כדאי להרגיע: פסיקת בג"ץ בעניין הגיורים השבוע היא חשובה, אבל פחות דרמטית משנדמה במבט ראשון. תשעת שופטי בג"ץ בראשות הנשיאה אסתר חיות הגבילו עצמם לעיסוק בשאלות של זהות והשתייכות אזרחית. הם נמנעים, עדיין, מלהחליף את הממסד הרבני בענייני גיור והלכה.
מי שיקרא בעיון את 37 עמודי ההחלטה, ילמד כי הפסיקה שהקפיצה השבוע את הממסד האורתודוקסי ואת המפלגות החרדיות רלוונטית רק לעניין חוק השבות, אך לא לעניין התוקף ההלכתי והדתי של הגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים.
ההכרעה בעתירות, לאחר 15 שנות דיון, "מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות", מדגישה במפורש נשיאת העליון אסתר חיות בפסק דינה. חיות אף מבארת ש"מדובר בשאלה אזרחית־ציבורית, ולא בשאלה דתית".
המשמעות המעשית של הדברים היא שכל מי שעבר גיור רפורמי או קונסרבטיבי בישראל יוכל, ככל יהודי אחר, לקבל אזרחות ישראלית. לעומת זאת, הוא לא יוכל על בסיס הגיור הזה, או על בסיס פסיקת בג"ץ מהשבוע, להתחתן כיהודי דרך הרבנות, שכפי הנראה תמשיך שלא להכיר ביהדותו.
גם התקדימיות היא מטבע לשון גדולה מדי על פסיקת בג"ץ מהשבוע. בג"ץ כבר הורה בעבר למדינה להכיר - לעניין חוק השבות - בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו בחו"ל. עכשיו הוא מחיל את אותה פסיקה גם על גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו בישראל. בית המשפט כבר הכיר לפני שנים אחדות בגיורים פרטיים אורתודוקסיים (גם של בתי דין מהמגזר החרדי), שנעשו בארץ מחוץ למסגרת הרבנות הראשית. עכשיו הוא מכיר גם בגיורים פרטיים רפורמיים וקונסרבטיביים, שנעשו בארץ מחוץ למסגרת הרבנות הראשית.
נדמה כי דווקא שופט המיעוט, נעם סולברג, שאימץ את הכרעת הרוב אך ביקש להעניק לממשלה עוד ארכה, דייק בתיאור הסטטוס המוזר של המתגיירים הרפורמיים והקונסרבטיביים בישראל, שפסיקת בג"ץ השבוע רק קבעה לו מסמרות: "סטטוס מפוצל"; "'יהודי' למחצה, לשליש ולרביע".
"במרשם האוכלוסין", מתאר סולברג את המציאות הקיימת, "יכול להירשם מי שנתגייר כיהודי. גם לגבי חוק השבות יוכר כיהודי; אך הוא לא יוכל להתחתן או להתגרש כיהודי. במישור האזרחי - יהודי ייקרא לו; במישור הדתי - ייוותר מחוץ למחנה. אכן בוקה מבוקה ומבולקה".
על מי בפועל תשפיע הפסיקה?
בעיקר על העותרים ושכמותם. יש בישראל כמה עשרות עד כמה מאות בודדות כאלה. בעתירה התברר עניינם של 12 בלבד, דוגמת אניק דה זוטר, או אנדריאה פידרמוץ, שהגיעו לישראל ממקומות שונים בעולם ועברו בה הליך גיור בקהילה מסורתית (קונסרבטיבית) או רפורמית. שר הפנים דחה את בקשתם לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. עכשיו בג"ץ שינה זאת.
האם פסיקת בג"ץ תורמת לפתרון הבעיה הרחבה של הגיורים?
לא. הבעיה הקשה ביותר כיום, שבג"ץ כלל לא נדרש להתייחס אליה בתיק זה, היא מספרם העצום של הלא יהודים שאינם ערבים, וחיים בישראל. יש 700 אלף איש כאלה, על פי הערכת החוקר ד"ר נתנאל פישר, מומחה לגיור ולעלייה לישראל. חצי מיליון מהם וילדיהם שנולדו בישראל הינם עולים מכוח חוק השבות, ועוד 200 אלף הם מהגרי עבודה, תיירים לא חוקיים ומסתננים.
פישר הציע בעבר "לא לבנות על גיור המוני", ולחלופין, להבין אחרת את המונח "גר", כמשמעותו בספר דברים, שמגדיר את בני ישראל כגרים, אך במשמעות "זרים". "הגיע הזמן לרענן את מושג הגיור המקראי", אומר פישר, "להכיר בכך שמאות אלפי לא יהודים גרים בתוכנו; לדאוג להם גם אם הם לא יתגיירו לפי הגיור הדתי, ובמקביל לעצור את השטף האדיר של העלייה הלא יהודית, שאינו פוסק".
השטף הזה ניזון כידוע מקביעת הכנסת, שלא רק מי שנולד לאם יהודייה או התגייר זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות - אלא גם בני זוגם, הילדים, הנכדים, ההורים והסבים שלהם. בג"ץ כאמור אינו עוסק במאות האלפים הללו, אף על פי שהשופט סולברג רומז אליהם בדבריו.
בפסק דינו השבוע, סולברג מצטט דברים שהוא והמשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אליקים רובינשטיין, כתבו לפני שנים רבות, בעת שרובינשטיין כיהן כיועץ המשפטי לממשלה וסולברג כעוזרו. השניים העירו כבר אז כי "העימות הפנימי הנוקב בעם היהודי הפך מבלי משים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל. לאמיתו של דבר, בסוגיית הגיור בישראל בעת הזאת - לא מאבק בין הזרמים הוא העיקר. העיקר הוא הבעיה הקשה של אותם רבבות רבות מעולי מדינות ברית המועצות לשעבר, אשר עלו ארצה על פי חוק השבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה ונמנעת מהם בשל כך השתלבות מלאה בחברה הישראלית".
האם בג"ץ לוקה כאן בהתערבות יתר ושוכח את תפקידו?
תלוי את מי שואלים. פסיקת בג"ץ דווקא רצופה ביטויים רבים מפיהם של תשעת השופטים, שמלמדים לכאורה עד כמה ביקשו להימנע מפסיקה מחייבת בנושא; עד כמה היו מעדיפים שהממשלה תחליט במקומם. ההכרעה, על פי השופטים, ניתנה בבג"ץ רק לאחר סאגה בת 15 שנה, של התחמקויות ודחיות חוזרות ונשנות מצד המדינה בעניין. הם אינם פוסחים גם על הדיונים וההמלצות בסוגיה זו של חברי ועדות נאמן וניסים, שהחרדים דחו.
"לא ניתן להמתין ללא סוף וללא תוחלת ולהימנע מהכרעה, רק בשל אפשרות ערטילאית כי חקיקה כלשהי תקרום עור וגידים - אפשרות שעצם התממשותה מוטל בספק רב", מסבירה הנשיאה חיות. "ההכרעה בעתירות דנן נדחתה שוב ושוב מתוך תקווה כי סוגיה רגישה ומורכבת זו תמצא את פתרונה מחוץ לכותלי בית המשפט... אך משהוברר כי הסיכויים להסדרה מוסכמת של הסוגיה אפסיים... אין מנוס ממתן פסק דין".
עמיתה של חיות, השופט יצחק עמית, מסביר אף הוא ש"כמו בסוגיות רגישות אחרות, כך בעתירות שלפנינו, יש המעדיפים שלא לקבל החלטה, ולהותיר לבית משפט זה להוציא את הערמונים מהאש". השופט סולברג משרטט אולי את שצפוי בהמשך במישור החקיקתי, לאחר הפסיקה: "שנים על גבי שנים, ממתינים אנו שופטי בית המשפט, מחכים העותרים, מצפים רבים בקרב הציבור, למוצא פיו של המחוקק. הנושא חשוב מבחינה לאומית, חברתית, דתית, אנושית, חשוב לציבור כולו, הרה גורל לרבים מיחידיו. לא ל'חקיקה שיפוטית' טלאי על גבי טלאי ראויה סוגיית הגיור, אלא לחקיקה ראשית נהירה וסדורה בכנסת ישראל'.
"הלכות בג"ץ בעניין זה", מטעים השופט סולברג, "לא היו באות לעולם אלמלא הריק וחוסר המעש החקיקתי. אפס המעשה בכנסת הביא לעשייה מוגברת בבית המשפט, מחמת הצורך להושיט סעד לעותרים, ובאין חוק ישנה 'חקיקה שיפוטית'".
סולברג, אגב, אימץ את הפסיקה של השופטת חיות, אף שמלכתחילה סבר שאת עניין הגיור יש למסור - גם בהקשר האזרחי של חוק השבות - בידי הרבנות הראשית, כפי שהיה בעבר הרחוק. "אין בכוחי להפיח רוח חיים בהשקפה זו", הוא מסביר, "בבית המשפט אבד עליה הכלח, אם כי בבית המחוקקים עוד לא נסליחה".
האם הכנסת והפוליטיקאים יפנו עתה לחקיקה שתשיב לרבנות הראשית את הסמכויות בנושא הגיור, גם לעניין חוק השבות?
חלק מהשיח המתלהט השבוע הושפע מהעובדה שאנו מצויים בשיאה של מערכת בחירות. הצפת הנושא עתה מסייעת למפלגות החרדיות מצד אחד ולישראל ביתנו, יש עתיד, מרצ והעבודה מצד אחר. עבורם, פסיקת בג"ץ בעיתוי הנוכחי היא מתנה ואמצעי לעורר את האלקטורט. ש"ס ויהדות התורה שבים, אפוא, ל"פסקת ההתגברות". הם מבטיחים שבלעדיה לא יהיו שותפים אחרי הבחירות לשום ממשלה.
לעומת זאת, ח"כ לשעבר מטעם ש"ס, הרב חיים אמסלם, כיום יו"ר תנועת "עם שלם", מבהיר כי "הכתובת רשומה על הקיר כבר 15 שנה". לדבריו, "כל הניסיונות למצוא מוצא על פי התורה וההלכה נדחו שוב ושוב בגסות על ידי הפוליטיקאים והעסקנים. ממשלות ישראל, ששבויות בידי הקיצונים, נשארו ללא מענה לבעיה הכואבת".
אמסלם מאשים את "הקיצונים" שאטמו אוזניים והובילו את בג"ץ לפסוק בעניין. "ההחמרה בגיורים", הוא טוען, "גרמה לעידוד ההתבוללות ולאיבוד מאות אלפים מזרע ישראל".
גם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, שופך קיתונות של רותחין על החלטת השופטים. "מי שהתגיירו בגיור רפורמי ודומיו אינם יהודים", הוא קובע, "שום החלטת בג"ץ כזו או אחרת לא תשנה עובדה זו. אני מצר על כך שבית המשפט בהחלטתו מאשר בפועל את הצפת מדינת ישראל בעולים שבינם לבין היהדות אין דבר". הרב לאו רואה בפסיקת בג"ץ מדרון חלקלק: "כל אחד מאזרחי ישראל חייב לשאול את עצמו בעקבות הפסיקה הזאת, במה מתבטאת יהדותה של המדינה, כאשר כל נוכרי יכול להפוך לאזרח במדינת ישראל?"
ח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה מנסח בדרכו את השורה התחתונה של פסיקת בג"ץ: "'הגרים' האלה יהיו לכל היותר 'יהודים של בג"ץ'. החוק להגבלת כוחו של בג"ץ יהיה תנאי שלנו לכניסה לממשלה עתידית", הוא מבהיר.
מנגד, רואה הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון הרטמן, את חשיבותה של פסיקת שופטי בג"ץ בכך שהיא "מחילה להבנתו את חוק כבוד אדם וחירותו גם על ענייני דת ומדינה, דבר שלרוב הם נמנעו מלעשות, לא פעם בשל ההשלכות הפוליטיות של פעולה זו". הרטמן שואף לכך ש"השלב הבא בהגשמת החלום של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי - ולא כבית כנסת פרטי של זרם מסוים - יהיה יצירת רשות רבים עם רבנויות רבות, לא רק בתחום הגיור, אלא גם בתחומי המשפחה".
הרטמן מבהיר כי "יש אזרחים במדינת ישראל שאינם יכולים להתחתן על פי מצפונם. הטענה שעלתה במכתב הסטטוס קוו ההיסטורי של בן־גוריון לאגודת ישראל היתה, שיש להכיר בכך שחוסר אחדות בתחומי אישות וגיור יביא לפירוד בעם היהודי, מאחר שיהודים לא יוכלו להתחתן עם יהודים. אלא שבפועל, זה לא מה שקורה. המסגרת ההלכתית מצאה דרכים לדאוג לכך שכל יהודי יוכל להתחתן עם יהודי.
"יתרה מזאת: הגבלת החופש הדתי של אזרחי מדינת ישראל, בטענה שרק תחת המטרייה האורתודוקסית תהיה אחדות, לא רק שאינה נכונה מבחינה הלכתית, היא גם לא נכונה מוסרית. הרי לא ייתכן שכולם צריכים להינשא לפי האורתודוקסים, רק כדי שהאורתודוקסים יוכלו להתחתן עם כולם".
יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ, אמר השבוע כי החלטת בג"ץ "הוציאה מידי המפלגות החרדיות את המונופול על היהדות". מעתה, לדבריו, "הם אינם עוד היחידים שאוחזים במפתחות הכניסה לישראל. זה צעד חשוב בפירוק המונופול האורתודוקסי". גלעד קריב, מספר 4 ברשימת העבודה לכנסת ה־24, שעשוי להיות הרב הרפורמי הראשון שיכהן בכנסת ישראל, סבור שהשופטים בפסק דינם "הגנו על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי כולו וכמדינה דמוקרטית שמחויבת לחופש דת ומצפון של אזרחיה".
לאן מובילה אותנו פסיקת בג"ץ?
כבר עתה ברור שכל מי שיבקש את שותפותן של המפלגות החרדיות בקואליציה הבאה, בין שמדובר בנתניהו ובין שמדובר בבנט ובסער, יידרש לתקן את החוק. הרגע שבו יחל המו"מ סביב הדרישה הזו יהיה גם הרגע שבו יעלו מחדש הצעות פשרה שונות שכבר נידונו בעבר.
אחד המתווים שלפני פסיקת בג"ץ נחשב על ידי החרדים לגרוע, ואחרי הפסיקה עשוי להיראות טוב יותר בעיניהם, הוא זה ששרטטה ועדת ניסים. הוועדה, בראשות משה ניסים, לשעבר שר המשפטים ובנו של הרב יצחק ניסים (הרב הראשי הספרדי באמצע המאה הקודמת), הכינה הצעת חוק להקמתו של מערך גיור ממלכתי של רבנים שיוסמכו על ידי הרבנות הראשית, ושבו ישולבו גם רבני ערים.
הרבנים הראשיים דחו בעבר את המתווה. הם רצו שליטה של 100 אחוז על המערך. עכשיו אולי יסתפקו בפחות.
הצעה נוספת, שעשויה להצטייר בעיני החרדים כטובה יותר מפסיקת בג"ץ, היא זו של הרב דוד סתיו, יו"ר ועד רבני צֹהר ורב העיר שוהם, לאפשר לכל רב עיר בישראל לערוך גיורים. סתיו סבור כי תפיסה חרדית של "הכל או לא כלום" - היא שהובילה לפסיקת בג"ץ השבוע.
סתיו אף מתייחס למתווה ניסים שהמפלגות החרדיות פסלו. "הם התנגדו לחקיקה סדורה ורחבה שתאפשר גיור הלכתי, גם אם לא הכי חרדי. ההתנגדות הזאת היא שהביאה את החלטת בג"ץ עלינו. עכשיו אולי הם יעשו חושבים מחדש", הוא אומר.
בתקופת "ברית האחים" הפוליטית בין נפתלי בנט ליאיר לפיד (2013), הסכימו השניים לאפשר לרבני הערים בישראל לעסוק בגיור, אך כשהחרדים שבו לממשלה, שנתיים אחר כך, ההסכמה הזאת גוועה. בתגובה, הקימו כמה מהרבנים הבולטים בציונות הדתית, בהם הרבנים סתיו, יעקב מדן, רא"ם הכהן ונחום אליעזר רבינוביץ (שנפטר בינתיים) את "גיור כהלכה" - רשת בתי דין בתמיכת הסוכנות היהודיות והפדרציה היהודית של ניו יורק. בג"ץ הכריח את משרד הפנים להכיר בגיורים הללו.
אפשרות נוספת, שייתכן שנשמע עליה מחדש עתה, היא זו שעלתה באמנת גביזון־מידן, לשנות את הגדרת "מיהו יהודי" מהגדרה הלכתית להגדרה בעלת אופי לאומי; לקבוע שיהודי הוא מי שאחד מהוריו יהודי או שהצטרף לעם ישראל. הצעה אחרת היא זו של הרב חיים אמסלם להקל בגיורים ולהסתפק ברמה "מסורתית" של קיום מצוות. קיימת גם הצעה ישנה של הרב יואל בן נון, להסתפק בטבילת כל העולים הלא יהודים בים ובקבלת אמונה באמצעות פסוק אחד: "שמע ישראל ה' אלוקינו, ה' אחד'", שאין להניח שהחרדים יסכימו לה. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו