחנו מבקרים בתיאטרון הבימה שחוזר לשפיות, בחזרות להצגה שתכף תעלה על הבמות, הוא מנסה למשוך את החוויה עם חיוך על פניו: "תנו לי עוד כמה דקות, אתם יודעים כמה זמן לא הייתי בתיאטרון? זה החלק הכי יפה שלי ביום, כמה רגעים יש לי כבר מהסוג הזה?"; או כשהוא מבקש סיבוב על האופנוע הכבד של הצלם שלנו, יוסי: "אני רכבתי על הארלי דיווידסון, האופנוע הזה בשבילי הוא כמו טוסטוס".
בכלל, לאורך כל השבוע, שבו ליווינו את גנץ לצורך הכנת הכתבה שבהחלט עלולה להיות האחרונה שלו כרה"מ החליפי, היה קשה שלא להבחין בכך שגנץ בוטח במצביעים שלו. לכל מי שרק רוצה לשמוע הוא מספר שהסקרים הפעם מטעים ובגדול לרעתו: "אני יותר בכיוון ה־6-7 מנדטים מאשר 4", הוא אומר בביטחון ולרגע מרעים בקולו, "כן, יש עדיין שמאמינים ביושר, בהגינות, בלא לזגזג".
ביבי, ישראל והלופ האינסופי
אבל במסע איתו, הרצון היה לקבל ממנו סיכום מהשנה המטורפת שעבר ופחות סיסמאות בחירות. שנה של שתי מערכות בחירות, חשיפה לחייו הפרטיים בפריים טיים והתרסקות מונומנטלית מתפקיד ראש ממשלה חליפי לעוד ראש מפלגה שנלחם לעבור את אחוז החסימה. גנץ, ייאמר לזכותו, מדבר על הכל בפתיחות - גם על הכישלונות אבל גם על ההצלחות, ובעיקר מתעקש שההצלחה שלו קשורה לכך שהפוליטיקה לא שינתה אותו, גם כאשר פגש את "הרוע הגדול" או "את הבגידה המעליבה של אנשים שחשבתי שהם חברים".
איזה גנץ ראינו בשבוע שלפני הבחירות? את זה תשפטו בעצמכם, אבל בפגישות פנים מול פנים היה קשה שלא להבחין שהציבוריות הישראלית אמנם כועסת על גנץ, אבל יודעת גם להעריך את מעשיו. כשהוא נפגש עם חבריו לספסל הלימודים בכפר הירוק במפגש זום, השם "רבין" חוזר על עצמו לא אחת. תומכיו מפצירים בו שלא יפרוש, גם אם זה אומר עוד סיבוב בחירות.
"עם ביבי נתניהו קרתה לי תאונה גדולה", מודה גנץ בפניהם במהלך הנסיעה, בעודו מתגנדר לקראת עוד ראיון בינלאומי, "אני לא מכחיש את זה. אני גם יודע שבבחירות הבאות לא אהיה ראש ממשלה אבל זה לא אומר שלא אהיה ראש ממשלה בכלל. האם בגלל שהתמודדתי עם רוע כל כך גדול מכל הבחינות, ושתקפו אותי בדרכים שלא האמנתי - אני צריך להשתנות ואז אני ארצה אתכם? האם בזה שאני אהיה יותר רע, אני בעצם אתן קונטרה לביבי או אביא פוליטיקה אחרת? לא יקרה. אני יודע עליהם דברים לא פחות ממה שהם יודעים עלי, אבל לעולם לא אעז להשתמש בזה, וזה מה שאני מסביר לכל מי שאומר לי שאני צריך להיות רע או לתקוף אישית".
הקהל מוחא כפיים בזום, אבל עדיין מתאכזב. "אתה חייב לקרוא לו יותר 'הנאשם' ופחות ביבי", מפצירה בו אחת המשתתפות.
אולי בסופו של דבר העובדה שהתומכים הולכים ומתמעטים קשורה בכך שגם הפעם אתה מתכנן לשבת עם נתניהו?
"אין מצב, אחי. אין מצב שאני אשב עוד פעם עם ביבי", הוא פוסל את דבריי בתנועת יד מבטלת, "את ביבי צריך להחליף, ומי יכול להחליף אותו יותר טוב ממי שעמד מולו שלוש מערכות בחירות, ומנע ממנו לעשות דברים שהיו מדרדרים את ישראל למקומות גרועים הרבה יותר, שאנחנו עוד יכולים להגיע אליהם אם הוא ייבחר? נתניהו עשה הרבה מאוד דברים טובים עבור המדינה הזאת, ואני לא אוהב שאנשים מתעקשים שאקרא לו 'הנאשם', כי זו לא דרכי.
"המטרה הכי חשובה כרגע היא להזיז אותו מתפקידו כבר בבחירות הקרובות, אחרת מדינת ישראל תיכנס ללופ אינסופי של בחירות במקרה הטוב ובמקרה הרע לשליטה מלאה של ביבי והימין הקיצוני. אל תדאג, בן גביר וסמוטריץ' לא יישבו עם עבאס (צוחק)".
עלבון החברים שבגדו
בכניסה לתיאטרון הבימה מחכים לגנץ שר התרבות והספורט חילי טרופר ומנכ"ל התיאטרון נעם סמל. "אתה שומע לבד מה חילי עושה עבור התרבות, זה לא אני אומר. ואני חושב שזה נכון גם לשאר המשרדים שהיו תחת השליטה שלנו", הוא אומר במה שנשמע כחצי משפט בחירות אסרטיבי.
ליא קניג מחבקת את הילד גנץ. בשביל אגדת התיאטרון בת ה־91, ההפסקה הגדולה של השנה האחרונה היתה נוראית. "ואתה לא מבין, אדוני", היא אומרת לו, "כמה חשוב היה לנו לחזור לתיאטרון. אתה יודע מה זה עבורי שנה בלי".
נדמה שגנץ היה שמח להמשיך לשבת כאן ולשוחח עם אגדות התיאטרון, הרחק מסדר היום שכולל מריבות בלתי פוסקות עם מי שהוא בחר להיכנס איתו לרקוד ואלס מהגיהינום.
אתה לא מסתיר את ההנאה שיש לך כאן בפסק הזמן מהמדמנה הפוליטית, ובדיוק בגלל זה עולה השאלה מדוע, לכל הרוחות, נכנסת בכלל למשחק הזה?
"יש הבדל בין לדעת לבין לחוות את זה על בשרך", הוא אומר, "כשאני אגיד לך שהמים בים קרים אתה תאמין למה שאני אומר לך אבל רק כשתנסה בעצמך והמים יגיעו לך לאן שיגיעו לך - אתה תבין כמה הם קרים. הייתי צריך לחוות את כל הדברים הללו על בשרי כדי להבין אותם".
אבל אנחנו כאן בתיאטרון, וביבי מוביל את ההצגה שלו בכל המדינה, נלחם בשיניים בשביל לנצח.
"נכון, אין לי את הדרייב של מי שרוצה להימלט ממשפט ואולי ממאסר, אז מה? אני צריך להתנצל שאני לא במצב הזה? הכרתי נתניהו אחד לפני 2015 ונתניהו אחר לאחר מכן. מאז שהחל המשפט נגד ביבי הוא בן אדם אחר. אומרים שאני לא רע מספיק, אבל כשאני נכנסתי לפוליטיקה עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי, כשאני מול המראה מתגלח, שתמיד אצליח לזהות את עצמי במראה - גם אחרי שאסיים להתגלח - ולא אתן לפוליטיקה לשנות אותי. האם ביבי יכול להגיד את אותו הדבר?"
גנץ החליף את המפגשים ברחבי הארץ בזום ובאולפני הטלוויזיה. הצוות הגדול שסביבו עובד בלחץ סביב השעון, לעיתים, כך נדמה, אפילו יותר מהחתן עצמו, שמתעקש להישאר נאמן להשקפת עולמו שעוד תוביל אותו - לשיטתו - ביום מן הימים למשרד הבכיר.
הרץ למרחקים ארוכים החליף את הריצות בהליכות ארוכות. מדי פעם הוא משלב ריצה "רק כדי לא להשתעמם ולתת לאדרנלין לעבוד". הניתוח שעבר בגב מונע את הריצה הקבועה לשמונה קילומטרים אבל בגיל 61 הוא לא מקשיב יותר מדי למה שממליצים לו - מכל הבחינות. בקורונה, הוא אומר, העלה כמו כולם כמה ק"ג, "ואולי בכלל אני בדיאטת השמנה", הוא צוחק. מצב רוחו התחלף רבות לאורך הקדנציה, ותחושות כמו עלבון לא היו זרות לו.
אני מצטרף אליו להליכה מהירה ביערות ראש העין - שם הוא זוכה לאהבה מצד המטיילים המקומיים, שמתקשים לפספס אותו. הוא מצידו לוקח מייד את המצלמה לסלפי משותף, נענה לכולם.
עם כל האהבה שאתה מקבל כאן, מה היו הרגעים שהכי נעלבת מהם לאורך השנה האחרונה?
"היו שניים: כשראיתי את המודעה שפרסמו מי שחשבתי שהם אנשים מהמחנה שלי, נעלבתי עד עמקי נשמתי. בדיוק כפי שאני נעלב שאנשים מהמחנה שלי מפגינים נגדי. הרי אני יצאתי למשימה הזאת עבורם, ובסוף הם באים נגדי? אתה חושב שבליכוד יכול לקרות משהו דומה? בחיים לא. שם המצביעים תמיד, עם כל הביקורת, מתייצבים מאחורי המנהיג ברגע האמת. בגלל זה, אגב, אני זוכה לאהדה גדולה יותר בליכוד מאשר במחנה הפוליטי שלי. הם מעריכים מישהו שלא מזגזג. שרים מהליכוד באים אלי, מלכלכים על ביבי, אבל אז 'מלקקים' לו בזמן אמת".
תחושת העלבון השנייה קשורה בעזיבה המפתיעה של שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן: "לא האמנתי שאני לא מצליח ללמוד אנשים, ומה שהוא עשה לי הוכיח שלא למדתי אותו. אני, שנלחמתי עבורו כדי שיהיה שר המשפטים, ציפיתי ליחס אחר. הרי אני יצאתי לקרב הזה עבורו ובסוף בלי להודיע לאף אחד הוא קם ועוזב. כן, אני פוליטיקאי והייתי רמטכ"ל ויש לי ניסיון בחיים, אבל מותר לי להיפגע ולהיעלב עדיין מאנשים, בטח כשהם עושים צעד כזה".
וכן, זה בערך המשפט הכי בוטה ששמענו מגנץ לאורך כל השהות לצידו. אני חוזר ומדגיש בפניו שהיריבים שלו לא בחלו בשום אמצעי - עלבו בו, ירדו עליו, הן פוליטית והן אישית, והפכו את חייו. "תדבר על הקורונה, על זה שביבי אחראי על מותם של 6,000 ישראלים", מתעקשים ברחוב להדגיש לו תומכיו.
למה באמת אתה לא מזכיר את הקורונה? למה לא להשתמש בזה בקמפיין בחירות?
"לניהול של ביבי יש בהחלט חלק בכך, אבל מדובר במגיפה ואני לא יכול לשקר ולהגיד שבגלל ביבי האנשים הללו מתו. האם הוא לקח החלטות שגויות בקורונה? אני חושב שלאורך כל הקורונה ביבי לקח החלטות בהתאם להמלצות של משרד הבריאות והמומחים, עד שזה הגיע לאינטרס האישי שלו. כשזה הגיע למקום הזה - בין מה שהמומחים אומרים לבין איך זה משרת אותו - הוא עשה בחירה שזה ישרת אותו, ופה היתה בעיה מאוד גדולה בניהול".
הטענה כאילו ההחלטות שנלקחו בקורונה היו החלטות פוליטיות נשמעה לא אחת. בתור ראש הממשלה החלופי ומי שהיה שם, אתה יכול להעיד על כך שזה אכן מה שקרה?
"ההחלטות שנלקחו היו לעיתים לדאגת סקטורים מסוימים. אני חושב שאם אני לא הייתי נלחם על זה שהוא יקשיב למומחים, בתסריט האידיאלי שלו הוא היה מוכן לפתוח את הכל רק שבועיים לפני הבחירות, ולא חודש לפני כמו שאנחנו נלחמנו שיקרה. הוא תכנן להגיע לשבועיים האחרונים ואז לפתוח, ואם הכל יעבוד כמו שצריך זה בזכותו ומה שיקרה אחרי הבחירות כבר יקרה אחרי הבחירות".
כשאתה אומר סקטורים מסוימים אתה מתכוון בעיקר לחרדים.
"החרדים קיבלו החלטה שהיתה מאוד כואבת עבורי - שהם מדינה בתוך מדינה ועושים מה שקנייבסקי אומר, ואנחנו יכולים רק להתאים את עצמנו. אני מבין את הצרכים של החרדים, אני מבין שאצלם הלימודים מעל הכל ולצערי במחנה שלנו זה לא ככה. וביבי התיישר לפי זה. האם זה מצדיק את ההסתה שיש נגד החרדים כרגע ושצריך לזרוק אותם למזבלה? התשובה היא בהחלט לא ואני לא מוכן לקבל את השיח הזה. הם חלק מהחברה הישראלית וצריך לשלב אותם ולא להרחיק אותם".
מותר להתעקש על האמת
בביתו הצנוע בראש העין, בשכונה קלאסית של אנשי צבא, גנץ מתעקש לפתע לחזור ליריבו על ראשות הממשלה: "אני שומע שהוא רצה לסגור את השמיים מעל ירדן כדי להעניש אותם. הלו, אתה כולה ראש ממשלה, תירגע. אנחנו לא חיים בממלכה. זה שהוא הרשה לעצמו לסחור בחיסונים עם מדינות, זה שהוא מתרברב במבצעים ביטחוניים ואני שותק, רק מראה כמה לפוליטיקה שאני מביא יש מקום.
"אני לא יכול לשמוע יותר מאנשים שהפוליטיקה היא לא עבור אנשים שמתעקשים על אמת, שאומרים את מה שהם חושבים, שרוצים להנהיג את המדינה למקום טוב יותר ולא חושבים רק על התחת של עצמם כמו כל הפוליטיקאים האחרים. אם זו המדינה שאתה רוצה לחיות בה, שאלו הנורמות - בבקשה, אז תחיה בה ואחרי שהשחיתו לנו אותה אתה תחיה עם זה בשלום. אבל האם אתה רוצה שילדיך יחיו בכזה מקום?"
אחרי שלושה ימים בדרכים ובמפגשים אקראיים עם הציבור, ניתן להבין כיצד הצליח גנץ להלהיב כאן ציבור כל כך גדול. אבל מה שעדיין לא ברור הוא איך האיש הזה חשב לרגע אחד שעם הגישה הזאת שלו הוא באמת יוכל לנצח מישהו, שיעשה הכל בשביל לנצח.
כאשר אנחנו נכנסים למכונית השרד המדוברת, עולה השאלה אם היא תשמש את ראש הממשלה החדש של ישראל, ואם בסוף גנץ יהיה זה שיצחק אחרון כל הדרך לממשלה החליפית. "בהחלט יש גם סבירות כזאת", הוא אומר, "וממנה ביבי הכי פוחד, ובגללה ביבי לקח אותנו לבחירות נוספות. כי בתסריט הזה, הוא מתמודד עם המשפט ועם מאסר עתידי כאפשרות ריאלית. אם אני לא אהיה אז ראש ממשלה, לו יהיו 61 מנדטים והמדינה הזאת הולכת להיות מקום פחות טוב לחיות בו - בין שאתה מתגורר בתל אביב או בבאר שבע". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
