"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הוויכוח על הגישה מול טהרן עלול לעלות ביוקר
ספק אם המדינאים בוושינגטון רואים את האיום מטהרן עין בעין כמו בי-ם • זו לא סיבה להרים ידיים • לישראל יש זמן ומרחב השפעה • פרשנות
הנשיא ביידן ומנהיג איראן חמינאי // צילום: אי.פי.איי, איי.פי // הנשיא ביידן ומנהיג איראן חמינאי // צילום: אי.פי.איי, איי.פי

הוויכוח על הגישה מול טהרן עלול לעלות ביוקר

ספק אם המדינאים בוושינגטון רואים את האיום מטהרן עין בעין כמו בי-ם • זו לא סיבה להרים ידיים • לישראל יש זמן ומרחב השפעה • פרשנות

יואב לימור
, עודכן

ערב חידוש השיחות בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן על חזרה להסכם הגרעין, מוצאת את עצמה ישראל במצב בעייתי במיוחד.

הבעיה לא מתחילה ביחסים החורקים עם ממשל ביידן, אלא מסתיימת בהם. ראשיתה דווקא בבית פנימה: במחלוקת החריפה בדרג המדיני ובדרג המקצועי הבכיר בשאלה מהי האסטרטגיה הרצויה לישראל בעת הזאת.

הדיון שקיים שלשום ראש הממשלה נתניהו הציף את הבעיה הזאת במלוא עוזה. ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, הציג בדיון גישה לעומתית מאוד לאמריקנים, שהוגדרה בידי גורם בכיר כ"אפוקליפטית וקיצונית במיוחד". בכירים אחרים שנכחו בדיון, ובראשם ראש המוסד יוסי כהן והרמטכ"ל אביב כוכבי, התנגדו לגישה הזאת, וטענו כי ישראל צריכה להימנע בעת הזאת מעימות פומבי וגלוי עם האמריקנים, ועליה לפעול מול הממשל החדש בדרכים דיסקרטיות. גם ראש אמ"ן תמיר הימן ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית זאב שניר תמכו בעמדה דומה, וכמותם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל וראש המטה המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון זהר פלטי, שהשתתפו אף הם בדיון.

הוויכוח הזה בין גורמי המקצוע משקף במידה רבה ויכוח דומה בדרג המדיני. ראש הממשלה ספקן מאוד באשר ליכולת להגיע להבנות עם האמריקנים שישפרו את ההסכם המקורי, ואילו שר הביטחון ושר החוץ, בני גנץ וגבי אשכנזי, מאמינים כי חובה לנסות ולדבר עם הממשל, וכן עם המעצמות הנוספות שמעורבות בהסכם, ובראשן גרמניה, צרפת ובריטניה.

הדיון סוכם ברמה האופרטיבית (המל"ל ירכז את הפורום המקצועי שעוסק באיראן ברמה המדינית, והמוסד וצה"ל ימשיכו באיסוף המודיעיני ובהכנת האופציה הצבאית), אבל לא ברמה האסטרטגית: גם בסיומו, לא הגדירה לעצמה ישראל מהו ההישג הרצוי מבחינתה, ומהם הקווים האדומים שעליהם היא מתכוונת להתעקש. ההסכמה היחידה היתה שצריך לעבוד כעת מול הממשל בוושינגטון, ולו כדי שיהיה ברור שנעשה כל מאמץ בנושא.

החריקות בצד הישראלי - שמתעצמות על רקע הבחירות והיריבות העזה בין נתניהו לגנץ ואשכנזי - תקשה מאוד על ישראל לנהל קמפיין יעיל מול הממשל בוושינגטון, שגם כך נדמה כמי שיש לו מעט מאוד אמפתיה לישראל. האמריקנים אמנם התחייבו להרחיק את איראן מהגרעין, אולם להיטותם המופגנת לחזור להסכם המקורי מטרידה מאוד, לאור החורים הרבים שהיו בו. גם הרמיזות שנשמעות מוושינגטון כאילו החורים האלה יטופלו בהמשך, נשמעות נאיביות במיוחד: מרגע שההסכם יחודש והסנקציות יוסרו, לא תהיה לאיראן שום סיבה להסכים לוויתור כלשהו.

בשיחות דיסקרטיות שהתקיימו בשבועות האחרונים בעיקר בין הממסדים הביטחוניים של שתי המדינות, הציפה ישראל בפני ארה"ב כמה נושאים ששינוי בהם "יהפוך את ההסכם מרע לסביר פלוס", כהגדרת הבכיר. בראש הרשימה - תאריך התפוגה של ההסכם ("סעיף השקיעה"), ולצידו הידוק הפיקוח על הפעילות הגרעינית, הגבלת פיתוח וייצור טילים, והגבלת ההתבססות האיראנית במזרח התיכון ובתימן.

כמו שהדברים נראים כעת, ספק אם האמריקנים רואים את הדברים עין־בעין עם ישראל. זה מטריד, אבל זאת לא סיבה להרים ידיים. הגברת השמנה עדיין לא שרה, ועד שזה יקרה - יש לישראל זמן ומרחב להשפעה. כדי לעשות זאת, עליה להתחיל לסדר את העניינים בבית ולגבש לעצמה אסטרטגיה ברורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...