יוסי מוזס התנדב במחלקת קורונה בבית החולים כרמל. "בכניסה למחלקת הקורונה במרכז הרפואי כרמל בחיפה תלוי לוח עם שמות המאושפזים. בכל יום שלישי, כשאני מגיע להתנדב במחלקה, אני מביט אל הלוח, עובר על השמות ורואה מי שרד עוד שבוע, מי שוחרר או נשלח לשיקום ומי כבר לא איתנו", מספר יוסי מוזס (36) מרכסים שבצפון, אב לחמישה ילדים המתנדב בביה"ח במסגרת "עזר מציון". לדבריו, "אני מחפש את שמות המטופלים שאני כבר מכיר ומתפלל שהם בחיים, אלו אנשים שאנחנו, המתנדבים, היינו הקשר האנושי היחיד שלהם במשך שבועות ארוכים".
אל הפרויקט של "עזר מציון" הגיע יוסי לאחר שנתקל במודעה שחיפשה מחלימי קורונה להתנדבות במחלקות בבתי החולים ברחבי הארץ: "אני ומשפחתי עברנו את המחלה בצורה קלה מאוד, בהתחלה חשבתי שסתם עושים מזה סיפור גדול. רק במחלקה ראיתי את הפנים האמיתיות והמפחידות של הנגיף".
במסגרת ההתנדבות הוא וחבריו עברו בין החולים, דיברו איתם, ואף הציעו להם משקה חם או קר, ופרוסת עוגה: "לפעמים השיחות נסובות סביב הליך הטיפול, לפעמים על הגעגועים למשפחה. יושבים רבע שעה, עשרים דקות. נשמע בנאלי, אבל עבור רבים אנחנו האנשים היחידים שממש מדברים איתם, מעבר לצוות הרפואי שעושה מלאכת קודש. אחרי כל ביקור אני ממשיך הלאה לחולה הבא ויודע שיכול להיות שזו היתה הפעם האחרונה שדיברתי עם אותו אדם".
אל החדרים הוא נכנס במיגון מלא: "ציוד המיגון מחמם כמו חרמונית צה"לית, וכשהחימום בחדרים עובד אי אפשר למשוך יותר משעתיים, לאחריהן אני יוצא רטוב מהראש ועד הנעליים, בגדיי ספוגים ואני מותש, אבל זה נותן לי תחושת סיפוק של נתינה במחלקה. עם זאת, אני מתפלל שלא יהיה בי צורך עוד".
"זו זכות גדולה עבורנו"
חיים שטיימן התנדב בהסעת מרותקי בית לקבלת חיסונים. "רכב זה סך הכל קופסה עם ארבעה גלגלים ואפשר לעזור איתה, אפילו להציל חיים", מספר חיים שטיימן (30), מתנדב במיזם "מחוברים לחיים" של "עזר מציון", אשר מסיע אנשים מבוגרים המרותקים לביתם כדי לקבל חיסונים. "המטרה היא ששום קשיש לא יישאר ללא אפשרות להתחסן. ישנם קשישים שאין להם את האפשרות הטכנית להגיע ולהתחסן. חלקם עריריים, לחלקם בני משפחה הגרים רחוק, ולחלקם בני משפחה הנמצאים בבידוד. הרבה קשישים מפחדים לנסוע בתחבורה ציבורית כדי להתחסן, וחלילה להידבק. אנחנו שם בשבילם ועושים את ההסעות הללו מכל הלב, בסבלנות, ועם הרבה כבוד לקשישים, גם אם זה אומר לעזוב באמצע היום את העבודה או המשפחה וללכת לסייע".
כבר שלוש שנים הוא מתנדב במסגרת מערך המתנדבים "מחוברים לחיים" של "עזר מציון" בחיפה, ומשמש רכז האזור. "אנחנו 15 אלף אנשים ברחבי הארץ שתורמים מזמנם למען הכלל. בתקופת הקורונה, רק במחוז צפון ביצענו עשרות אלפי הסעות של תרופות ומזון למבודדים וקשישים, זאת לצד הסעות לטיפולים, הפעלת קפיטריות בהתנדבות בבתי חולים ברחבי הארץ ועוד. מאז הגעת החיסונים לארץ, הפעלנו מערך של נהגים מתנדבים למרכזי החיסון".
לדבריו, מה שנותן לו את הכוח להמשיך אלו התגובות שהוא מקבל מהמתחסנים. "אנשים אומרים לי שבזכותי הם יוכלו לחזור ולחבק את בני המשפחה, ושעכשיו הם מרגישים בטוחים. זו זכות גדולה עבורנו לקחת חלק במבצע החיסונים הארצי. מרגש בכל פעם מחדש לפגוש אנשים שלא יצאו מהבית כמעט שנה, והנה החיסון מעניק להם תקווה. אנחנו מרגישים חלק אינטגרלי במאבק נגד הנגיף, ומקווים להביא כמה שיותר אנשים להתחסן, כדי שאף אחד לא יישאר מאחור".
"הילדים שמחו לראות אותי"
הילי אזולאי התנדבה בשמרטפיות לילדי העובדים החיוניים. "אני קמתי כל בוקר בשש בבוקר כדי להתארגן. נכון שיכולתי לבזבז את הזמן ולישון עד מאוחר, אבל אני שמחתי לבוא ולראות את הילדים וגם הם שמחו לראות אותי", מספרת הילי אזולאי (18) שעושה שנת שירות בנוער העובד והלומד, ואת ימי הסגר היא ניצלה כדי להתנדב בשמרטפיות לילדי העובדים החיוניים.
היא מתגוררת בקומונה בפתח תקווה והתנדבה בשמרטפיות המיועדת לילדים של עובדי בית החולים שניידר. "האחראים עלינו בשנת השירות הציעו לנו להתנדב - והחלטנו שאנחנו הולכים על זה. כשיצאתי לשנת שירות התחילה הקורונה, היה לי ברור שהשנה לא תיראה כמו השנים הקודמות ושאצטרך לפעול אחרת ולענות על כל מיני צרכים בקהילה שקשורים לקורונה - אני רוצה לנצל את הזמן". היא מספרת כי בינה ובין הילדים כבר נוצר קשר טוב, שכן היא שמרה עליהם גם בסגרים הקודמים ומרוצה מהתגובות של הוריהם: "אני רואה בזה סיפוק אישי מאוד גדול. נכון שזה לא קל לקום כל בוקר מוקדם, זה מעייף, אבל אני שמחתי להגיע. זה מילא אותי ואת החברים שלי".
אזולאי עצמה חלתה בקורונה והחלימה: "בגלל זה בפן הבריאותי אני לא חוששת, אני חסינה ושאר החברים שלי מוכנים לקחת את הסיכון כדי לעשות טוב".
במשרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה, שהפעיל את מערך השמרטפיות, מספרים על הצלחה בהפעלת השמרטפיות זו הפעם השלישית, וגאים על שיתוף הפעולה עם הגופים המשלחים. לדבריהם, תנועות הנוער וארגוני הנוער מוכיחים פעם אחר פעם שאפשר לסמוך עליהם ש"ייכנסו מתחת לאלונקה" בשעת חירום לטובת משימות לאומיות לעם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו