"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
בתו של עמוס עוז: "אבא הכה אותי, קילל והשפיל"
גליה עוז, בתו של עמוס עוז המנוח, מעלה בספרה החדש טענות קשות נגדו • "האלימות הייתה יצירתית ולכן לענישה לא היה סוף" • בני משפחתה מסתייגים מדבריה
צילום: משה שי, הרצי שפירא // גליה עוז, עמוס עוז

בתו של עמוס עוז: "אבא הכה אותי, קילל והשפיל"

גליה עוז, בתו של עמוס עוז המנוח, מעלה בספרה החדש טענות קשות נגדו • "האלימות הייתה יצירתית ולכן לענישה לא היה סוף" • בני משפחתה מסתייגים מדבריה

עמר לחמנוביץ
, עודכן

קופסה שחורה:האם הסופר המנוחעמוס עוזהיה אב מתעלל? בספר חדש, "דבר שמתחפש לאהבה", שכתבה בתו האמצעית, גליה עוז, היא מגוללת מסכת של מכות, קללות והשפלות שספגה מאביה בשנות ילדותה בקיבוץ.

כבר בפסקת הפתיחה בספר גליה עוז, בת 56, חושפת את לב הטראומה: "בילדותי אבא שלי היכה אותי, קילל והשפיל. האלימות היתה יצירתית: הוא גרר אותי מתוך הבית וזרק אותי על המפתן בחוץ. קרא לי טינופת. לא איבוד עשתונות חולף ולא סטירת לחי פה ושם אלא שִגרה של התעללות סדיסטית. הפשע שלי היה אני עצמי, ולכן לענישה לא היה סוף. היה לו צורך לוודא שאשבר".

בהמשך הספר היא כותבת: "כף היד של אבא שלי כאילו לא היתה מחוברת לכלום, אז מאיפה באו התנופה והכוח, סטירה אחרי סטירה, אבל זה היה גרוע יותר מסטירות, הוא השתמש ביד ימין וביד שמאל כאילו עמד בזירה, מול שק אגרוף". בקטע אחר היא כותבת: "הכל הפחיד אותי – שיחות הטלפון מאבא שלי, המסרונים – לכל דיבור היתה תחתית כפולה. בין המילים ומאחוריהן התחבא מטעל של רעל".

"האלימות היתה יצירתית". גליה עוז // צילום: מלני פנטון
"האלימות היתה יצירתית". גליה עוז // צילום: מלני פנטון

בתיאור הספר מצוין כי הספר "הוא עדות כנה וחשופה על חייה של עוז, אבל גם מסמך ייחודי על הדינמיקה של עריצות בתוך המשפחה, שראשיתה באלימות פיזית ומילולית, ואחריתה בהטרדה מאיימת ובהפצה מכוונת של השמצות שקריות, במטרה להשתיק את הצד הנפגע".

על הדיבה שהפיץ אביה, שהתגלתה לה רק לאחר מותו, כתבה: "אנשים מבוגרים יודעים, פחות או יותר, מה הופך דיבה לעבירה פלילית בספר החוקים, אבל רק מי שנפל קורבן להטרדה, לחרם, לבריונות ברשתות החברתיות או לקשר קרוב עם פסיכופת יוכל להבין איך לשקר מכוּון מטרה יש כוח להתביית על אדם ולהרוס אותו, פשוטו כמשמעו. לא כמעט, לא אולי, לא בערך, לא בכפוף לפרשנות".

פרסום הספר, שרואה אור בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה-דביר, הכה בתדהמה את העולם הספרותי בישראל, ועוד לא ברור כיצד ישפיע על מעמדו המקומי והבינלאומי של עוז – כאחד מגדולי הסופרים העבריים בהיסטוריה.

עמוס עוז הלך לעולמו בדצמבר 2018 בגיל 79, ונחשב בעיני רבים לגדול הסופרים העבריים. הוא פירסם 23 רומנים וקבצי סיפורים ועוד כתריסר ספרי עיון, וזכה בימי חייו בפרסים רבים, מקומיים ובינלאומיים, ובהם פרס ישראל, פרס ביאליק, פרס גתה ופרס היינריך היינה. לעמוס עוז ולאלמנתו נילי יש שלושה ילדים: חוקרת הספרות פרופ' פניה עוז-זלצברגר, הסופרת גליה עוז והמשורר דניאל עוז.

עמוס עוז ז"ל ובתו הבכורה פניה // צילום: משה שי
עמוס עוז ז"ל ובתו הבכורה פניה // צילום: משה שי

גליה עוז, כלת פרס היצירה ופרס דבורה עומר נודעה בזכות רבי המכר שכתבה, בהם "אני מייקי" וסדרת ספרי "שקשוקה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...