אין דרך לייפות את זה - נועה בנתור היא אמנית שיצירתה תמיד לוותה במכאובי גוף ונפש. פעמיים היה זה הסרטן שתקף אותה בדיוק כשעמדה להעלות הילוך בכל הנוגע לסיבובי הופעות בחו"ל, והעביר אותה שש שנות טיפולים. לאחרונה החליטה היוצרת להפסיק טיפולי פוריות, בין היתר בגלל התזכורות הלא נעימות שמתלוות לכל נסיעה לבית החולים, ועכשיו, כשהיא מציינת עשור מאז חלתה, מדובר בסיפור מעט שונה, שקיבל עוד תפנית לא נעימה, ממש עם קיום ריאיון זה.
"יש לי קורונה, אני קצת בשוק מזה", מכריזה הזמרת, מטילה פצצה ועל הדרך פותרת לכותב שורות אלה כל התלבטות שאולי הייתה לו בבחירת פתיח הולם. "קיבלתי את התשובה היום בבוקר, אבל ידעתי כבר בשישי בערב שחליתי. חברה שלי באה אלי השבוע מתל אביב, ישבה אצלי במשך ארבע שעות על הספה וביום למחרת גילינו שהיא חולה".
אז עכשיו שאת יודעת, איך זה מרגיש?
"התסמינים שלי היו בול כמו בספר. בערב הרגשתי שיעול וכאב ראש מטורף ואז קשיי נשימה, אז היה קצת פחות כיף. עכשיו יש לי כאב ראש. אני חייבת להגיד שבשבועיים האחרונים מה זה התרברבתי שעברתי את השנה הזו נורא בקלות. אני רואה אנשים ויוצאת, מבלה. והנה זה הגיע בול, עם יציאת האלבום".
אפשר למצוא בזה גם משהו סימבולי.
"כבר שנים שאני מרגישה שיש לי שילוב של מזל רע ותזמון לא טוב לאורך כל הקריירה המוזיקלית שלי. הסרטן הגיע בדיוק כשהתקבלתי ל-SXSW ועמדתי לצאת להופיע בפסטיבלים. תמיד מרגיש שיש לי באד טיימינג, אז קצת צחקתי על עצמי. היציאה של האלבום נדחתה שלוש פעמים בגלל הקורונה. עכשיו הוא יוצא בדיוק כשיש לי קורונה, וזה לא מגניב".
אבל לפחות האלבום כבר יצא, ממש השבוע, למעשה. "והעונות מתחלפות" שמו, וזהו הראשון עבורה בעברית. כמשתמע משמו, הוא עוסק במעגליות הזמן ועונות השנה, ומשתלב היטב עם השנה החולפת, שנת הנגיף. זו שהתחילה בדיוק בזמן הזה אשתקד וכעת סוגרת מעגל, בתקווה להתחדשות, חזרה לחיים ופריחה. מדובר באלבום קונספט, כהגדרתה של המוזיקאית, עם רביעיית מיתרים ושני פרטנרים באולפן בדמותם של אלון לוטרינגר ועוזי פיינרמן. כל אחד משבעת שיריו מייצג עונה אחרת.
העברית מחמיאה לה, הולמת אותה ואת קולה. אפילו שעבורה היא דבר חדש, אבל עוד נגיע לשם. עוד לא סיימנו עם הקורונה. "אין לי משהו נגד החיסון של הקורונה, פשוט פחדתי", היא מסבירה, "בגלל הסרטן שעברתי, הגוף שלי יותר חלש וגם יש לי כל מני אלרגיות. ופשוט ממש פחדתי להתחסן. אני קצת מפחדת מאיך שארגיש בימים הקרובים. הראש ממש מתפוצץ מכאב ויש שיעול מבאס. ברצינות, כמה הגוף שלי יכול עוד לחטוף?".
בשיר הנושא, שפותח וסוגר את האלבום, את דווקא שרה "אני בסדר".
"זה באמת אחד השירים האהובים עלי באלבום, הוא נכתב לקראת הסוף. אני מרגישה שהוא ספציפית עוסק בתחושת הלבד שלי. כשהתחלתי לעבוד על האלבום הייתי בטיפולי פוריות. היה עלי הרבה לחץ, גם מצד הרופאים האונקולוגים. משפטים כמו 'אין לך זמן, עברת פעמיים כימותרפיה ואת מבוגרת יחסית, אז את צריכה ילד'. וגם מסביב, עם כמה שאני אהובה ומוקפת חברים וחברה, זה תמיד 'מה זה, איך אין לך ילדים? את בת 40'. אז זה היה אישיו. ובאמת נורא התלבטתי, כי אני לבד. הטיפולים היו לי מאוד קשים ומבלבלים ולא הייתי סגורה בדיוק על מה אני רוצה ואם אני רוצה לעשות את זה לבד. בכל פעם שהתחיל לי קשר חדש אז שמתי את זה בצד. גם הגוף של לא הגיב לתרופות. באיזשהו שלב הרגשתי 'רגע, לא ככה אמורה להגיע עוד נפש לעולם' אז שמתי את זה לרגע בצד. ואז גם התחילה הקורונה וזה הרגיש לי נכון לא להתעסק עם זה ברקע".
הרגשת שזה כבר יותר מדי להתמודד איתו?
"קודם כל מסוכן לי לקחת הורמונים. ובכל דקירה, ממש באופן בלתי נשלט, הייתי מתחילה לבכות. אני בפוסט טראומה מלנסוע כל הזמן לבית חולים. אני עייפה מלנסוע לבתי חולים ולחכות שעות בתור. וגם יש רופאים שאומרים שמסוכן לי להיות בהיריון. גם עברתי את הכל לבד, בלי בן זוג לצדי שאומר 'יהיה בסדר'. הרעיון להיות אם חד הורית מפחיד אותי. באמת יש לי כמיהה נורא עזה לאהבה, תמיד היו לי מערכות יחסית וזוגיות והחלטתי שזה יותר חשוב לי כרגע. המשפט 'אני בסדר' היה כמו להגיד 'אוקי, אין לי מישהו שיגיד לי את זה כרגע ושאני יכולה לשים עליו את הראש, אז אומר את זה אני שזה בסדר'. וזה בסדר לבחור במשהו שאולי לחברה נראה קצת אחר. זה בסדר לא לשים ילד כמטרת חיי, כי יש עוד יצירה ועבודה ואהבות. אני מרגישה בשנה האחרונה מצאתי יציבות בעצמי. אני יותר חזקה".
בנתור מתגוררת במעגן מיכאל, הקיבוץ בו גדלה, ומנהלת אורח חיים שגרתי למדי. במהלך היום היא מנהלת משאבי אנוש בחברת סטראט-אפ בתחום הדלק האלטרנטיבי. הרוחניקיות נמצאת שם רק בקצוות. במהלך השיחה, היא מעלה את האפשרות שמדובר באלבומה האחרון. לכאן נכנסת לתמונה גם העברית, דיירת חדשה ביצירתה. "זה התחיל באמת מניסיון לאתגר את עצמי. בן גולן (גיטריסט, בעבר איש להקת Tree. ע.פ) ישב אצלי, ניסינו קצת לכתוב. האינסטיקנט שלי הוא לכתוב באנגלית, אבל הרגשתי שבא לי לחדש. ואז הוא אמר לי 'נו, נסי לכתוב בעברית'".
שירה באנגלית גם יוצרת הזרה. כתיבה בשפת אם מצריכה כנות בוטה יותר.
"בהתחלה זה באמת היה לא פשוט, הרגיש קצת מוזר. אני לגמרי דוברת אנגלית כבר מילדות - מספרים ותכניות טלוויזיה. אבל אני גם מאוד מחוברת לתרבות בעברית. אנחנו בית של מורות ללשון, ניהלתי את מוזיאון בית ביאליק במשך המון שנים. 'יהדות כתרבות' אנחנו קוראות לזה, אבל זה פשוט הרגיש פחות טבעי. פחדתי שאולי הכתיבה שלי תהיה פחות מדויקת בעברית. ואז הקשבתי לאמניות שאני אוהבת שעשו את המעבר הזה וממש התלהבתי מהאלבום השני של עינב ג'קסון כהן ומזה של דניאלה ספקטור. התחלתי לנבור יותר בטקסטים שאני אוהבת בעברית ויצא מה שיצא".
את חושבת שזו באמת שירת הברבור שלך, בכל הנוגע לקריירה המוזיקלית?
"הייתה איזו תחושה של 'אני עכשיו מקליטה איזה אלבום בעברית, ואולי זה יעשה את המעבר לקצת יותר הכרה. יש אישיוז של הצלחה, שנראה לי שכל אמן מתמודד איתם. מה זו הצלחה, איך מודדים את זה? חשבתי שזה איזה פוש, אבל אני חושבת שדווקא תוך כדי העבודה על האלבום, ושוב - אני נורא אוהבת אותו, התגנבה איזו תחושה שזה כבר לא הגיוני. שילוב של הגיל, תחושה שיש דור חדש, סופר מוכשר, מגניב ומהמם של איט-גירלז. אני כבר לא 'בסצנה', אני גרה רחוק, ויש גם שילוב של כל הנושא הכלכלי. אין מה לעשות, זה נוכח. כשאת עושה איזשהו שקלול של כמה כסף ואנרגיה להשקיע במשהו, ואז את מוציאה שיר והוא לא נכנס לפלייליסט זה שובר קצת את הלב, אין מה להגיד. מצד שני, בחיים לא אגדיר זאת כתחביב, כי הכל אצלי סופר מדויק. אני לא מתחייבת שלא אעשה יותר מוזיקה או שלא אוציא עוד שירים. פשוט יש תחושה שזה כבר לא ממש הגיוני והעבודה נמצאת במרכז החיים שלי. אפשר להיות יצירתיים בעוד תחומים.
"אני גם מרגישה שהמוזיקה שלי, לוקח לה לפעמים זמן עד שהיא נכנסת פנימה. לפעמים צריך להיכנס אליה פעם, פעמיים, שלוש עד שמתאהבים. עוד קורים איתה דברים. פתאום עכשיו השתמשו בשיר מהאלבום השני שלי בפרסומת בטייוואן וגם בשיר מהאלבום מהחדש בסדרה של 'כאן'. אני משחררת את המוזיקה ויודעת שדברים יקרו. כשפתאום את מקבלת הודעה בפייסבוק ממישהו משבדיה שאוהב את המוזיקה שלי - אלה ההודעות הכי מרגשות. אני חושבת שזה מקום של השלמה בקטע טוב. אוקי, עשיתי את האלבום הזה. גם אם הוא לא יצליח או שהשירים לא יכנסו לפלייליסט, אני משחררת ויודעת שהוא ימשיך לנסוע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו