פחות מחודש לבחירות השטח נראה ישנוני למדי. הגשרים ריקים משלטים, בשטח בקושי ניכרת תכונה כלשהי, וגם המתקפות הארסיות של המועמדים השונים נגד יריביהם שאותן התרגלנו לראות בסבבים הקודמים נראות הפעם מתונות ודי משמימות.
• כל הכתבות, הסקרים והטורים של בחירות 2021
ייתכן שטרם הגיע הזמן. יש עוד הרבה זמן, ובמפלגות לא רוצים לבזבז תחמושת, משאבים וכסף על מהלכים שלא יותירו רושם ברגע האמת. ייתכן גם כי סדר היום הנוכחי מוכתב מראש וקשה מאוד לשנותו. כל מה שלא קשור לקורונה נדחק בדרך כלל לקרן זווית.
אבל ייתכן שהדבר קשור דווקא לקרבות התחתית. רה"מ, למשל, רגיל ברגע האחרון לנהל קמפיין אגרסיבי ולשתות את המנדטים של מפלגות הימין ולהעבירם לליכוד. גם המפלגות היריבות הצליחו לא רע בתגובה הנגדית וצמחו על חשבון הגוש שלהן, קדימה בראשות ציפי לבני שעקפה את הליכוד במנדט ב־2009, וגם כחול לבן סיימה פעם אחת בשוויון עם הליכוד ופעם נוספת גדולה ממנה. כמובן הכל על חשבון מפלגות גוש השמאל.
אלא שלא תמיד מתקבלת התוצאה הרצויה. בבחירות 2019 א' קמפיין אגרסיבי מיידי של נתניהו גמר את הימין החדש שהקימו נפתלי בנט ואיילת שקד, וגרע מגוש הימין מנדטים יקרים שמנעו מראש הממשלה להקים קואליציה.
בשני סבבי הבחירות שלאחר מכן, כאשר ימינה התאחדה שוב, היה נתניהו משוחרר מדאגות מהמתחולל באגף הימני, אולם במערכת הבחירות הנוכחית שוב נאלץ נתניהו לפזול ימינה, כדי לוודא שמפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', שלו היה חלק בלתי מבוטל בהקמתה, לא נופלת מתחת לאחוז החסימה ומונעת את הקמת ממשלת הימין שבה הוא מעוניין.
האם יש מקום גם למרצ וגם לאחותה הזהה?
לדאגה זו שותפים היום גם השחקנים המרכזיים בגוש השמאל. יש עתיד אמנם עוד רחוקה מהליכוד בסקרים, ויאיר לפיד בוודאי היה מעוניין לגדול עוד, אבל גם הוא יודע ששאיבת מנדטים מוגברת מדי עשויה להפיל חללים בשותפיו העתידיים. שלוש מפלגות בגוש השמאל מתנדנדות ועשויות ברגע האמת ליפול: העבודה, מרצ וכחול לבן. מאז נבחרה מרב מיכאלי לראשות העבודה נראה כי המפלגה יציבה, אבל צריך לזכור שעד אז המפלגה היתה רחוקה מאוד מאחוז החסימה.
כך גם מרצ. הנחת היסוד הכללית בגוש השמאל היא כי למרצ יש בייס מצביעים יציב ומוצק, ולכן מועמדיה יכולים לישון בשקט. אבל מרצ אף פעם לא התמודדה בסיטואציה שבה קמה לה מפלגה־אחות, זהה לה לחלוטין, עם אותן דמויות, אג'נדות ודעות פוליטיות - מפלגת העבודה בראשות מיכאלי - ולא מן הנמנע כי לאחר נעילת הקלפיות יתברר שבמערכת הפוליטית הישראלית יש מקום לאחת מהן בלבד.
ויש כמובן את כחול לבן. בני גנץ מתעקש שלא לפרוש, וגם אחרי הקריאות מצד לפיד ו־130 גנרלים בדימוס כמוהו לעשות זאת הוא נראה נחוש להמשיך, מה שמציב אתגר לא קטן ללפיד, שבסופו של דבר יהיה זקוק למנדטים שיביא עימו ושאם יאבדו - הסיכוי לקבל את המנדט להרכבת ממשלה הופך לקלוש.
השאלה הגדולה היא אם יחזיקו ראשי המפלגות הגדולות מעמד שלא להגזים בקמפיין ולהותיר אותו על האש הבינונית שבה הוא נמצא כעת, על מנת שלא לפגוע ברגע האחרון בקביים שעליהם אמורה לעמוד ממשלתם המיוחלת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו